משימה בלתי אפשרית: מסע חוצה ישראל עם ילדים

הקיץ כבר כאן, ים ובריכה מיצו את עצמם כבר אחרי השבוע הראשון והדילמה איתה מתמודדים כל זוג הורים היא איך מעסיקים ילדים בחופשה כל כך הארוכה ומתישה בכל קנה מידה? שוב הצגה, אולי קניון? לא, לא אנחנו.

חייבים למצוא משהו שונה, ייחודי שישאיר חוויה לכולנו. ואם כבר חוויה נזכרנו שלפני חודשיים סיפרנו לילדים שבשבת בבוקר נקום מוקדם ונסע לקניון, הקטנה שאלה "אמא, פתוח בשבת כ"כ מוקדם בבוקר?"  שתינו חייכנו כי התכוונו לקניון הלבן בשמורת הנחלים הגדולים. "וואו אמא זה הקניון שאני הכי אוהבת !!!". באותו הרגע הבנו שאנחנו רוצים שוב לבלות ב"קניון" ולא באחד אלא בהרבה קניונים. הפעם לא רק בדרום אלא גם בעוד מקומות בארץ. התחלנו להתרגש ולפחד ביחד מהמחשבה שנהייה בתוך ג'יפ כל המשפחה ביחד.

אנחנו מטיילים הרבה והילדים מכירים היטב את הארץ, ואם צריך להגדיר אותנו אז אנחנו משפחה שזריחה במדבר גורמת לנו ל"זרוח", ו"שקיעה" עבורנו היא לא רק של השמש. שיטפון במדבר גורם לנו ל- "שטפון" של אדרנלין, ולינה באוהל במלון מיליון כוכבים  ומדורה עם פוייקה "מדליקים" בנו את הניצוץ. אז מה עושים איך משלבים את כל החלום הזה?

התחלנו לחפש מסע שיחצה את כל הארץ בשבוע – מסע חוצה ישראל. הגענו לחברת מאסטר טריפ שהציעה לטייל את החלום במסע חוצה ישראל.  התקשרנו לברר פרטים, למען האמת קצת ספקנים כי מסע חוצה ישראל שמור לרוב לג'יפאים מיומנים ובעבירות מורכבת וקשה. להפתעתנו הגדולה גילינו ששם חשבו על "משהו אחר" שמתאים לחופשה משפחתית - מסע דגל שחוצה את הארץ מהצפון (ראש הנקרה) ועד אילת, בדגש על נהיגת שטח מתונה בליווי והדרכה.

דיברו איתי על מדורה, וארוחות משותפות, הסבירו לנו על אופי הטיול ועל החשיבות של שמירה על הטבע וגם על הג'יפים - לא מסע אקסטרים אלא מסע ג'יפאי לאוהבי הארץ והטבע. אבל לטייל לבד זה לא כייף והשאלה שהטרידה אותנו נסובה סביב השאלה, האם יש עוד משפחות ? והתשובה הייתה – בטח ! יש כאלה שכבר מצטרפים בקביעות כל שנה, ויודעים שזו הדרך לבילוי משפחתי של חג הפסח.

התרגשנו, המסע חיפש אותנו אולי יותר משאנו חיפשנו אותו, ושבוע של גיבוש משפחתי זה עניין מתבקש. לשכנע את הילדים היה קל, כולם היו בעניין ומוכנים להתמודד עם הלא נודע, הרפתקה.

מעט אחרי שההתרגשות שקעה החלו החששות, איך מעסקים ילדים בג'יפ במשך שעות? ומה עם מקלחת? ואם לא נתחבר לאנשים? ועוד מיליון שאלות שהגיעו ביחד ויצרו "פקק תנועה" בראש.  החלטנו על תוכנית פעולה, נוריד לטאבלטים סרטים, נקנה חוברות יצירה, משחקי מגנט, וערכה למשחקים בג'יפ....

אנחנו בפנים!
ככל שהמועד התקרב, הפרפרים בבטן ריחפו והתרגשות גדלה. קיבלנו הזמנה להצטרף "למפגש הכנה" שמטרתו להסביר לנו היכן נטייל, כיצד להתארגן למסע, מה מומלץ ובעיקר שנכיר את חברי הקבוצה איתם אנחנו הולכים לבלות שבוע שלם, 24/7.

