כמה שספורט יכול להיות אכזרי. אם רוזברג היה מצליח להחזיק את המילטון מאחוריו, אז הוא היה גיבור היום. זינק מהמיקום השביעי וניצח, למרות מכונית פגועה (כנראה משאריות הצמיג של פטל) וצמיגים פחות עמידים. במקום זאת יש לנו נהג "אידיוט" שגם חטף עונש ונקודות. בכתבת ההכנה כתבתי שרוזברג מודע ודואג מאד שלא להיכנס למצב מנטלי תבוסתני, שייראה כאילו נכנע להמילטון. ובכן, לפעמים, כמו שאומר המשפט הידוע, עדיפה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.
עדיין, לעניות דעתי, ייתכן שרוזברג הפסיד פה פחות ממה שחושבים. הוא הפגין ביצועים עדיפים על המילטון לאורך רוב הסוף שבוע (למרות שכרגיל, בתנאים משתנים, המילטון לקח את הפול פוזישן ולמרות הריסוק במקצה השלישי), הפגין מירוץ נהדר שבו נאבק על הניצחון לאחר זינוק מהמיקום השביעי, ואותת להמילטון ולקבוצה, שהוא לא ייוותר להמילטון במצב תחרותי. אחרי כל זה, רוזברג סיים רביעי ועדיין מוביל באליפות בהפרש 11 נקודות. האופציה של בלימה מוקדמת לאותה פנייה שנייה, היה מעמיד את רוזברג בתפקיד התבוסתן, אפילו אם היה מאבד פחות מיתרונו. מבחינה זו, נראה שהטעות האמיתית שלו הייתה אותה הפניית הגה ברגע האחרון אל תוך המכונית של המילטון, בניגוד לכיוון הפנייה, בכדי לזרוק אותו מהמסלול. מהמצלמה שממול, התנועה הזכירה נהג גרמני אגדי אחר ונותר רק לקוות שלא נזכה לחזות בחזרת התאונות "א-לה שומאכר".
ג'נסן באטן נתן את אחד מסופי השבוע המעולים שלו. הוא הצליח לתרגם את ההצלחה שלו בדירוג למירוץ מעורר השראה. ניתן היה לראות שהכוח של הונדה כבר לא פתטי מול המכוניות האחרות, אבל המקלארן לא הייתה אמורה להחזיק מעמד על מסלול שמורכב משלוש ישורות של האצה, בלימה ומהירות. ייתכן מאד שהיכולת המפורסמת של באטן לנהוג מהר וחלק מבלי לפגוע בצמיגים נתנה דיבידנדים גדולים במירוץ בו שחיקת הצמיגים נראתה הגבוהה ביותר עד כה העונה.
ואם הגענו לצמיגים, אי אפשר שלא להתייחס להתפוצצות הצמיג של פטל. ראשית, הסיטואציה הייתה מאד מפחידה גם עם רוזברג, שחטף את חתיכות הצמיג ממש לתוך המכונית שלו, ועוד יותר עם מכונית המנור שפספסה במעט את הפרארי שנעה לאחור לרוחב המסלול. שמעתי ביקורת על ההימור של פרארי על סטינט ראשון ארוך כל כך של פטל. בבחינה לאחור של המירוץ, ייתכן שדווקא פרארי צדקו. 40 וקצת הקפות על הצמיגים הצהובים היו אפשריות ופטל היה זוכה במיקום על המסלול. רב הסיכויים שזה לא היה מספיק מול המרצדסים, אבל המאבק הפנימי ביניהן היה יכול לאפשר הפתעה.
בכל מקרה, ההימור אמור היה להיות על פודיום מהמיקום התשיעי על הגריד מול אובדן ביצועים, ולא מול צמיג שמתפוצץ באמצע הישורת. בניגוד לספא בשנה שעברה, שם פטל, כמו אחרים, עלה על הקרבס למרות אזהרות פירלי, במירוץ הזה לא ראינו מפטל טעות מיוחדת על הקרבס או איזה מגע עם מכונית אחרת. גם הקבוצה טענה שלא נראו אזהרות כלשהן בטלמטריה, כך שקשה להאשים את פרארי. מצד שני, הקבוצה צריכה לחוש פספוס. במהלך הסוף שבוע, פטל הפגין ביצועים משופרים, שהיו אמורים לאפשר להלחיץ את מרצדס בדומה לקנדה. רייקונן שוב הפגין חולשה בדירוג ומירוץ פושר. אני נדהם שפרארי שוקלים להשאיר אותו. העתיד של רייקונן הוא בראלי או במירוצי הסיבולת. לא בפורמולה 1. בוודאי לא בקבוצה עם שאיפות אליפות.
