מותו של ויקטור צ'אנוב, מהזרים הראשונים שהגיעו לכדורגל הישראלי, וללא ספק אחד הבכירים שבהם, הימם את עולם הכדורגל, כשהוא בן 57 בלבד במותו.
שורה אובארוב, ששיחק מול צ'אנוב, ראה מקרוב את רגעי השיא בקריירה של האוקראיני, שזכורים לכל אוהד כדורגל כאן בארץ. שני הפנדלים שעצר ב-1:4 על מכבי תל אביב ב-1991 העניקו לו את הציון הנדיר - 10 בעיתוני הבוקר.
גם בברית המועצות האוקראיני נחשב לאגדה, עם שלוש אליפויות, חמישה גביעים, וגביע המחזיקות עם דינמו קייב הגדולה של ואלרי לובנובסקי. צ'אנוב נהנה מרגעי תהילה גם במדים הלאומיים, הוא התמודד מול דייגו מראדונה בנבחרת הצעירה של ברית המועצות, והיה בסגל בשלושה מונדיאלים, וביורו 88, שם נבחרתו נכנעה רק להולנד הגדולה של רינוס מיכלס.
ב-1990 מכבי חיפה ניצלה את קריסת ברית המועצות, כדי לשים את ידיו על אחד השחקנים המוכשרים שהגיעו אי פעם לארץ, וכבר אחרי חצי שנה צ'אנוב גמל לירוקים עם זכייה בדאבל היחיד בהיסטוריה של המועדון.
למרות ששיחק בארץ במשך ארבע עונות בלבד, 3 במכבי חיפה ואחת נוספת בבני יהודה, צ'אנוב נכנס ללב ולתודעה של הכדורגל הישראלי. מלבד תרומתו על המגרש, הוא פתח את הסכר לזרים איכותיים רבים שהגיעו בעקבותיו, כמו אנדריי באל וניקולאי קודרציקי.
עם השנים, ליגת העל הפכה לתחנת רכבת לזרים בינוניים, והסיכוי שנראה פה שחקן בקליבר של צ'אנוב, שואף לאפס. עצם העובדה שעשרים שנה אחרי שעזב את ישראל, אנחנו עדיין מדברים עליו כאילו היה אחד משלנו, מדברת בעד עצמה, כי ויקטור צ'אנוב בארץ הקודש, זה שחקן של פעם בדור.