זה לא אותו דבר: גצה ימציא את עצמו מחדש?
אחרי שלא עמד בציפיות הגדולות בבאיירן, מריו גצה החליט להתחיל מחדש במקום ישן. הקהל אומנם סלח לו, אבל גם העבר לימד ששחקנים שחזרו לקדנציה שניה בדורטמונד לא הצליחו לשחזר את ההצלחה. מול האקסית, גצה ינסה להוכיח שהוא עדיין לא איבד את זה
הוגדר בגיל צעיר כ"מסי הגרמני", ערך הופעת בכורה בבוגרים כבר בגיל 17, הפך לגיבור לאומי בגיל 22 למרות יכולת פושרת במונדיאל עם שער הניצחון בגמר מול מסי האמיתי ובין לבין הספיק לתקוע סכין בגבם של אוהדי דורטמונד.
- הערב ב-19:30: דורטמונד מול באיירן מינכן
הדר קלאסיקר הראשון של הליגה הוא בסימן חזרתו של מריו גצה הביתה, שבאופן די מפתיע התקבל בצורה טובה על ידי "הקיר הצהוב". נסיון שיקום הקריירה של גצה דווקא בבורוסיה דורטמונד יכול להתברר כהחלטה שגויה, אז האם יצליח הכוכב הצעיר לחזור לעצמו ולהוביל את הצהובים שחורים למאבק אמיתי בליגה ובאירופה?
הילד שהטיל את הפצצה
מריו גצה החל לשחק בבוגרים של דורטמונד בנובמבר 2009, כשהיה בן 17. מהר מאוד הוא הפך לאחד הכוכבים של הקבוצה, אותה בנה המאמן יורגן קלופ, והיה מהבולטים בזכייה באליפויות של 2011 ו-2012.
"הוא אחד הכישרונות הגדולים ביותר שנולדו בגרמניה", החמיא מתיאס זאמר, מי ששימש בעבר כמנהל המקצועי של באיירן, לגצה וסימן אותו כדבר הבא של הכדורגל הגרמני. כשערך את הבכורה שלו בנבחרת בנובמבר 2010, הוא היה לשחקן הצעיר ביותר שמשחק ב"נציונל מנשאפט" מאז אובה זיילר האגדי ב-1954, במה שנראה כמו תחילתו של הדבר הגדול הבא.
אוהדי דורטמונד סגדו לו והאמינו שיישאר בקבוצה עוד שנים רבות. אבל אז, ב-23 באפריל 2013, הוטלה הפצצה, כשנודע שגצה יעבור בסיום העונה ליריבה הגדולה והשנואה ביותר על אוהדי דורטמונד – באיירן מינכן.
"לא יכולתי לעשות דבר. כשגצה הבין שפפ גוורדיולה, המאמן הנערץ עליו, מגיע לבאיירן, הסיפור נגמר", ניתו מאמן דורטמונד דאז, יורגן קלופ, את המעבר המתוקשר. הכדורגל העולמי לא מאפשר מקרים כמו זה של מריו גצה. שחקן בית שעוזב את המועדון שבו גדל לטובת היריבה השנואה ביותר, לא עושה את הדרך חזרה, ככה זה.
המטענים גדולים מדי, היריבות עמוקה מדי, וההשלכות נשארות בגדר אפשרות בלבד. קחו רגע ונסו לדמיין שחקן כמו פיגו חוזר ללבוש את מדי ברצלונה אחרי המעבר המתוקשר למדריד, לא נראה סביר נכון? סיפורו של גצה קצת שונה וכאשר דובר על חזרתו הביתה גם במועדון הבינו שיש פה צורך במהלך מיוחד מול הקהל.
גצה הכין את הקרקע באמצעות פוסט בפייסבוק שפנה לאותם אוהדים: "אני מבין למה לא קיבלתם את ההחלטה שלי אז", כתב, "אני יודע שהחזרה הביתה תהיה קשה, אבל אנסה לשכנע את כולם, בעיקר את אלה שנגדי, דרך הכדורגל".
