השורד האחרון: אברהמי שוב עומד לפרק הדחה
את התקופה של שרון אברהמי בהפועל ת"א אפשר להמשיל לפרק ב"הישרדות". בכל פעם שמגיע פרק ההדחה, הוא שולף שרשרת חסינות וניצל ברגע האחרון, מבלי שאף אחד מבין איך הוא עשה את זה. נדמה שמועצת השבט כבר אמרה דברה, אבל למאמן יש תכניות משלו
בכל פעם שנדמה שאנחנו עוברים את נקודת האל חזור, הוא מערים על כולם ומצליח להחזיק מעמד. פעם זה ניצחון משום מקום בדרבי, פעם זו מקריות בנהריה, ולמבצע חבר-מביא-חבר לדרייב אין מאת נייט רובינסון וטרה סימונס הוא בכלל חייב את הקריירה. מקרי העבר מובילים למסקנה אחת: שרון אברהמי הוא השורד האולטימטיבי, ועושה רושם שהוא יישאר כאן אחרון כדי לכבות את המדורה.
שנה הפכפכה עברה על אברהמי מאז שתפס את מקומו של עודד קטש. אחרי 36 משחקים הוא מאוזן עם 18 ניצחונות ו-18 הפסדים, מבלי שהצליח לייצר רצף של יותר משלושה משחקים, חיובי או שלילי. העונה שעברה הגיעה לסיומה בתום אחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, כשרוברט רותבארט, החוליה החלשה בשבט, הגיע עד כדי זריקה רעה אחת מלהדיח את האלופה המכהנת כבר ברבע הגמר.
למרות ההפסד הדרמטי, נושאי הלפיד של המועדון נשמעו כאילו סיימו עונה מסוייטת, והם לא ממש רחוקים מהאמת: "במבחן הדרך אי אפשר להגיד שהעונה הזאת הייתה הצלחה גדולה", אמר הקפטן, מתן נאור בראיון הפרידה שלו מהעונה על הפרקט בארנה, "עונה שעוברת לא חוזרת, ואני מקווה שנהנה בשנה הבאה" חתם רביב לימונד את אחת העונות הטובות בקריירה שלו מבחינה אישית. זקני השבט התריעו, אבל אף אחד לא רצה להקשיב.
אם את העונה שעברה אברהמי בילה בניסיונות שיקום של הקבוצה הלא מאוזנת ולא "הפועלית" שבנה עודד קטש, אז העונה התירוץ הזה לא קיים. רובינסון, בתפקיד דן מנו, כבר לא איתנו, אין מי שיגנוב לו את ההצגה לעיני כל ואפשר סוף סוף להתעסק בכדורסל, ופה מתחילות הבעיות האמיתיות.
סגנון משחק: הפועל תל אביב, בטח בדרייב אין, היא קודם כל קבוצת הגנה שצריכה ללחוץ. על כל המגרש, מהחצי, לא ממש משנה, העיקר שלוחצים ומכניסים את הקהל למשחק. במקום, אברהמי מייאש את היושבים ביציע, שראו דבר או שניים בחייהם עם איזוריות מתחלפות שבקושי נאור מבין, וממילא, מנותקות לחלוטין מהרוח של המועדון.
ניהול סגל: העונה גם יש לו את הסגל כדי ללחוץ, לפחות היה, עד שהגיעו השחרורים האחרונים הדי הזויים בשבוע האחרון. קבוצה שמכוונת גבוה צריכה יותר מרכז טבעי אחד בסגל, וארבעה גבוהים ברמה. האוול, וויליאמס, גינת ואיידן היו יכולים לתת פייט ראוי לגבוהים של מכבי, ירושלים וראשון לציון, אבל אף אחד בדרייב אין לא הצליח להרגיע את איידן, כמו שברק בכר עשה, להבדיל אלפי הבדלות, עם בן שהר ומוחמד גאדיר.
טיפול בכוכבים: אפשר להגיד שאדריאן בנקס נכפה על אברהמי. זר שאמנם הוכיח את עצמו בליגה בעבר, אבל בקבוצה קטנה שבה נדרש רק לזרוק, והרבה. בהפועל תל אביב של השנה יש לא מעט אופציות התקפיות טובות ממנו, אבל זה לא מפריע לבנקס לחשוב שהקבוצה נבנתה בצלמו, ויש לו סיבה טובה. הוא נשוי לרייצ'ל קולבורן, עולה חדשה מארצות הברית, והבת של דיוויד, מיליארדר יהודי שעל פי פרסומים היה מעורב בהבאתו של השחקן.
בהנחה שבנקס כאן כדי להישאר, בטח אחרי שיהפוך לישראלי מן המניין בינואר, אברהמי היה חייב למצוא את הדרך הנכונה לחבר אותו, אבל נכשל, ולא ברור מי מיואש יותר מהמצב – הקהל, או בנקס עצמו.
תכנית משחק: בליגה הזאת, כל משחק פתוח, והרבה נקבע על ההכנה הנקודתית של המאמן. לדרבי הראשון של העונה, מכבי עלתה בעמדה מספר 4 עם גיא פניני, לא מגדולי האתלטים בליגה, בטח אחרי הקרע בגיד האכילס. במקום לתקוף מהרגע הראשון עם הרכב של שני גבוהים, האוול ודארל וויליאמס, אברהמי התעקש על בנקס, וניסה להתאים את עצמו לרכז האימתני שמנגד – גל מקל. התוצאה: פתיחה מוחצת של 2:11, כמעט זהה למה שקרה בדרבי הקודם, חצי שנה קודם לכן ביד אליהו.
גם השבוע, כמו בכל שבוע, שרון אברהמי עומד להדחה, אבל בניגוד להישרדות ההיא, שמעון אמסלם לא נמצא כדי להעביר לו את פסלון החסינות. מועצת השבט כבר חרצה את גורלו, אבל למאמן יש תוכניות משלו.