מאוכזבים נוספים אמורים להיות בקבוצת פורס אינדיה. הדירוג הוכיח שלמכונית הייתה כל המהירות בכדי להילחם על הפודיום, אבל במירוץ הולקנברג נשר לאחור ופרז לא הצליח להפגין את כישורי שימור הצמיגים המפורסמים שלו. במידה רבה, גם ויליאמס לא הצליחו כפי שחשבו. התוצאות האלה מפגינות מעל הכל את השיפור היחסי בביצועי הכוח של רנו ופרארי. נכון שורשטפן נהנה שוב מאסטרטגיה שהתאימה בול למכונית הבטיחות, אבל הנהג הצעיר מפגין שוב, שבהינתן לו ההזדמנות, הוא לוקח אותה בשתי ידיים ולא מפחד להילחם מול המרצדסים ומצליח שוב כמו בברצלונה מול הפרארי העדיפה של רייקונן. אין ספק שורשטפן אינו מבייש את הפירמה מול ריקארדו, שהינו אחד מהנהגים המהירים והשלמים ביותר בסבב. המירוץ הבא בסילברסטון הוא המסלול הביתי האמיתי של רדבול, ושם המכונית שלהם אמורה להיות במצב התחרותי ביותר שלה.
גיבור אחרון מהמירוץ, הינו פסקל ורלין ממנור. עם סיום המירוץ כל קבוצה שולחת מיד הודעה ראשונית בטוויטר. הפעם לקח למנור כמה דקות טובות ולבסוף כתבו שהם לא מצליחים לכתוב מרב ההשתוללות והחיבוקים בפיטס. ברמה האישית, ורלין יוצא מאושר מסוף השבוע הזה. הוא הפגין ביצועים מעולים שעלו אף על הציפיות של קבוצת הבית שלו במרצדס, או כדבריהם: "פסקל הוכיח שהוא משהו מיוחד". לאור זאת שהיחסים המתוחים בין הנהגים במרצדס התערערו עוד יותר, העתיד של ורלין נראה מבטיח.
ולסיום התייחסות לתוואי המסלול, עליו הורחב בסקירה המקדימה. התוואי הקצר הנוכחי עלול להפוך לבדיחה בשנה הבאה עם המכוניות החדשות והמהירות יותר. מצד שני, התוואי הקצר של הרדבול רינג נותן לצופים בטלויזיה אקשן נון סטופ. לא צריך לחכות הרבה בין ניסיון עקיפה אחד ובא אחריו. לצופים במסלול בכלל מדובר בבוננזה. לראות את המכוניות עוברות 71 פעם ובחלק מהטריבונות, רואים שני חלקים של המסלול, כך שהמספר כפול, מהווה תמורה מעולה למחיר הכה גבוה של הכרטיסים. הצופה זוכה לראות את המובילים כמעט כל דקה.
חישבו לרגע על המסלול שנחשב כמסלול המאתגר ביותר, הנורבורגרינג-נורדשלייפה. מירוצי הפורמולה 1 בנורבורגרינג היו באורך 15 הקפות, כך שהצופים זכו לראות כל מכונית 15 פעם במהלך כל המירוץ ובהפרש של כעשר דקות (שנות החמישים) עד לשבע + דקות (שנות השבעים). ובכל זאת, לדעתי האישית, צפייה במכוניות הפורמולה 1 עדיפה במקומות בהם ניתן לראות ולחוש ממש את הבדל המהירות בינן לבין המכוניות האחרות. כך למשל באו-רוג' בספא, בפרבוליקה במונזה או באחת הפניות המהירות בסילברסטון למשל. אם בשנה הבאה, אכן יהיה לרדבולרינג תוואי ארוך יותר, יש לקוות שיכלול פנייה מהירה וארוכה אחת לפחות. פנייה שבה מכוניות הפורמולה אחת לא נוסעות 20 קמ"ש מהר יותר ממכוניות מירוץ אחרות, אלא ב-80+ קמ"ש יותר.