בתוך שבוע אחד הצליח רוזברג להרוס פעמיים עבודה קשה שזיכתה אותו בפול פוזישן כפול, ולצאת מהפנייה הראשונה גם אחרי המילטון וגם אחרי לפחות רדבול אחת, ובהוקנהיים, שתיים. איך יכול להיות, שרוזברג שלט בכל המקצים בהוקנהיים ועדיין לא הצליח לפחות לעקוף את הרדבול?
ובכן, אם יש משהו לא בסדר ברוזברג, זה שהוא לא למד מהתאונה הלא מוצלחת שלו עם המילטון באוסטריה, שחסימה לתוך עומק הפנייה, לא עוברת טוב אצל שופטי המירוץ. בימינו השופטים מקבלים את כל הנתונים של המכוניות ונהג לא יכול "לעשות כאילו לא היה בשליטה". גם הבכי של רוזברג שהוא היה "בנעילה מלאה של ההגה" לא עובר בימינו. נהג לא יכול לרמות א-לה שחקן כדורגל שנופל לדשא כאילו ירו בו כל פעם שחש במשב רוח מכיוון שחקן יריב. מאידך גיסא, רוזברג אינו אשם בנפילת הביצועים של המרצדס ברגע שהיא תקועה מאחורי מכונית תחרותית אחרת, כפי שהרחבנו בעבר. למעשה, רוזברג הוכיח, שהוא מהיר ותחרותי מול המילטון, שנחשב בעיני רבים לנהג המהיר בסבב.
הנהיגה של המילטון בהובלת המירוץ בהוקנהיים (כמו בהונגריה), הייתה הנהג המהיר ביותר במכונית המהירה ביותר, שדואג לא לעשות טעויות ולכסות כל סיכון אפשרי (למשל לא לנצל יותר מדי את הצמיגים לפתיחת הפרש ההובלה, שעלול להיעלם במכונית בטיחות אחת). המילטון אולי הפסיד את הפול פוזישן, אבל בוודאי מרגיש שכל מה שהוא צריך זה להפעיל לחץ על רוזברג ולבסוף (או מיידית) תגיע טעות שתאפשר לו ניצחון.
רבים טוענים, שהעונה הזאת משעממת כמו כל העונות האחרונות מאז מרצדס השתלטה על האליפות. כאשר פרארי שלטו ללא עוררין עם שומאכר בסבב, נטען שהשעמום נובע מכך שהקבוצה אינה מאפשרת לנהג השני לנצח ואני מזכיר את אוסטריה 2002 כשיא הביזיון. אותה טענה השוותה את המצב לעונת 1988, בה מכוניות המקלארן הונדה של איירטון סנה ואלאן פרוסט, נהנו מעליונות ביצועים מוחלטת, אבל האליפות הייתה מרתקת תודות למאבק הפתוח בין שני הנהגים בקבוצה.
אז מה קורה פה? הנה אנו נהנים מזה שנה שלישית ברציפות ממאבק פתוח בין נהגי המרצדס, ועדיין האוהדים אינם מרוצים. הסבר אחד הוא שמדובר בשנה שלישית של יתרון לאותה קבוצה. יש טענות רבות על הבלאגן סביב שטויות בפורמולה 1 כגון הנחיות בקשר ולא מספיק רעש מהמכוניות, אבל בסופו של דבר מה שבאמת חסר זה אקשן על המסלול.
לעניות דעתי, הפתרון הנכון קשור באך המכוניות נראות מבחינת ההתנהגות שלהן על המגבלות ולאו דווקא במספר העקיפות. אם המכוניות תוכלנה "לזרוק זנב", להחליק ולבצע "סחיפת כוח" של כל 4 הגלגלים, ללא שהדבר יפגע בביצועים שלהן, אזי בבת אחת הספורט יפתור את כל הבעיות. תחשבו על ההתנהגות של האופנועים במוטו GP או מכוניות הראלי.
בעניין זה, קיבלנו השבוע הצצה למכוניות של השנה הבאה כאשר פטל וגוטיירז ניסו את הפרארי של שנה שעברה עם הצמיגים החדשים הרחבים יותר והצמדה מוגברת. המכונית נראית נהדר ובמבט ראשון הזכירה לי את המכוניות של תחילת שנות התשעים. הפרופורציות הרבה יותר נכונות ויש לקוות שזהו צעד בכיוון הנכון (בינתיים גם רדבול הספיקו לערוך מבחן שכשזה וגם המכונית שלהן נראית נהדר עם הצמיגים הרחבים).
