מישהו לרוץ איתו: על השידוך של ווימס למכבי
בעיית הרגליים בילדות שהפכה אותו ל"פורסט גאמפ", ההתאמה לכדורסל האירופי והרעב הבלתי נגמר. סוני ווימס הגיע למכבי תל אביב במעמד של כוכב, אבל גם ככזה שיהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו
"לא חשבתי שאהיה אתלט מקצועי. הייתי עד כדי כך גרוע וחסר קוארדינציה, שאבא שלי היה בטוח שהוא יצטרך לשלם למישהו כסף כדי שיתנו לי לשחק כדורסל". קלרנס ווימס, או כמו הכינוי שהדביקו לו חבריו, "סוני", עשה מבחינתו את הבלתי יאמן. מעיירה קטנה שמכילה בערך את כמו התושבים שיש בזכרון יעקב, הוא הגיע עד ל-NBA. והעובדה שהיום הוא במכבי ת"א לא מעידה על פספוס, אלא על עוד מקום שבו אפשר להתפתח ולגדול.
ווימס נולד בווסט ממפיס, ארקנסו. בתור ילד הוא סבל מתסמונת של רגליים שסועות והיה צריך ללכת עם מתקן מיוחד כדי לנסות וליישר את הרגליים. "הייתי ממש כמו פורסט גאמפ", הוא סיפר בראיון בארה"ב, "זה היה קשה, אבל לא נמשך יותר מדי זמן". ממש כמו בסרט, גם ווימס התגבר על הבעיה שלו, והצליח לבנות קריירה כספורטאי מקצועני. משהו שאף אחד בסביבה שלו לא חשב שיכול לקרות.
הוא עבד קשה והצליח להתברג כאחד הכוכבים באוניברסיטת ארקנסו. הישגים מרשימים בדמות גביעים ותארים גרמו לו להיכנס לפנקסי הסקאוטרים אחרי שבלט בטורניר המכללות, כולל הצגה של 31 נקודות מול אוניברסיטת אינדיאנה בסיבוב הראשון. באותו טורניר הוא גם זכה בתחרות ההטבעות ושמו הקהל האמריקני, הבחין בו לראשונה.
סוני ניגש לדראפט ב-2008 והיה בטוח שייבחר בסיבוב הראשון. כל משפחתו הגיעה לצפות עמו ברגע המיוחד והשמות חלפו. בסופו של דבר הגארד נבחר במקום ה-39 ע"י שיקאגו בולס, משם עבר לדנבר. האמריקני לא הצליח להרשים בשנתו הראשונה ועבר בטרייד לטורונטו. דווקא בקנדה מצא ווימס בית חם והיה חלק מהחבורה שכונתה ה"Young Guns", יחד עם דמאר דרוזן, אמיר ג'ונסון ואד דייויס. דווקא אחרי עונה של 9.2 נקודות ב-24 דקות, ווימס מצא את עצמו לראשונה בחייו באירופה, כשנחת בז'לגיריס קובנה.
"מאמנים ושחקנים אמרו שזאת ההסתגלות הכי מהירה שהם ראו של אמריקני לכדורסל האירופי", סיפר. אחרי אותה עונה טובה, עבר ווימס לצסק"א מוסקבה. גם ברוסיה הוא לקח במהירות את תפקיד המנהיג ורשם 3 עונות טובות, שהסתיימו ללא גביע אירופי. בעונתו האחרונה הוא קלע 13.1 נק', קטף 4 ריבאונדים ומסר 3.5 אסיסטים למשחק.
דן שמיר, ששימש כעוזר בצסק"א בעונת 2013/14, סיפר על ההיכרות האישית שלו עם ווימס: "הוא שחקן שמאוד אהבתי לעבוד איתו ומאוד נהניתי לראות אותו משחק. הוא שחקן קבוצתי וגם אחד שיכול ולוקח על עצמו אחריות כשצריך. בצסק"א הוא היה שחקן מוביל מכל הבחינות. אחד שלוקח המון על עצמו וניצח לנו משחקים במו ידיו".
שמיר בטוח שהשילוב הצפוי עם אנדרו גאודלוק, יכול להוביל את הצהובים הכי גבוה שאפשר: "הולך להיות שילוב מעניין ביניהם, מדובר בשני שחקנים מצויינים. בעונה בה הייתי בצסק"א פגשנו את קאזאן ב-VTB, ששם שיחק גאודלוק באותה תקופה. ווימס צוות עליו והראה שהוא יכול לשמור אפילו שחקנים ברמה של גאודלוק, כשהצליח לעצור אותו לאורך כל הסדרה. האתלטיות שלו עוזרת לו בהגנה וגם בהתקפה ואין לי ספק שהוא יהיה נהדר".
