האלופה עומדת על צוק. אוקלהומה סיטי עלתה הבוקר (רביעי) ל-1:3 בסדרת גמר המערב אחרי ששוב השפילה את הווריירס, הפעם עם 94:118. כעת, גולדן סטייט נמצאת עם הגב על הקיר ובמרחק הפסד מהדחה, בעונה בה היה נראה כי אין מי שיעצור אותה בדרכה לאליפות שניה ברציפות.
במשך שנתיים, הרכב הסופר סמול בול של גולדן סטייט היה הרכב המוות של הליגה, ואף אחד לא הצליח לגבור עליה. במשך שנתיים הפיק אן רול בין דריימונד גרין וסטף קרי היה המהלך הכי קטלני ובלתי עציר בליגה. בכל העונה ההיסטורית של האלופה היא לא הפסידה פעמיים רצוף. ואז הגיע בילי דונובן.
מאמן הת'אנדר, שכל סדרת פלייאוף שולף מהשרוול אס אחר ושינויי הרכב אחרים בהתאם ליריבה, הציג הפעם את הרכב הסמול בול שלו עם דוראנט ב-4 ואיבקה ב-5. החילופים על הפיק אן רול עשו את שלהם, ולכמה דקות במחצית הראשונה, אוהדי גולדן סטייט שאלו את עצמם אם אולי בכל זאת כדאי היה שדריימונד גרין יקבל השעייה, זכר לבעיטה בסטיבן אדאמס.
ראסל ווסטברוק הוביל את אוקלהומה סיטי עם טריפל דאבל של 36 נקודות, 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, קווין דוראנט הוסיף 26 נקודות ו-11 ריבאונדים, וסרג' איבקה ואנדרה רוברסון עם 17 נקודות כל אחד. וכשאנדרה רוברסון ודיון ווייטרס קולעים באחוזים טובים מקרי, קשה לגולדן סטייט לנצח. בלילה בין חמישי לשישי חוזרים לאוקלנד כשהאלופה בלחץ גדול.
כמו במשחק הקודם, גם הפעם אוקלהומה סיטי סיימה עם 72 נקודות במחצית, אלא הפעם גולדן סטייט סיימה עם 6 נקודות יותר. ברבע השלישי קליי תומפסון, שבמחצית הראשונה נראה זוועה כמו שאר חבריו, קלע 19 נקודות והוביל את קבוצתו לניסיון קאמבק, שצימצם את ההפרש לחד ספרתי. זה לא הספיק.
ההגנה של הת'אנדר הייתה כל כך צמודה, שגם כשהשחקנים לה לא היו ליד שחקני גולדן סטייט, הם עדיין ישבו להם בראש, וזה התבטא בשיחרורי כדור פזיזים והחטאות ממצבים שאמורים להיות פנויים. ההשפעה הפסיכולוגית הזו הגיעה לידי ביטוי ברבע הרביעי בו שחקני האלופה נראו כבויים, חסרי אמונה בעצמם. קצת כמו שנראו בד"כ שחקני הקבוצות נגדן הם שיחקו.
קרי אמנם קלע 19 נקודות, אך סיים עם פי 3 איבודים מאשר שלשות (2), ועם המון החטאות ליי אפים שנבעו מהלחץ מהשומרים של אוקלהומה סיטי. תומפסון נעלם אחרי התצוגה המרשימה ברבע השלישי וגרין הציג הופעה רעה.