המחזור ה-11 של הפרמייר-ליג בעונה שעברה. אסטון וילה המדשדשת מגיע לווייט הארט ליין למשחק נגד טוטנהאם. כבר בדקה השלישית מוסא דמבלה פרץ מהאגף השמאלי לרחבת השער של אסטון וילה תוך שהוא נתפס לאורך כל הדרך על ידי מגנה של הקבוצה מברמינגהאם. השופט מרים את ידיו לאות סימון על חוק היתרון, כמקובל. דמבלה, בסיומו של המהלך האישי הנהדר, בעט את הכדור לרשת ורץ לכיוון דגל הקרן לחגוג את השער שזה עתה הבקיע.
באותה נקודה, כל שופט אחר היה מוריד את ידיו ומצביע על נקודת האמצע. מייק דין? אין מצב. מי שישפוט ב-22:00 את הדרבי הליברפולי המשיך את הריצה שלו אל עבר שחקני טוטנהאם החוגגים כשהידיים שלו עוד מורמות למעלה, עשה חצי סיבוב תוך כדי ריצה ונראה כאילו הוא חגג את השער שהובקע באותו רגע.
אמנם מדובר במקרה ביזארי, אך לא יוצא דופן עבור אחד השופטים הבכירים בפרמייר-ליג והדרך בה הוא מנהל את המשחקים. מאז אותה "חגיגת שער" של טוטנהאם באנגליה החלו לשים לב שבשנים האחרונות הוא הופך את עניין השיפוט במשחקים להצגה אחת גדולה וסגנון השיפוט שלו מעורר מחלוקת ברחבי הממלכה. יש מי שטוען שאסור לעשות צחוק מעבודה רצינית כמו שופט.
לדוגמה, לפני חודשיים, כאשר שפט בניצחון הביתי של סאות'האמפטון נגד ברנלי, הוא שרק לכדור חוץ עובר לאחר הוצאת חוץ שערורייתית מצידו של ראיין ברטנרד, אלא שהוא לא הסתפק בכך וגם עשה פרצוף נגעל, תוך שהוא מניד בראשו. ברשתות החברתיות העלו סרטונים של האירוע ובחלקם נכתב: "אין דבר שמגעיל יותר את מייק דין מאשר חוץ עובר". יש מי שטוען שהוא חצה את הגבול, כאשר זלזל בשחקן שעשה טעות.
מצד שני, ישנם לא מעטים שחושבים שדין מוסיף גוון מצחיק ומשעשע למשחק שרבים במילא רואים כ"שואו" אחד גדול. למשל, כשקשרה של מנצ'סטר יונייטד, מרוואן פלאייני, ניגש אליו בצורה מאיימת, הוא לקח צעד אחורה, עשה מבט מבוהל והסתכל לכיוון האפרו העצום שיש לבלגי על הראש, כאילו הדבר הכי מאיים שיש על המגרש זה השיער שלו.
מיד לאחר מכן הוא חייך. זו עוד דוגמא אחת מיני רבות לאיך דין יוצא מסיטואציות ששופטי כדורגל אחרים היו אולי מסתבכים בהן. ישנם לא מעט מקרים בהם נראה כאילו הוא רוצה שיהיה אקשן במשחק, לא פעם ולא פעמיים נראה דין קופץ קפיצות קטנות במקום בזמן שהכדור באוויר בדרך לשער או כאשר שחקן נמצא באחד על אחד מול השוער.
התשוקה הזו, גם אם היא באה מצידו של שופט, מעידה אולי על אהבה למשחק. כמו ילד אשר ממשיך להתלהב מ-22 שחקנים שרצים אחרי כדור ומהרגע שהכדור חוצה פס לבן ושלושה עמודי מתכת. דוגמה נוספת הייתה באחד המשחקים של מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. דין העניק חוק יתרון לאחד השחקנים וכשזה לא מומש, הוא נעמד במקום, התכופף קלות, הסתכל לשמיים והזיז את ראשו בתנועות חדות ימינה שמאלה, כאילו התאכזב מזה שהמהלך לא נגמר בשער, כמו במשחק של טוטנהאם.
בחזרה להווה. כשבאנגליה פורסם שיבוץ השופטים למחזור ה-17 ודין נבחר לנהל את הדרבי הליברפולי, בממלכה הוכו בתדהמה. לא בגלל האופי שלו, אלא בשל העובדה שהוא לא ניהל משחק של אחת מהקבוצות הללו כבר למעלה מ-10 שנים. דין, יש לציין מתגורר יחד עם משפחתו בווירל, פרבר של העיר ליברפול ולכן לא ניהל משחקים של ליברפול או אברטון.
ה"פספוס" הגדול ביותר שלו היה כשהודח מניהול גמר הגביע האנגלי ב-2006, אליו שובץ במקור, לאחר שליברפול העפילה. את התיקון קיבל שנתיים לאחר מכן, כששפט בניצחון של פורטסמות' 0:1 בוומבלי על קרדיף.
דין, כיאה לתושב ווירל גאה, בכלל אוהד את טרנמיר רוברס, המשחקת בליגה הרביעית. מדי פעם הוא אפילו נצפה ביציעי פרנטון פארק. זה לא ממש הרגיע את אוהדי אברטון, שבטוחים שמדובר באוהד ליברפול. כשהוא הגיע, יחד עם הווארד ווב, לנשף צדקה ושר את כל המילים של ההמנון המפורסם בעולם הכדורגל, "You'll never walk alone" ותאוריות הקונספירציה תפסו תאוצה. הערב, כשליברפול ואברטון יעלו למשחק הדרבי הלוהט בגודיסון פארק, דין ישפוט לראשונה מזה שנים רבות מאוד לא קבוצה אחת מליברפול, אלא שתיים.
כיאה לחובב כדורגל מושבע, גם הוא ישמח לראות שערים, חוקי יתרון ממומשים והוצאות כדורי חוץ חוקיות וכשרות למהדרין. בבמה המרכזית, הוא יוכל להמשיך את ההצגה שנקראת "מייק דין" ולתרום את חלקו הצנוע לדרבי ה-227 של העיר ליברפול.