הכדורסל האירופי שינה את האופי של ווימס, הוא התאים את עצמו לסגנון השונה בדרך להפוך לאחד השחקנים הטובים ביבשת."התפתחתי במשחק המעבר והריצה שלי. לאמריקנים קשה להסתגל לאירופה, בגלל שהמשחק פה איטי יותר ואתה באמת צריך לחשוב תוך כדי המשחק", ווימס סיפר, "דבר אחד שעשיתי כדי להסתגל היה לצפות בשחקנים אחרים ולקרוא את ההגנה שלהם. אני עושה הרבה מחקר וצפייה על שחקנים אחרים. הרבה מאמנים לא מכבדים את השחקן האמריקני וחושבים שהם מגיעים מעולם אחר. אני הוכחתי אחרת".
בטוח שווימס הוא רכש נהדר למכבי. דן שמיר
אירופה שינתה את האופי שלו. ווימס בצסק"א (getty)
אחרי אותה עונה, ווימס הצליח לפלס את דרכו בחזרה ל-NBA, אך הוא לא היה הראשון שידע מזה. "חגגתי יום הולדת במקסיקו והתקשרו אליי מברצלונה. הם רצו להחתים אותי והייתי בטוח שאני כבר סגור שם. יומיים אחרי זה, בזמן שישנתי, חבר שלי נכנס לחדר והעיר אותי כשהוא בטירוף. הוא אמר לי שאני חוזר ל-NBA והייתי בטוח שהוא צוחק עליי. ירדתי למטה וכולם מחאו לי כפיים. תוך כדי ההתעוררות לא הבנתי מה קורה. בסוף הסוכן שלי אמר לי שהוא סגר לי חוזה בפיניקס וכמעט לא האמנתי לו".
נרגש מחדש הגיע ווימס ל-NBA, אך האופטימיות שהייתה בתחילה, פגה במהירות. 2.5 נק' ב-11.7 דק' היו לאמריקני בסאנס. במהלך נסיעת משחקי החוץ הם החליטו להיפטר ממנו והוא מצא את עצמו באמצע העונה שעברה בפילדלפיה מוכת הגורל. שם שיחק 7 משחקים בלבד והבין שזה הזמן לחזור לשחק באירופה.
הוא סגר על חוזה של 3 מיליון דולר לשנתיים אצל מכבי ת"א והבין שיש לו הזדמנות לשחזר את הימים היפים. זה שהוא בן 30 לא אומר שהוא חושב על הסוף: "אני עדיין יכול לקפוץ ולעשות דברים שעשיתי בעבר. אני הולך להמשיך לשחק כדורסל עד שהבת שלי תגיד לי להפסיק לשחק, או שאני ארגיש עייף מדי להגיע למשחקים". במשחקי ההכנה היה נראה שהחיבור מתחיל להיות מוצלח, אך אז הגיעה הפציעה בשריר התאומים, שהשביתה אותו ל-3 שבועות.
ווימס הגיע למכבי כשחקן מוכח שרק צריך לקחת על עצמו ולהוביל את הקבוצה. ייתכן והפציעה פגעה מעט בכימיה שלו עם החברים, שכבר החלו לרוץ בלעדיו, אך הוא חזר במשחק הניצחון על אילת ונראה בכלל לא רע. כרגע עדיין כושר המנהיגות שלו לא עמד למבחן אמיתי בצהוב, ומי שהכדורים הלכו אליו, וכנראה ימשכו ללכת אליו בשניות הסיום, יהיה אנדרו גאודלוק, שמספק את הסחורה כרגע.
ווימס הגיע 3 פעמים לפיינל פור עם צסק"א, אבל תמיד היה חסר לו הגרוש ללירה, במה שהפך לכתם שחור בקריירה שלו. המנהיגות שלו אף פעם לא עמדה בספק. חדי העין זוכרים את ההחטאה החופשית שלו עם הבאזר אחרי הסל המשוגע של טייריס רייס בחצי הגמר ב-2014, שמנעה ממנו את הדרך אל הגביע. ווימס אומנם נבחר לחמישייה הראשונה של המפעל וזכה 3 פעמים ב-VTB, אך גם האמריקני יודע שכדי להיכנס לספרי ההיסטוריה הוא צריך תואר אירופי בארון. השאלה היא אם הוא יכול לעשות את זה דווקא במדים הצהובים. דווקא אצל מי שלקחה לו את התואר מבין האצבעות בניסיון האחרון שלו.
אם ווימס רוצה את תפקיד המנהיג גם במכבי ת"א (והוא רוצה אותו), הוא יצטרך להוכיח לאדלשטיין, לצוות המקצועי, לחבריו ולקהל שהוא הבן אדם המתאים ללכת אליו. ותהיו בטוחים שהוא לא יפחד לעשות זאת גם במחיר של עוד החטאה בשניית הסיום.