סינרגיה
העזיבה של מלך השערים, גונסאלו היגוואין, השאירה בנאפולי חלל, אך גם גרמה לשינוי כיוון. במקום כוכב נוצץ, בקבוצה העדיפו לבנות תלכיד חדש בו השלם גדול מסכום חלקיו. עם פתיחת עונה מסחררת ובעלים צבעוני, לא פלא שבסן פאולו כבר מפנטזים על אליפות
האנשים בעיר נאפולי לא מתכננים תוכניות ארוכות טווח. הר הגעש "וזוב" המשקיף מרחוק על העיר נאפולי, גורם לתושבי המקום לנקוט בגישה של הכל "כאן ועכשיו", לחיות את הרגע.
הפחד התמידי מפני התפרצות נוספת של הר הגעש הזה, שהוא אחד מהאלימים שיש על פני כדור הארץ, בתוספת ההשוואות הבלתי פוסקות לעיר פומפיי, שנחרבה אי שם במאה הראשונה לספירה, משרה אווירה שלא נותנת יותר מידי אפשרויות להסתכלות לעתיד.
כשהדיווחים על כך שגונסאלו היגוואין עתיד לעזוב את נאפולי החלו לצוץ השכם והערב, היו לא מעט נפוליטנים שהחלו להתפלל שהר הגעש העצום יתפרץ שוב.
הם היו מעדיפים מפגש עם לבה רותחת מאשר לראות את החלוץ שקבע אשתקד את שיא השערים לשחקן בעונה אחת בסריה א', עוזב וחותם בקבוצה אחרת.
כשהתברר שהמעבר לא יהיה לקבוצה מליגה אירופית אחרת, אלא ליריבה אחרת מהליגה האיטלקית הרוחות געשו. אל התפרצות הר הגעש, האוהדים היו מוסיפים גם רעידת אדמה קטנה לקינוח, יחד עם האספרסו החזק המוגש בסוף כל ארוחה איטלקית טובה.
עם הפיכת השמועות לאמת קיימת והפרסומים הרשמיים עם פרטי עסקת מכירתו של היגוואין ליובנטוס בעסקה שסכומה הכולל מגיע למעל 90 מיליון יורו הגיעו לאוזני האוהדים, היינו עדים לשלל תגובות יצירתיות מצידם של תושבי עיר הנמל: הם יצאו לרחובות ושרפו את חולצות הקבוצה הנושאות את שמו, תלו את השלטים עליהם התנוססה דמותו מעל משאיות זבל, צילמו את החולצה עם הספרה "9" בתוך אסלה מלאה צואה וגזרו את פרצופו משלטי החוצות הפזורים בעיר.
אקטים של שריפת חולצות כבר קרו בעבר (עיין ערך מעבר פרננדו טורס מליברפול לצ'לסי) אך עושה רושם שפה הכעס של תושבי עיר הנמל היה גלוי לעין וגדול יותר. אל הזעם התווספה הדרישה לחזק הקבוצה לאחר איבוד הנכס המשמעותי שהבקיע כמעט מחצית מכמות שערי הקבוצה בעונת 2015/2016.
כשהולכים עוד קצת אחורה ומסתכלים מעבר ל"קאסטל דל'אובו", המצודות שבעיר נאפולי, וחוזים בסטטיסטיקה של היגוואין בשלוש העונות בנאפולי, אפשר עוד יותר לרדת לעומק הכעס והעתיד המעורפל - ב-3 עונות בנאפולי בהן שיחק 146 משחקים, "פיפיטה" הבקיע כ-91 שערים.
הנקודה בה איבדו את מכונת השערים שלהם הפכה למעשה לצומת עבור הנהלת ה-"פרטנופי". בצומת הזו היו צריכים לבחור בין שתי פניות. האחת היא האם משקיעים את סכום העתק שקיבלו על היגוואין בהעברה אחת או שתיים גדולות מאוד שגם יספקו את תאוות הבשר של האוהדים. הפניה השניה היא האם בוחרים להרכיב שלד צעיר ורעב, המחוזק בשחקנים שיגיעו לתפקידים שבהם הקבוצה צריכה להתחזק בסכומים קצת יותר שפויים, למרות משחק המונופול שמשוחק בקרב קבוצות אירופה עם סכומי העתק ושיאי ההעברות שנשברים כמעט עם כל חלון העברות.