מנכ"ל דורטמונד, האנס-יואכים ואצקה, הצטרף למסע הקיץ של הקבוצה בסין באיחור של יממה על מנת לסכם את פרטי השיבה של גצה, והחלוץ חזר ללבוש צהוב באופן רשמי. ואצקה היה משוכנע שהעזיבה ההיא וספסולו בעונה האחרונה לא יפגעו בסיכויי גצה לשוב לעצמו, ולא שכח להבהיר לשחקן כי המועדון יעמוד לצידו ברגעים הקשים.
"אחרי שלובשים במשך עשר שנים את חולצת המועדון, ועוזבים בצורה כזו, תמיד ייוותרו תהיות", הסביר גאצקה, "אם יש מישהו שמכיר את גצה – אלה אנחנו, ומעולם לא הפסקתי לחשוב על אפשרות שישוב. אך עם זאת יש לומר: אם מריו היה סיפור הצלחה בבאיירן לא היינו יכולים להשיב אותו לשורותינו, שכן אז הוא היה בוודאי משחק בריאל מדריד או בברצלונה".
לגצה חיכה בית חם בדורטמונד, הרבה בזכות המועדון וגם בעזרת השחקנים ואפילו אצל האוהדים, שלאחר עזיבתו העונה של מאטס הומלס (יש היגידו נטישה נוספת ויש היגידו חזרה הביתה לקבוצת הנוער) לבאיירן בהחלט שמחים לראות מישהו כמו גצה חוזר הביתה, גם אם ייקח להם קצת זמן לקבל אותו.
להתחיל מחדש במקום ישן
אך למרות כל התנאים הטובים לא בטוח שהמעבר הזה חכם. גצה הוא לא הראשון שפרש כנפיו לקבוצה אחרת וחזר אחרי תקופה קשה. שינג'י קגוואה ונורי שאהין עשו זאת לפניו עם המעבר לאנגליה ולספרד (בהתאמה) ולאחר ישיבה ממושכת על הספסל חזרו הביתה להשתקם.
שאהין, לפני מעברו לריאל מדריד היה אחד הקשרים האחוריים הטובים בבונדסליגה, אך פציעות וחוסר יכולת להתאים את עצמו לסגנון שונה החזירו אותו לדורטמונד אחרי תקופת השאלה קצרה באנגליה. הטורקי אמנם חזר לשחק והחזיר לעצמו קצת את שמחת החיים שאבדה לו בברנבאו, אך לא חזר להיות אותו קשר דומיננטי ששלט ללא עוררין במרכז השדה ושימש בעיקר כגיבוי לאילקאי גונדואן הנפלא שבינתיים עזב למנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה (מי שבעצם הוביל להחלטתו של גצה לעבור לבוואריה מלכתחילה).
קצת יותר גבוה בקישור, יש את שינג'י קגוואה. מי שגרם לרבים להתלהב מיכולתיו על המגרש וסחף את דורטמונד למאבקים עיקשים מול באיירן מינכן, עשה את המעבר המתבקש לאחר עונות שיא לצד האדום של מנצ'סטר בשנת 2012 ומצא את עצמו בעיקר על הספסל באולד טראפורד.
גם היפני החליט לחזור הביתה כדי להשתקם ועשה זאת בצורה קצת יותר טובה מחברו הטורקי כאשר היווה בורג יותר משמעותי בסגל הקבוצה בשנתיים האחרונות. יחד עם זאת, גם קגאווה לא חזר ליכולתו מפעם ולא פעם נדחק הצידה כאשר שחקנים כמו דמבלה ופולישיץ' הצעירים מקבלים יותר דקות העונה.
שוב גצה חוזר לעצמו?
לגצה אין אשליות בנוגע לחזרה. כמו שהוא הכין את הקרקע לפני והחל בהתנצלות לאוהדים, גם על המגרש הוא לא מצפה להנחות ואפילו מנמיך ציפיות: "אני צריך לחזור לשחק כמו מריו גצה בן 18 שוב?" אמר בראיון לבילד לאחר החתימה בדורטמונד, "אני אף פעם לא אהיה מריו גצה הישן שוב, שיחקתי כמעט 60 משחקים עבור גרמניה מאז, נהניתי משש שנים של הצלחה עם באיירן ודורטמונד וזכיתי בחמישה תארים בבונדסליגה. אלה הן העובדות.