יצאנו מהמפגש מרוגשים והתחלנו לנשום ולהבין ש"השד" לא מאיים ומפחיד. הבנו שבחרנו בדיוק במה שחלמנו – מסע ג'יפים שיפגיש אותנו לא רק עם הנופים הקסומים של הארץ, אלא גם או בעיקר עם רקמה אנושית של אנשים איכותיים אוהבי טבע ואדם. אנשים שבחרו כמונו לעצור את המרתון ושגרת החגים ולהתמסר ליופי שיש לארץ הקטנה שלנו להציע למטיילים.

החלטנו לשדרג את הציוד, קנינו אוהל איכותי עם חלון ענק למעלה שנוכל לצפות בכל לילה במיליון הכוכבים. קיבלנו רשימה מסודרת של כל מה שצריך ומעבר לכך. הכל היה מוכן והחלה הספירה לאחור.

היכון, היכון. בצע עכשיו
בשעת בוקר מוקדמת נפגשנו קבוצת אנשים "זרים" האחד לשני בראש הנקרה, ומיד לאחר תדריך בוקר קצר יצאנו לדרך.  אני הספקן בזוגיות כבר הכנתי את "תיק ההפתעות" קרוב אליי לבצע שליפה מהירה כשהילדים יפצחו בנאום המשעמם לנו שלהפתעתנו לא הגיע. אחרי ההפסקה הראשונה עם קפה משובח ועוגיית בוקר משהו קרה בין ילדי הקבוצה.  נרקם לו חיבור טבעי בלי הבדל של גיל או מין, מאחד הג'יפים התגלגל לו כדור, מג'יפ אחר צצה צלחת מעופפת ומהצד היה נראה כאילו הילדים מכירים כבר "שנים".

אחרי הפסקה זריזה המשכנו במסע שלנו. גמענו במרץ את הצפון, נסענו וחצינו נחלים ושמורות טבע קסומות. נשמנו עמוק את האוויר של עמק יזרעאל בהפסקת ה- "בוהריים" שכללה מגוון רחב של מזונות שהבאנו שלא היה מבייש בית מלון – והכל בשטח!

המשכנו בנסיעה עד שהשמש נפרדה לשלום וצבעה הכל באדום, הערב הגיע. חשבנו לעצמנו ש"בטח נתארגן על ארוחת ערב קלילה ונלך לישון". מתוך הג'יפים יצאו מאובקים ומחויכים חברי הקבוצה:  גברים, נשים וילדים וכמו במין מטה קסם הוקם מאהל למופת שבמרכזו "מטבח".

ההכנה למסע הוכיחה את עצמה בגדול, הסתכלתי בהלם איך מחנה השטח - חניון הלילה - הופך ל"בית". בשלווה ובשקט מופתי בעל אופי מדברי, כל אחד ידע בדיוק על מה הוא אחראי.

הילדים קיבלו קערת ירקות ענקית וחתכו סלט, הם היו שותפים לעניין וזה היה שיעור חשוב עבורם. בשולחן אחר הכינו דגים, המנגל כבר דלק, בשולחן נוסף נפרשו כלי האוכל והשתייה הרמתי מבט וכבר המדורה נתחמה באבנים והודלקה. "וואו מה קורה כאן?!"

וכך בכל ערב – תבשיל פרגיות, נתחי בשר על גריל דרום אמריקאי ועוד המון הפתעות, אבל  כדי לא לגרות לכם יותר מידי את בלוטת הטעם, אדלג על הקולינריה המדהימה שליוותה את מסע חוצה ישראל הזה, זה סיפור בפני עצמו. אספר על חברותא מדהימה של אוהבי טבע ואדם שיושבים ומתחברים האחד לשניה מסביב למדורה ומשתפים בחוויות היום.

פרשנו לשנת לילה מפנקת באוהל החדש והבוקר הגיע מוקדם משחשבנו. הפעם לא היה צורך לנדנד לילדים לקום, הם זינקו מהמזרנים בהתרגשות ליום החדש. התארגנות זריזה, קפה ועוגה, ויוצאים לדרך. שוב אני עם "תיק ההפתעות" קרוב אליי, מעין תעודת ביטוח. אתמול היה היום הראשון אבל עכשיו הם בטח שמרו את הנאומים להיום. השיירה מסודרת בצוות מופתי וחולפת עלפני מעיינות קסומים ונסתרים, נחלים, נופים המדהימים, ותוואי שטח מתחלף.

