(בווידאו: פיטר בוס מדבר אחרי הבכורה)
כמעט לא יאמן שמכבי תל אביב ניצחה רק 1:2, כולל לא מעט דפיקות לב בסיום, במשחק שהיה צריך להיגמר בקלות 2:5 לטובתה. בדקות הטובות של מכבי תל אביב, זה פשוט היה "לא כוחות". הפער בקצב, באינטנסיביות ובעוצמות רק המחיש את ההבדלים בין הצהובים לבין מכבי חיפה בעידן ג'ורדי קרויף.
שני הקהלים סיפקו אווירה מדהימה בבלומפילד, אך על המגרש, לפחות ב-60 הדקות הראשונות של מכבי תל אביב תחת פיטר בוס, הייתה זו בעיקר מכבי ת"א ששיחקה כדורגל מצויין. ההתלהבות מהגעתו של המאמן ההולנדי והרצון להוכיח, הוציא אנרגיות אדירות מהשחקנים בצהוב. ראינו תנועה בלתי פוסקת בלי כדור ומשחק לחץ אינטנסיבי במשך דקות ארוכות. אלו היו דקות של כדורגל אמיתי.
בחצי השעה האחרונה המארחים התעייפו מהקצב, שער מקרי של בניון הלחיץ אותם וזה מה שבוודאי מדאיג את בוס להמשך. שוב, כמו בכל העונות האחרונות, מכבי חיפה באה לבלומפילד ולא ממש משחקת כדורגל עד שאין לה מה להפסיד. 20 הדקות האחרונות שבהן הלחיצה את מכבי ת"א הן לא המייצג, כי הצהובים היו שווים לפני זה ניצחון רב שערים מבחינת היכולת.
אם נתמקד בבכורה של בוס על הקווים אז היו מספר דברים שבלטו, במיוחד בשעה הראשונה של המשחק. ההולנדי חזר לשחק 3-3-4 עם ערן זהבי כחלוץ. השחקנים נעו המון ללא כדור והרגישו משוחררים עם הכדור. הם שיחקו מהר מאוד כדי לבודד את טל בן חיים ואת דור מיכה באגפים ואלה יצרו מצב אחר מצב, כולל שני שערים ופנדל מוחמץ. זה התחיל במסירה ענקית של מיכה לזהבי שכבש את הראשון, ונמשך במהלך אישי אדיר של טל בן חיים בשער השני. בכלל, בן חיים גרם לאעיד חבשי הרבה סבל בתפקיד המאולץ שלו כמגן. כמה ערן זהבי נהנה בדקות האלה כשיש תנועה סביבו וכמה שחקני ההתקפה הצהובים הרגישו משוחררים. רק אחוז ניצול המצבים לא היה מספיק טוב.
מבחינה הגנתית, משחק הלחץ של הצהובים בחלק גדול מהמשחק השתפר בכמה דרגות. גם בזכות ההתלהבות להוכיח למאמן החדש וגם בזכות השיטה שהביא. כשבלמי חיפה הניעו את הכדור, שחקני הקו (מיכה ובן חיים) עזבו את המגן ורצו יחד עם זהבי ללחוץ אותם, דבר שלא רגילים לעשות בארץ - ולחץ שכזה משבש כבר את המסירה הראשונה. כל שלישיית הקישור המרכזית לחצה את הקישור הירוק בצורה אינטנסיבית וחילצה המון כדורים. שוב קיבלנו דוגמא ליכולות הנהדרות של גל אלברמן גם בחילוצים אלגנטיים (כמו בשער הראשון) וגם בניהול המשחק כציר המרכזי השקט והבטוח. יחד עם זאת, היו שני ליקויים. הראשון, ראינו כמה פעמים שכשעוברים את קו הלחץ הגבוה של מכבי ת"א, היא נשארת חשופה מאחור. השני, הירידה הדרסטית באינטנסיביות בחלק האחרון של המשחק.
מבחינת מכבי חיפה, היא אמנם הראתה סימני חיים בסוף אבל אסור לה להסתנוור מכך. היחיד שהראה ניצוצות היה יוסי בניון עם שער וכמה מסירות קסומות שחבריו לא ידעו לנצל - במיוחד עטר שהיה מאוד לא מרוכז ברחבה. בכלל בניון בחודש הכי טוב שלו מאז שחזר לישראל והוא היחיד שהאמין, היה נחוש ולקח על עצמו בדקות הקשות. מכבי חיפה עדיין רחוקה מאוד מהקצב, מהעוצמה ומהיכולת של
מכבי תל אביב והפועל באר שבע. שוב היא לא באמת מתפקדת תחת לחץ ומתחילה לשחק רק שכבר אין לה מה להפסיד. סימפטום שחוזר בכל העונות אחרונות.
מצד שני, זה של מכבי ת"א, הבכורה של פיטר בוס על הקווים מעוררת ומעודדת. ראינו לא מעט דקות של כדורגל טוב ואיכותי והשאלה שהוא ישאל את עצמו זה למה משחק שצריך להיגמר בניצחון גדול הופך לניצחון דחוק, ואיך הוא מייצר לאורך כל העונה את הקבוצה שראינו ב-60 הדקות הראשונות.