כל שחקן מתפתח לאורך זמן, כפי שעושה כל קבוצה וכל יריב. בכדורגל הכאן ועכשיו זה מה שחשוב, ואני מרגיש ממש טוב בנבחרת ובדורטמונד. אני מסוגל להציג את היכולת הטובה ביותר שלי שוב יותר ויותר ונותן כל יום את כל מה שיש לי בכל אימון. כל פרק בחיים עוזר לך להתקדם, למדתי המון במינכן, שיחקתי עם שחקנים ברמה עולמית, התבגרתי ולמדתי מכל הכשלונות".
מילים אלו בהחלט יכולות לשפוך אור על הדרך שבה החליט לנקוט גצה. בתחילת הקיץ, לאחר ההדחה המאכזבת מהיורו, הכיוון עוד היה להישאר בבוואריה וסוכנו אפילו הצהיר: "הוא יישאר במינכן להילחם על דקות".
הצהרה זו התקבלה באכזבה גלויה אצל ראשי האלופה, שעשו הכל כדי להראות לחלוץ את הדלת החוצה. שיחה עם המאמן החדש, קרלו אנצ'לוטי, הובילה להחלטה הסופית על העזיבה. למרות שמועות על איחוד עם מאמנו האהוב, יורגן קלופ בליברפול, איחוד שנראה טבעי ביותר, הבן האובד חזר הביתה להשתקם.
ההתחלה, כמו כל התחלה בעולם, הייתה קשה. היכולת הפושרת והחלודה שהצטברה על הספסל של מינכן עוד השפיעו וכבר החלו לעלות תהיות האם יהיה שיפור ואוהדי דורטמונד יחזרו להלל את אהובם שוב. למזלו של גצה, לאחר יכולת פושרת הגיע המשחק בשלב הבתים מול לגיה ורשה. ביציעים לפני המשחק הקהל המקומי נתן הצגה מדהימה, אך על הדשא הריקוד היה שונה לגמרי.
דורטמונד וגצה התפוצצו על המגרש ולרגעים מסויימים השילוב שלו עם חברו הטוב, אנדרה שורלה, עשה פלאשבק לאותו משחק לפני שנתיים, גמר המונדיאל, המשחק שהעלה את גצה על גג העולם. "זו לא הייתה שנה קלה עבורי, וגם המונדיאל לא היה פשוט. אבל כל הזמן עמדו לצדי החברה, המשפחה והחברים, שעודדו אותי להמשיך ולעבוד גם בתקופות הקשות. ועכשיו זו הרגשה שלא תיאמן. אין לי מילים לתאר את מה אני מרגיש. זה חלום שהתגשם", תיאר הקשר את התחושות לאחר הרגע הגדול בקריירה.
"גצה לא נכשל בבאיירן", הסביר סוכנו ואחד מהאנשים שעזר לו להגיע להחלטה לחזור הביתה, "מריו כבר שיחק ברמה הגבוהה ביותר מזה חמש שנים. מגיע לו הרבה יותר כבוד. למה אנחנו מדברים על איך גצה נכשל באיירן? הוא רק בן 24 שנים וכבר זכה בחמש אליפויות בונדסליגה, שיחק 118 משחקים עבור באיירן והרים את גרמניה לזכייה במונדיאל. איפה פה הכישלון? זה חוסר כבוד לדבר על כשלון בדיוק כמו שיש הטוענים שהוא צריך להתאמן יותר קשה".
כשפגש את דורטמונד במדי באיירן לראשונה התקבל בשריקות בוז צורמות, באחד המשחקים אפילו כבש נגדם ולא חגג. נדמה שגם כאשר החליט כילד לנסות ולהתקדם מקצועית הלב תמיד נשאר צהוב שחור וזה מה שהניע את גצה להצלחה ומעל הכל גורם לו להאמין שהחזרה הביתה היא ההחלטה הכי טובה שעשה בקריירה שלו. הגרמני יפגוש את האקסית ובניגוד לחבריו לקבוצה שדי נעלמו מהרדאר לאחר הגלות, הוא בטוח שביכולתו לחזור להיות שחקן מוביל, כזה שיזכיר לגרמניה ובעיקר לעולם מדוע קיבל את הכינוי "מסי הגרמני" כאשר היה בגיל 17 בלבד.