בתוך פחות משבוע נסעו משאיות הקבוצות והסבב מההונגרורינג למסלול הוקנהיים בגרמניה, מרחק לא גדול במונחים אירופאים. בכירי הפורמולה 1 מחכים לראות האם הגרמנים ייראו במאבק של ניקו רוזברג בלואיס המילטון עניין פטריוטי בדומה לבריטים או שמא ניקו לא נחשב בעיניהם כגרמני כמו שומאכר לאור היות אביו המפורסם פיני. לכמות האנשים באצטדיון המוטודרום המפורסם חשיבות עצומה ליכולת של גרמניה והמסלולים בה לשאת את המחיר של ברני אקלסטון. מרצדס אינה נלחמת פה נגד ב.מ.וו או יצרן גרמני אחר והמצב הפיננסי של המסלול בהוקנהיים, כמו גם הנורבורגרינג, רעוע בלשון המעטה (למרות שהאחרון עבר לאחרונה לידיים פרטיות עשירות למדי).
בכל אופן, אוהדי הפורמולה 1 מחכים להמשך הקרבות הפנימיים בתוך מרצדס. המילטון מוביל עתה בנקודה על רוזברג בעוד אליפות היצרנים סגורה דה פקטו לטובת קבוצתם. המילטון מצידו עושה ככל העולה בידו להגביר את הלחץ המנטלי על רוזברג בעקבות המהפך ואילו ניקו מנסה להציג שלווה בראיונות ובאינטרנט, כי הוא יודע שבמשחק הפוקר בין השניים יש לו עדיין יד עדיפה מבחינת כמות המנועים שנשארה לו עד לתום העונה. המסלול בהוקנהיים שינה לגמרי את טבעו ב-2003 עת ננטשו ישורות הענק דרך היער, אך עדיין יש בו דרישות כוח קשות לאורך הישורת המתעקלת שבין פנייה מספר 2 להיירפין. כמה זמן יחזיק המנוע של המילטון, במיוחד בחום הקיץ ולאור מסלולי הכוח הבאים בתור? בכל אופן, אתם יכולים להיות בטוחים שמנהלי מרצדס ידאגו להסביר לשני נהגיהם שצלילות מסוכנות תחת בלימה אל תוך ההיירפין לצד בן הקבוצה אינן רצויות.
פרארי נמצאת בלחץ גדול לא פחות, כשהיא מובילה על רדבול באליפות היצרנים רק בנקודה אחת. כדאי לזכור שהמיקום באליפות שווה מיליוני דולרים ולא רק יוקרה ופרסום. המכוניות של רדבול השתפרו מאד מבחינה אווירודינמית וביצועי בלימה, ועל מסלולים מפותלים רדבול עברה את פרארי בדירוג. התגובה של פרארי היא לנסות להמר על יותר צמיגים רכים למהלך הסופ"ש בתקווה שיצליחו לשפר את הדירוג הבעייתי על פני הקפה אחת ולקוות שניצול הצמיגים העדיף במהלך המירוץ של המכוניות שלהם, יאפשר להם לשמור או לייצר יתרון. כרגיל, שוב פורס אינדיה היא הקבוצה היחידה שמהמרת על צמיגי המדיום הקשים וכנראה על אסטרטגיית צמיגים שונה לחלוטין.
השינוי המאסיבי של הוקנהיים בשנת 2003 הותיר את שרידי המסלול הישן לצד החדש בדומה למסלולים קלאסיים רבים כגון ספא ומונזה. ההיסטוריה של הפורמולה 1 בהוקנהיים החלה רק ב-1970 בשעה שמסלול הנורדשלייפה בנורבורגרינג עבר עדכוני בטיחות, אך המסלול בהוקנהיים הוא למעשה קדום בהרבה. המסלול נחנך בשנת 1932, כאשר התוואי שלו דומה למסלול בלה-מאן, מפאתי העיר אל תוך היערות לאורך ישורות עפר מהודק (ולא אספלט) ארוכות אפילו מהישורות הזכורות לאוהדי הפורמולה 1.