כשנשיא המועדון, אורליו דה לורנטיס (שבמקצועו הוא בכלל מפיק סרטים), הציע למאורו איקרדי להצטרף לנאפולי בתמורה ל-45 מיליון יורו ולכך שאישתו של איקרדי תשחק בסרט אותו מפיק דה לורנטיס, היה נדמה שהפניה שנלקחה בצומת היא הפניה אל עבר ה-"הרבה, כאן, ועכשיו".
אינטר לבסוף סירבה להצעה, איקרדי לא הגיע והנהלת נאפולי עשתה אחורה פנה, חישבה מסלול מחדש ויצאה לדרך חדשה עם מספר העברות מעניינות.
ארקדיוש מיליק, חלוצה הפולני של אייאקס, הגיע תמורת 32 מיליון יורו עם רזומה של 32 גולים בשתי עונות בהולנד, ועם מספר שגדול פי שלושה של החמצות, במה שסידר לו את הכינוי "מלך ההחמצות באמסטרדם ארנה.
הקשר האחורי אמאדו דיאוורה הגיע מבולוניה תמורת 14.5 מיליון יורו ובסכומים דומים הגיעו פיטר זילינסקי ולורנצו טונלי מאודינזה ואמפולי, בהתאמה. אגב, הגיל הממוצע של ארבעת ההעברות הללו עומד על 22 וקצת.
במחזור הראשון של העונה, נאפולי המתחדשת יצאה למשחק חוץ אצל פסקארה הצנועה, כשרק צמד תוך 3 דקות מבריקות של דריס מרטנס הבלגי מנע מבוכה וחילץ 2:2 דרמטי לחניכים של מאוריציו סארי.
במחזור השני האופרה כבר הייתה שונה לחלוטין. מסוג האופרות שבסופן אתה עומד ומוחא כפיים במשך דקות ארוכות כאות תודה לשחקנים על מאמץ עילאי לאורך ההצגה.
נאפולי הגיעה למשחק נגד מילאן ופשוט התפוצצה על הרוסנרי במשחק שסימן יותר מהכל את השינוי שעבר על הנפוליטנים.
בדקה ה-33 זה כבר היה 0:2 מצמד של מיליק כשהקבוצה מעיר הנמל הייתה נראית בדרך לטיול מול שקיעה על המזח. בפתיחת המחצית השניה, תוך 4 דקות, מילאן השוותה את התוצאה ל-2:2 ועשתה לנאפולי את מה שהיא עצמה עשתה לפסקארה רק 6 ימים קודם לכן.
חשבתם שכאן תסתיים האופרה? אנחנו רק במערכה השניה. צמד דרמטי של חוזה קאייחון, שבקיץ כבר היו שמועות על מעבר שלו לליברפול, סידר 2:4 לנאפולי ונתן את האות לחגיגות ניצחון הבכורה שלה בעידן פוסט היגוואין.
ולמה דווקא המשחק הזה סימן את השינוי שעבר על נאפולי העונה? מאז המשחק נגד מילאן, בחמשת המשחקים האחרונים, נאפולי ניצחה ארבע פעמים וסיימה בתוצאת תיקו אחת, והיא מרוחקת רק נקודה מיובנטוס שבפסגה.
רוצים עוד הוכחה לשינוי שעוברת נאפולי? בשמונת המשחקים שלה העונה, כולל שניים בליגת האלופות, היא ניצחה 6 פעמים וסיימה ב-2 תוצאות תיקו, כשיחס השערים שלה עומד על 8:20 לטובתה. החותמת הסופית על התהליך הנכון שעוברת נאפולי נחתמת בדיו כחול כאשר מסתכלים על רשימת הכובשים של 20 השערים הללו - מיליק כבר עם 7 שערים, קאייחון עם 4 ומרטנס עם 4 כל אחד, האמשיק עם 3 וגאביאדיני הוסיף אחד משלו כשהעונה רק התחילה.
כבר לא כובש אחד ויחיד שמבקיע מחצית מהשערים של הקבוצה אלא אוסף של שחקנים כשרוניים הנהפך לשלם אחד שגדול מסך חלקיו. ללא היגוואין, קצב הכיבושים של הכחולים רק מתגבר ואם זה ימשיך כך לאורך העונה השמיים הם הגבול עבור הקבוצה מעיר הנמל. מי שמככב בסרט אותו יוצר דה לורנטיס, הבעלים/מפיק של נאפולי, הוא כבר לא כוכב אחד עליו מסתמכת כל ההפקה, אלא חבורה של שחקנים שחולמים לקחת את הסרט הזה הישר אל הבמה המרכזית. מי יודע? אולי גם נראה בסוף העונה בנאפולי גם כמה "פסלונים מוזהבים".