הצל שלי ואני: מה מרגיז את לברון ג'יימס העונה?
אחרי שנדמה היה שכבר השיג הכל בקריירה, הגיעה העונה ואיתה משבר שהוציא את לברון ג'יימס מהכלים. המרדף אחרי ג'ורדן, הרצון לשבור שיאים והמפלצת שנבנתה בווריירס לא מוסיפים לשקט הנפשי שלו, אך נדמה שהדבר היחיד ממנו כוכב הקאבס מפחד זה הוא עצמו
לברון ג'יימס כבר עבר הכל בקריירה. מהמעבר המתוקשר למיאמי והחזרה המרגשת הביתה לקליבלנד, מהפסדים בסדרות הגמר ועד הקאמבק הענק נגד גולדן סטייט בעונה שעברה. בתקופה האחרונה נדמה שמשהו משפיע על לברון, שהפעם האחרונה בה הוא נראה כל כך מוטרד באמצע העונה הסדירה הייתה בתקופת דייויד בלאט.
זה מתחיל כמובן ביכולת של הקבאלירס. קליבלנד במאזן שלילי (8:7) מאז תחילת 2017 וחודש ינואר כלל הפסדים לקבוצות חלשות כמו ניו אורלינס, דאלאס ופורטלנד. המספרים של לברון בחודש הזה היו זהים יחסית לשאר העונה, מלבד שני נתונים שכן יכולים להצביע על שינוי שלילי.
הכוכב שיחק בחודש הזה 38.4 דקות למשחק, יותר מכל חודש אחר העונה. הדקות של המלך בעונה הסדירה צריכות להיות ספורות במדויק לקראת הפלייאוף, בטח לאחר שהשחקן חגג 32 בסוף דצמבר. התלות של טיירון לו בו היא אבסולוטית, ולמרות שהוא נמצא הרבה על המגרש הקבוצה עדיין הפסידה יותר מאשר ניצחה.
לו תלוי בו בצורה אבסולוטית (getty)
משחק 38.4 דקות למשחק החודש, יותר מכל אחד אחר (getty(
הנתון הנוסף ואולי המדאיג יותר הוא נושא האיבודים. מספר 23 איבד בממוצע 5 כדורים למשחק בחודש הראשון של 2017, כאשר בשאר החודשים הוא לא הגיע לארבעה. כרגע ממוצע האיבודים העונתי של ג'יימס עומד על 4.2, הגבוה בקריירה.
חודש פברואר התחיל בצורה חיובית עבור הקאבס והכוכב וזה בא לידי ביטוי בהופעה האדירה מול וושינגטון. אך עדיין, הדבר הראשון שלברון התעסק בו אחרי המשחק לא הייתה שיא האסיסטים שלו או סל הניצחון המדהים, אלא הייתה תגובה לדיווח שהוא מעודד את הנהלת קליבלנד לבצע כל טרייד אפשרי על כרמלו אנתוני, כולל העברת קווין לאב. "זה זבל", התייחס לברון לשמועות ואז בחר להגן על הסגל הנוכחי של קבוצתו.
ניתן לפרש את התגובה של ג'יימס כהגנה על חברו לקבוצה ועל שמו הטוב, אבל בסופו של דבר היא מתווספת לעוד עניין שלברון מתעסק בו שלא קשור למגרש. זה התחיל עם הביקורת הפומבית נגד ההנהלה ("אני מקווה שאנחנו לא שבעים כארגון"), המשיך עם הריב המתוקשר עם צ'ארלס בארקלי בעקבות אותה ביקורת ("אני לא אתן לאף אחד לזלזל במורשת שלי") והמשיך עם התגובה לאותו עיתונאי ניו יורקי.
לברון מאז ומעולם אהב להתעסק בהרבה דברים שלא קשורים לכדורסל, אבל נדמה שבתקופה האחרונה מה שקורה מחוץ למגרש משפיע בסופו של דבר על היכולת של השחקן הטוב בעולם. מחצית מחייו לברון נמצא תחת אור הזרקורים. בגיל 16 הפך להיות תופעה לאומית ובגיל 17 הוא הופיע לראשונה על השער של המגזין הנחשב Sports Illustrated כשהכותרת לכתבה הייתה "הנבחר" ("The Chosen One").
העובדה שג'יימס אכן עמד בהר הציפיות שהיו על כתפיו הצנומות (התנפחו קצת מאז ימיו בתיכון) היא בהחלט מעוררת כבוד. למרות העובדה שכל צעד בחייו האישיים והמקצועיים היה תחת אין ספור עיניים, ג'יימס הפך לשחקן הגדול שהוא היום ולא סתם נבחר לסמול פורוורד הטוב בכל הזמנים ע"י ESPN.
בהקשר ישיר למשפט האחרון בפסקה הקודמת, נדמה שמה שמטריד יותר מכל את לברון כעת זאת המורשת שלו. למרות האישור על ידי רשת הספורט הגדולה בעולם שהוא אכן ה-SF הטוב בהיסטוריה, המלך אינו מסתפק בתואר הזה. הוא מסתכל הכי גבוה, למקום שבו יושב האיש עם הראש המגולח ושש טבעות מעטרות את אצבעותיו. האיש שהפך את המספר 23 לאייקון. האיש שנחשב לגדול מכולם. "המוטיבציה של היא רוח הרפאים שאני רודף אחריה", אמר בקיץ לברון שנשאל מה מניע אותו, "רוח הרפאים ששיחקה בשיקגו".
