הגשמה עצמית: השינוי הגדול שעברה דורטמונד

בורוסיה דורטמונד היא לא עוד קבוצת כדורגל. תמיד יש שם איזושהי התפתחות שכל כך הרבה רגשות מעורבים בה. פעם אחת זה הקהל, ששובר את שיאי הנאמנות של עצמו, פעם אחרת זה שחקן שעובר פתאום ליריבה המושבעת ממינכן, פעם זה מאמן שנראה ומתנהג כמו רוקסטאר. לכן זה לא מפתיע שגם בקיץ הנוכחי, הקבוצה מחבל הרוהר כתבה עוד פרק מסעיר, מרתק ומשמעותי בספר שלה.

במאי האחרון, הקבוצה של תומאס טוכל סיימה את אחת העונות הטובות בתולדותיה, למרות שלא זכתה באף תואר. במועדון ידעו שבשל הדומיננטיות של באיירן מינכן בבונדסליגה, השחקנים המרכזיים עלולים להיחטף – מה שגרם למנהל המקצועי מיכאל צורק להתחייב כי "לא יותר משני כוכבים יעזבו את הקבוצה בקיץ".

אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. רגע לפני גמר הגביע מול באיירן, הקפטן מאטס הומלס, הודיע שהוא עובר לזוללת התארים והשחקנים מבוואריה, לאחר שמונה שנים בצהוב-שחור. כוכב אחד הלך. זמן לא רב אחר כך, אילקאיי גונדואן חתם במנצ'סטר סיטי והפך לרכש הראשון של מי שאימן את באיירן מינכן ב-3 השנים האחרונות, פפ גווארדיולה. עכשיו זה כבר שניים, הגענו למכסה של צורק.

אלא שאז נטרפו כל הקלפים. הנריק מיקיטריאן, שנתן את עונת חייו אחרי שנתיים איומות, נאבק בדורטמונד כדי להשתחרר למנצ'סטר יונייטד של ז'וזה מוריניו. גם הסוכן מינו ראיולה הפעיל לחץ ובסופו של דבר, חרף ההצהרה ההיא של צורק, כוכב שלישי נטש את הספינה.

סגנית אלופת גרמניה ניסתה בכל זאת להסתכל על הצד החיובי והוכיחה שלמדה את הלקח מהעזיבה בחינם של רוברט לבנדובסקי, ולפחות חשבון הבנק התנפח יותר מתמיד. קברניטי דורטמונד לקחו את 107 מיליון היורו ממכירת השלישייה, ובצורה לא אופיינת למועדון – פצחו במסע רכש חסר תקדים כדי למלא את החלל שנוצר.

מדיניות הרכש של המועדון לאורך השנים לא תואמת את המדיניות של רוב המועדונים הגדולים באירופה, שנוטים לשפוך סכומי כסף אסטרונומיים. כדי להישאר במשחק - צריך להשקיע כסף, והרבה. הצהובים-שחורים הוציאו הקיץ 120 מיליון יורו ושברו את שיא ההעברות לעונה בבונדסליגה.

בזמן שמנצ'סטר יונייטד עומדת לשלם סכום זהה על פול פוגבה, דורטמונד פרסה את התשלום הזה על שמונה שחקנים. לסגנית אלופת גרמניה נמאס מכך שהיא נתפסת באירופה כקבוצה המשמשת כמקפצה לשחקנים שרוצים להשתדרג ולעבור למועדון גדול יותר באירופה.

מצד שני, דורטמונד עדיין רוצה לשמר את המדיניות של ייצור ופיתוח כישרונות, לכן היא תיכננה את הרכש שלה בצורה שתשרת את שתי המטרות השלה: מיקל מרינו (20), סבסטיאן רודה (25), מארק בארטרה (25), רפאל גררו (22), אמרה מור (19), עוסמאן דמבלה (19), מריו גצה (24) ואנדרה שורלה (25) הגיעו. רק תשימו לב לממוצע הגילאים שלהם.

אפשר לומר שבקיץ הזה הנרטיב השתנה. דורטמונד רוצה להפסיק להיות תחנת מעבר, אז היא שמה את ידה על שלושה כישרונות צעירים שכל אירופה רדפה אחריהם. דמבלה הגיע מראן לאחר שהיה מבוקש בין היתר בבאיירן ובברצלונה, אך רצה לשחק רק בקבוצה שהתעניינה בו עוד כשהיה ילד ושמרה איתו על קשר לאורך השנים. הקיצוני הצרפתי כבר הספיק להרשים במשחקי ההכנה, כולל שער נפלא נגד מנצ'סטר יונייטד. האוהדים כבר מאוהבים.