גם היום, ארוחת הבוקר המאוחרת נשלפה אחר כבוד מהצידניות והמקררים ועוד יום טס לו והערב מגיע. המחנה ש"נארז" בבוקר מוקם שוב בזריזות ומקצועיות. הסירים והמחבתות נשלפים ועוד ארוחת גורמה יוצאת לדרך. אנחנו מתבוננים ורואים מעגל ילדים ומעגל מבוגרים סביב קומזיץ וכולם עייפים, בלי מקלחת מיוזעים אבל עם חיוך ענק של אושר על הפנים, זה בדיוק הרגע שהבנו שהמדבר זה הבית השני שלנו.      
 
מיד בבוקר עוזבים את אזור השפלה ומתחילים את המסע לדרום הארץ כשהיעד הסופי שלנו הוא אילת. בעבר כשנסענו עם הילדים לאילת הדרך נראתה לי ארוכה ולא נגמרת, ועכשיו אנחנו לוחשים אחד לשניה "הלוואי שהזמן יעצור". בא לי שהמסע ימשיך, כבר לא מעניינת אותנו המקלחת והעייפות היא אפילו לא חלק מהמשוואה.

הכוחות מגיעים מהטבע המדהים, מהנופים הקסומים ומפינות החמד אליהם אנחנו מגיעים, הילדים לומדים השבוע על המדינה יותר ממה שלמדו כל השנה בביה"ס. מורשת קרב, היסטוריה, גאוגרפיה, צמחים, ושיעור חשוב מאד לחיים. התקשורת הופכת בינאישית, כמו פעם, ובעיקר מבליטה את העובדה שאפשר להיות מאושרים יותר - בלי המחשב והג'אגדטים. למרות גילם הצעיר הם רואים את העבודה המשותפת בין כל משתתפי המסע שראויה לכל מחמאה! לעת ערב הגענו לחאן עם מקלחת, פתאום מים זורמים מברז ושירותים מבריקים הופכים לצ'ופר ענק, שמטעינה אותנו בכוחות מחודשים.

היום הרביעי הגיע מהר ממה שחשבנו (רק אתמול התחלנו) ואנחנו נכנסים עמוק לשטח ואפילו המצאנו משחק חדש בג'יפ - למה ההר הזה דומה? -  אפשר לפתח יצירתיות גם בג'יפ. הילדים נהנים ואפילו פעם אחת לא שמענו במהלך הימים האחרונים את צמד המילים שמטריף כל זוג הורים  "מתי מגיעים". עוצרים להפסקת קפה והתרעננות קלה, הילדים כמו מגנט מתחברים האחד לשני ואנחנו "הגדולים" מפטפטים ומנשנשים. קדימה לג'יפים קורא לנו מוביל המסע. בעודי חוגר את הילדים נזרקת שאלה – "אבא יש עוד המון ימים בשטח נכון?!" יש לנו עוד זמן בשטח אנחנו משיבים, ולאט לאט מחלחלת הידיעה שאילת ונקודת הסיום קרובים מתמיד.

מפרץ אילת
לילה אחרון בשטח מזג האוויר מפנק אותנו ורוח נעימה מלטפת את המאהל, אנחנו מביטים על מלון מיליון הכוכבים שדאג לנו השבוע לפינוק ולא רוצים להפסיק לטייל את החלום! ישבו כולנו מסביב למדורה מסרבים להאמין שזה הלילה האחרון שלנו בשטח. אנחנו מודים על זמן איכות מזוקק עם הילדים, נושמים עמוק את המדבר צורבים את החוויות והרגעים לתוך הארד דיסק של הלב ויודעים שזה המסע הראשון שלנו שהתחיל משהו חדש שעוד נעשה הרבה בעתיד.

בוקר היום האחרון נוסעים בשטח לאגם נעלם שצבעי הטורקיז שלו מהפנטים, קניונים מרתקים ביופיים שחבויים בין ההרים, מציצים על להקות פלמינגו הוורודות והמדהימות, עוד הפסקת קפה (כמעט אחרונה) בגובה של הרי אילת האדומים וכבר ים סוף שכל כך חיכינו לראות את יופיו מבצבץ  נפרש לפנינו, אבל עכשיו אנחנו לא רוצים שייגמר.

יצאנו למסע חוצה ישראל מלאי חששות וזה הפך למסע המשפחתי של החיים! כל כך משמעותי עבורנו - מסע של ביחד משפחתי מהזן המזוקק והמשובח ביותר, צוחקים על הפחדים הכל כך לא רלוונטיים בהתחלה – זר לא יבין זאת. זה ללא ספק היה מסע שהגשים עבורנו חלומות רבים של המשפחה הגרעינית והרחיב את משפחתנו מהגרעין אל כל החמנייה!