לברון חגג 32 בסוף 2016. שנה שעברה הוא התקדם עוד צעד אחד במרדף עם אחת ההופעות הגדולות אי פעם של שחקן בסדרת גמר ורשם הישג בלעדי עם הקאמבק מפיגור 3:1 לזכייה באליפות. אבל כנראה שהמסע הרביעי של לברון להגנה על התואר הולך להיות הקשה ביותר, כי חוץ מהמרדף שלו אחרי רוח הרפאים משיקגו, אחריו רודפת מפלצת חדשה בעלת חיבה לצליפות מחוץ לקשת, המפלצת ממפרץ סן פרנסיסקו.
קווין דוראנט עבר בקיץ לגולדן סטייט במעבר שהזכיר את עזיבת לברון בקליבלנד ב-2010 וכמו ג'יימס, גם KD ספג ביקורות קשות ביותר. אבל את דוראנט וחבריו החדשים הביקורת בכלל לא עניינה והם פשוט נראים נהדר, לעומת חבלי הלידה של מיאמי בעונת 2010/11.
לאחר הניצחון הגדול במשחק חג המולד נדמה היה שקליבלנד יצרה מחסום מנטלי מול הווריירס למרות התוספת של דוראנט, אך בתחילת ינואר כל התובנות הללו התנפצו לרסיסים עם ההתפוצצות של הלוחמים על הקאבס באורקל ארנה, במשחק שנגמר עוד לפני שהתחיל. לברון המזדקן לא יכול לבזבז פלייאוף שלם בהמתנה לחיזוק משמעותי בקיץ הקרוב, וזאת אחת הסיבות העיקריות לדרישתו לתוספת כוח רצינית עכשיו.
גם מחוץ למגרש לברון לא נחל הצלחה לאחרונה, כשתמיכתו בהילרי קלינטון לא עזרה לא לנצח במדינת אוהיו בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב וזאת הייתה אחת הסיבות העיקריות לניצחונו הסופי של דונאלד טראמפ. גם ליין הנעליים החדש שהוציא לא הצליח ברמה מסחררת.
הרבה השוואות נעשות לאחרונה בין לברון לשאר כוכבי עבר כדוגמת ג'ורדן וקובי בראיינט. אמרו ששחקנים גדולים אחרים לא היו יוצאים בביקורת "בכיינית" נגד הנהלה בתקשורת, אבל חשוב לציין שאותם שחקנים שיחקו בתקופה אחרת לגמרי, גם שחקנים שהיו בסביבה במילניום הנוכחי. בעולם כמו העולם היום, בו הדברים כל כך חשופים וכל כך ניידים, ובין היתר נשיא ארה"ב מנהל את ענייניו דרך הטוויטר, התגובה של לברון בהחלט מתקבלת יותר על הדעת. לא בטוח שהיא נכונה, אבל בהחלט מובנית.
ברמה המקצועית, ישנן כמה דרכים להוריד לחץ מלברון. כאן נכנס טיירון לו לתמונה, שבניהול עונה נכון, ראו ערך גרג פופוביץ', יכול למצוא פתרונות לבעייתיות בתלות המוחלטת בג'יימס. לו צריך לבחור את דקות המשחק של הכוכב שלו בפינצטה, ואולי אפילו לקבוע מקסימום מסוים שהוא ישחק במשחק, ללא שום קשר לסיטואציה.
פופוביץ' משתמש בספסל שלו בעיקר בשביל לתת דקות מנוחה מרובות לכוכבים, אבל יחד עם זאת, הוא יוצר תחושה בקרב שחקני הספסל שהם תמיד צריכים להיות דרוכים ויכולים להיזרק לקרב ברגעי ההכרעה של העונה ושהם לא רק ממלאי מקום. מה שפופ מוציא מדג'ונטה מארי, ג'ונתן סימונס וקייל אנדרסון, סביר להניח היה מוציא גם מקיי פלדר, דיאנדרה ליגינס וג'ורדן מקריי, שבספסל הקאבס.
דרך נוספת בה לו יכול לייעל את קבוצתו הנוכחית ללא שום חיזוק הוא שימוש מוגבר בקווין לאב. להזכירכם, לאב כבר הוביל קבוצה לבדו ורשם מספרים נהדרים במינסוטה והוביל את הקבוצה לבדו. נכון, הוא לא הגיע אפילו פעם אחת לפלייאוף בתקופתו בטימברוולבס, אבל כשלברון ג'יימס וקיירי אירווינג לצידו, הפאוור פורוורד יכול להפוך לנשק קטלני עוד יותר. נגד וושינגטון הוא כבר נראה מצוין עם 39 נקודות, בזמן שלברון ניהל את ההצגה עם 17 אסיסטים.
STRIVE FOR GREATNESS. זה אחד מהתיוגים האהובים על הילד מאקרון, שנמצא במרדף תמידי אחרי משהו. מצבי הרוח, צורת המשחק והתגובות שלו לדברים שקורים סביבו, כולם קשורים לרעב האדיר להיות הגדול מכולם. אבל כמו שהצליח להוציא מעצמו יכולת שיא בעונה שעברה כאשר הועלו הספקות האם סטף קרי טוב יותר ממנו, גם כעת ג'יימס צריך להסתכל עמוק פנימה ולמצוא את הדרך הטובה ביותר עבורו בשביל לעבור את המכשולים הנוכחיים. הדבר היחיד שלברון ג'יימס צריך לפחד ממנו, זה לברון ג'יימס בעצמו.