המגן השמאלי, רפאל גררו, הגיע מלוריין לאחר שהרשים בזכייה של פורטוגל ביורו. הוא קנה את מקומו בהרכב אלופת אירופה וגם בישל לרונאלדו את השער הראשון בחצי הגמר נגד וויילס. אמרה מור, המכונה "מסי הטורקי", הגיע מנורדשלאנד הדנית אחרי שהראה ניצוצות גם כן ביורו, כשבישל את השער הראשון בניצחון נבחרתו על צ'כיה.

הכותרת מגיעה דווקא מכיוון השחקנים ה"מבוגרים" יותר, הגרמנים. דורטמונד חיזקה את הצביון המקומי - לאחר שרק שני שחקנים שלה השתייכו לסגל הנבחרת ביורו האחרון, ואחד כאמור כבר שייך לבאיירן מינכן. סבסטיאן רודה עשה את דרכו מבוואריה וכדי להרגיע אוהדים שפקפקו בו, גם שלף תמונה שלו כילד במדים הצהובים-שחורים. השיא היה בהעברתם של הצמד שאחראי לשער הניצחון של גרמניה בגמר מונדיאל 2014 - המבשל אנדרה שורלה והכובש מריו גצה.

גצה, "הבוגד" כפי שכונה בשלוש האחרונות ביציעי הסיגנל אידונה פארק, חזר הביתה לאחר 3 שנים לא מוצלחות אצל אלופת גרמניה. הוא הבין את הטעות שעשה ואף אמר "כשעברתי מדורטמונד לבאיירן ב-2013, זו הייתה החלטה מודעת שאני לא אתחבא מאחוריה היום". אצל סגנית האלופה עדיין מודאגים מהצורה בה יתקבל גיבור הזכייה במונדיאל על ידי האוהדים. הוא עצמו אמר: "אני רוצה לשכנע את כולם, בעיקר את אלה שלא יקבלו אותי בזרועות פתוחות, בעזרת היכולת שלי".

שני אתרי אינטרנט בגרמניה ערכו סקר בקרב 4,000 אוהדי הקבוצה וגילו שלא פחות מ-63% היו בעד החזרה שלו. איזו קבלת פנים באמת תחכה לו, נדע רק ב-14 באוגוסט, אז תארח בסופרקאפ הגרמני דורטמונד את... באיירן.

מי שבטוח יקבל את גצה בברכה הוא חברו הטוב ביותר, מרקו רויס, שגם עשוי להיות הקפטן בעונה הבאה. כזכור, השניים שיתפו פעולה במדים הצהובים-שחורים והגיעו יחד לגמר ליגת האלופות ב-2013. במועדון מעריכים שהבאת שמות גדולים בקנה מידה גרמני, כמו גצה ושורלה, יסייעו במטרה לגרום לשחקני מפתח אחרים דוגמת רויס ופייר אמריק אובמיאנג להישאר שנים נוספות.

גם להגעה של שורלה יש משמעות רבה בנוגע לשינוי שעבר המועדון. בשנים האחרונות, בעיקר בתקופת יורגן קלופ, החתמה של שחקן הייתה מתבצעת רק לאחר אישור של שלושת האחראים על הרכש: צורק, המנכ"ל הנס יואכים וואצקה והמאמן.

במקרה של שורלה, לראשונה מזה שנים, לא הייתה הסכמה של כל הצוות. טוכל התעקש להתאחד עם השחקן אותו אימן במיינץ בין השנים 2009 ל-2011, אך לשניים האחרים היו הסתייגויות לגבי התאמתו לקבוצה וליכולת המקצועית שלו. לבסוף לא רק שהשחקן הוחתם לחמש שנים, הוא הגיע תמורת סכום שיא של 30 מיליון יורו.

בשנים האחרונות, דורטמונד מתמודדת עם מכת פציעות קבועה, שגורמת לה להגיע לסוף העונה בסגל חסר ועם הלשון בחוץ. כעת, לטוכל יש עומק חסר תקדים בכל עמדה ומצפה לו כאב ראש בבחירת ההרכב לפני כל משחק. רק בקישור ובהתקפה, בהנחה שהמקום של אובמיאנג ויוליאן וייגל מובטח בהרכב, 11 שחקנים (רויס, גצה, שורלה, דמבלה, פוליסיץ', קגאווה, קסטרו, רודה, מרינו, מור ושאהין) מתמודדים על 4 מקומות בהרכב.

כל קבוצה הייתה חותמת על סגל כל כך עמוק ואיכותי, העניין הוא שטוכל יצטרך לדעת לתמרן בין כולם כדי שהעומק הזה לא יהפוך מנכס לנטל. כך או כך, למרות העזיבה של שלושה מחמשת הכוכבים הגדולים, דורטמונד נראית אפילו חזקה יותר מבעונה שעברה. היא חוזרת לליגת האלופות ובין השורות ניתן למצוא את קריאת התיגר על באיירן. זה יכול להצליח אבל גם עלול להתרסק, מה שבטוח – זה שמשעמם לא יהיה שם.