נקודת אור באליפות השנה היא החזרה של קבוצת רדבול. מאז העדכונים האחרונים של רדבול בברצלונה, המכוניות שלהם הלכו והתחזקו. משפחת ורשטאפן בוודאי חוככת ידיה בהנאה. בקנדה ובבאקו עם הפניות האיטיות והישורות הארוכות, הרדבול התקשו, אבל ברגע שהסבב חזר למסלולים הרגילים עם הפניות המהירות, רד בול החלו לתת בראש לפרארי ובפירוש הינן המכוניות השניות במהירותן כרגע.
בספא יש הרבה פניות מהירות אך גם ישורות, כך שקשה לראות את רדבול מאיימת על מרצדס וכנראה שבמונזה הם יתקשו גם מול פרארי, אבל ביתר המסלולים במצב הכוחות הנוכחי, רדבול יכו את פרארי. לאור זאת ומאחר וכרגע הקבוצות משקיעות הכל בפיתוחים לשנה הבאה, רדבול היא בעלת רב הסיכויים לסיים את האליפות במקום השני ליצרנים, על כל עשרות מיליוני הדולרים הנוספים שמתווספים לכך.
ברמה האישית, דניאל ריקארדו, הפך להיות הנהג האהוב עלי ביותר. הוא משלב, באופן ייחודי, אישיות נחמדה באמת (גם בחייו הפרטיים) עם יכולות מרשימות על המסלול, יכולת טכנית, סרקאסטיות במקום בכיינות (אחד ההיילייטס מהוקנהיים היה ההתייחסות של ריקארדו לגוטיירז, הבקמרקר הבעייתי, כ"נהג האהוב עלי"), אבל בעיקר, יכולת גבוהה בקרבות. וזה מה שיש לו עכשיו. הקרב הקשה ביותר אולי שאפשרי. בן קבוצה צעיר, חוצפן ומעולה, שאמנם צריך ללמוד, אבל שנהנה ממעמד שבו הוא יכול רק להרוויח על חשבון ריקארדו, כי יוותרו לו אם יהיה איטי יותר, ויהללו אותו אם ינצח את ריקארדו. תשאלו את אלונסו איך זה היה עם המילטון במקלארן ב 2007.
פרארי התגלתה במערומיה בהוקנהיים. לראשונה מכוניות הרדבול היו מהירות מהפרארי לאורך כל המירוץ (היבש). בפרארי יש בלאגן וראו כיצד שוב פטל אינו מסכים עם הוראה טקטית להיכנס להחלפת צמיגים וזה מראה על חוסר האמון של הנהגים בצוות שלהם! במצב העניינים עכשיו כאשר רב רובם של משאבי הקבוצות מופנה לפיתוח המכוניות החדשות של שנה הבאה, פרארי תקועה עם המכונית הקיימת. בכל המירוצים שנותרו עד סוף העונה, רק במונזה היא עשוייה להיות תחרותית (עם סימן שאלה לגבי סינגפור יוצאת הדופן).
הבעיה הכי גדולה עם ההנהלה של פרארי היא שהיא מנוהלת על ידי פחד של כל אחד על מקומו. המנהל הטכני, ג'יימס אליסון פורש לביתו בעקבות פטירת אשתו. דווקא ברגע הקריטי ביותר של הכנה לשינוי הטכני הגדול ביותר מאז 2014, פרארי מוצאת את עצמה בלי מנהל טכני בעל שיעור קומה. הקבוצה קידמה את מתיאה בינוטו שיש לו קרדיט רב בשיפור מכלולי הכוח מ 2014 ל 2015 ולעונה זאת, אבל הוא חסר ניסיון בצד האווירודינמי. יתר על כן, כדי שהקבוצה תצליח לעמוד בלחץ הפנימי והחיצוני (התקשורת האיטליקית) נדרשים פיגורות מובילות בפורמולה 1 עם אשראי מעבר לכל ספק ולא פחות חשוב הוא, שלפחות חלקם לא יהיו איטלקיים. אריבאבנה ובינוטו הם גם איטלקיים וגם ללא קרדיט מעבר לכל ספק. הקבוצה באמת צריכה מישהו כמו רוס בראון, אבל זה חלום ולכן ישנם דיבורים על גיוס אריק בולייה. האם זה מספיק? לא בטוח.