כיוון הנסיעה היה הפוך וצורת המסלול הענק באורך כ-12 ק"מ הייתה כשל מעין משולש או טרפז ענק. בשנת 1938 נסלל תוואי המסלול המוכר דרך היער באורך כ-7.7 ק"מ, אך עדיין הוא הגיע עד לבתי העיר. רק בשנת 1966, כשהוקמה האוטוסטרדה ליד העיר, נאלצו לחתוך את הקצה התחתון של המסלול והוסיפו את האצטדיון כפיצוי וכתחליף לצופים. המסלול העתיק והמוכר עד 2002 היה באורך 6.8 ק"מ ואילו המסלול הנוכחי הינו באורך כ-4.5 ק"מ.
מחוץ לאצטדיון קיים מוזיאון מעניין מאד על ההיסטוריה של המסלול ובו שלל אופנועים ומכוניות שהתחרו בו לאורך השנים. הביקור בו מומלץ ומקבלים תמורה טובה מאד בעד מחיר זול יחסית. למיטיבי הלכת, חובבי ההיסטוריה ומי שאינו חושש מהתנסות נוסח "גברים במלכודת", מומלץ לצאת לסיור רגלי בשרידי תוואי המסלול העתיק. הדרך הקלה היא דווקא ללכת נגד כיוון המסלול, להקיף את האצטדיון מצד ימין שלו וללכת לאורך הגדר החיצונית של המסלול הקיים עד שתגיעו לקצה "הימני העליון".
שם תמצאו את שרידי הישורת הישנה האחרונה שהייתה מחזירה את המכוניות לכיוון האצטדיון באיזור בו היה ממוקם השיקיין האחרון שלפני האצטדיון. הסיבה שקל יותר ללכת נגד כיוון המסלול העתיק הוא שמכאן הולכים על הישורת אל תוך היער ולא מפספסים. השאירו את הישורת הזאת כשביל אופניים וטיול. את יתר הישורות והאספלט השמידו כליל ומהפינה "השמאלית העליונה" של המסלול הקיים צריך להתחיל ללכת בשביל צר ולא ברור בתוך היער ולחפש את הנקודה הנכונה להתחיל לחתוך בין העצים לכיוון התוואי של המסלול.
הישורת ששרדה מסתיימת פתאום בתוך היער, אבל אם תעברו את המשוכה ותיכנסו לתוך היער, במרחק קצר תגיעו לתוואי נטול העצים של המסלול העתיק ואל פניית האוסטקרבה הסופר מהירה שאופנועי הגראנד פרי היו לוקחים פלאט, אבל במירוצי המכוניות, כולל הפורמולה 1, האטו את המכוניות בכניסה עם שיקיין איטית.
תעקבו אחרי התוואי שנשאר כמעין קרחת יער בין העצים ותתחילו לנוע בניגוד לכיוון שבו המכוניות היו נוסעות, בחזרה לכיוון המסלול הקיים, אבל בדרך פקחו עיניים וחפשו שני עצי אורן השונים מיתר העצים וממוקמים בנפרד בסמוך לתוואי העתיק. זו הנקודה בה נהרג אלוף העולם, ג'ים קלארק, במהלך מירוץ פורמולה 2 ב-1968. בין העצים הקימו המעריצים גל-עד קטן, אך מרגש, לזכרו.
בהמשך הטיול ובדיוק בנקודת החיבור למסלול הקיים, הקימו אנדרטה גדולה לזכרו של קלארק במיקום שיסמן את סיום הטיול בנבכי היער וההיסטוריה של המסלול. הטיול מומלץ בכדי לחבר דרך הרגליים את הקיים כיום מול הזיכרונות מפעם וגם לחוות את הגראנדיוזיות של המסלול העתיק. נקווה שביום ראשון, הנהגים יעשו כבוד להיסטוריה של המסלול עם מירוץ שנזכור לתמיד.