אם כבר מדברים על העונה הבאה, צפו פגיעה מכיוון מקלארן הונדה. קשה לדמיין את הונדה רודפים שוב אחרי הישגים טכנולוגיים מבלי לקחת בחשבון את מבחן התוצאה הכוללת. לגבי מקלארן, הרי שאין דבר שדוחף קבוצה לשיפורים אווירודינמיים ומכניים, יותר מאשר מנוע חלש. אלונסו מזהיר שמקלארן הונדה הם אלו שבסופו של דבר יעקפו את מרצדס בראש הסבב ועד כמה שזה נשמע לא הגיוני, זה עשוי להתגשם בעונה הבאה ובכל מקרה הקבוצה תחזור לאיים על פרארי ורדבול.
בין ויליאמס לפורס אינדיה מתחוללת מלחמה על המקום הרביעי באליפות ולשתי הקבוצות מדובר בכסף שהרבה יותר חשוב להם מהכסף של המקום השני לפרארי. אני חושש שמאסה מיצה את עצמו בויליאמס ורק הכסף מחזיק אותו שם. צמד הנהגים של פורס אינדיה עדיף לדעתי בסה"כ על ויחד עם יתרון בניצול הצמיגים, פורס אינדיה עשויה לעקוף עד סוף העונה את וויליאמס.
טורו רוסו ידעו בתחילת העונה שהם חיים על זמן שאול עם מנועי פרארי משנה שעברה. זה מדגיש שוב עד כמה המעבר של מקס ורשטאפן לרדבול תוזמן נכון. זוכרים שבתחילת העונה בטורו רוסו סיינז נתן לו פייט בתוך הקבוצה? זוכרים בכלל את סיינז? מה עם קוויאט?
הגענו לקבוצות שקשה לזכור כי בשידורי הטלוויזיה לא רואים אותם בדרך כלל. ב-4 המירוצים הראשונים השנה קבוצת האס-פרארי ורומאן גרוז'אן כיכבו, אבל ככל שהעונה התקדמה, הפיתוח של הקבוצות האחרות, החל להשפיע והאס התדרדרה לאחור. במסלולים מיוחדים כמו מונזה, סינגפור או מקסיקו, האס עוד יכולים לגנוב משהו, אבל מעבר לזה, הם בעיקר מחזיקים אצבעות למהנדסים של פרארי שעובדים על שנה הבאה...
קבוצת רנו, למעשה בנתה מהתחלת העונה על העונה הבאה. לעומת זאת, בין מאנור לסאובר מתחוללת מלחמה על שאריות הכסף שמחלק אקלסטון בסוף העונה ולכן באופן פרדוקסלי, דווקא שתי הקבוצות הללו, ובמיוחד סאובר צפויים להמשיך לפתח את המכוניות עד סוף העונה.
וחוזרים למרצדס שנמצאת לבדה בחוד. להמילטון יתרון של 19 נקודות על רוזברג ו-9 מירוצים לסיום העונה. כרית הבטחון הזאת של המילטון מאזנת פחות או יותר את יתרון ניצול המנועים של רוזברג, אם כי צריך לזכור שהביצועים המשופרים של רדבול עשויים לגרום לכך שכל עונש של 5 מיקומים על הגריד עבור המילטון לא יהיה קל לתיקון במהלך המירוץ.
מבחינת המירוצים שנותרו, לרוזברג יש יתרון פסיכולוגי קטן בכך שבסוף העונה שעברה הוא ניצח ברובם, אם כי זכור במיוחד המפגש של השניים באוסטין (COTA). לעומת זאת, המילטון חי על הצורך להוכיח את עצמו. הוא שואב כוחות משם, לא בשונה מהאיידול שלו איירטון סנה. יהיה מעניין מאד האם שוב רוזברג יפגין עליונות גם כאשר המאבק על האליפות פתוח, במקומות כמו סינגפור, מקסיקו-סיטי ואבו-דאבי. נחזיק אצבעות להרבה קרבות על המסלול ומעט שערוריות והכרעות מחוץ לו.