אדום זה השחור החדש: המשבר של יונייטד

שני דברים עיקריים הבנתי מהשבוע שביליתי במתקן האימונים של מנצ'סטר יונייטד. 1. יונייטד היא קבוצה שמאומנת בצורה בלתי רגילה; 2. יונייטד לא תזכה באליפות תחת ואן חאל.

זה לא בגלל ההפסד לסוונסי, זה בגלל הכל. אגב, ואן חאל הוציא כבר כ-250 מיליון ליש"ט ב-14 חודשי עבודה, בערך 120 מיליון יותר ממה שסוונסי הוציאה בכל ההיסטוריה שלה – ולמרות זאת כבר ניצחה את ואן חאל שלוש פעמים בשנה האחרונה. יונייטד בשבוע האחרון הוא מועדון מגוחך, ומה שקרה עם העוזבים והבאים עלה על כל דימיון.

השלט באצטדיון אומר: BREAK EXPECTAIONS. קשה לומר שישנם ציפיות גדולות מאוד ממה שקורה שם היום, אין שום תכנית, שום כיוון. חלוץ ממש לא הגיע, הגיע ילד מוכשר וגם שערים לא יגיעו. מרסיאל לא יצליח ביונייטד תחת ואן חאל, הוא צריך אבא/מאמן, ואן חאל אפילו לא שכן קרוב. מדיניות הרכש של המועדון מציבה שיאים חדשים של חוסר הגיון והצלחה. לפני שבוע חשבו שהכישלון הגדול היה אי החתמתו של פדרו מבארסה עד שהגיעו הימים האחרונים.

פדרו לא העדיף את צ'לסי על יונייטד. צ'לסי גם לא גנבה אותו. אד וודוורד סגן היו"ר כבר היה בברצלונה והמתין להחלטה סופית של ואן חאל שלא היה בטוח שזה מה שיונייטד צריכה. ואן חאל לא מחליט מהר, הוא אוהב למשוך דברים וזה לא מקרה שדה חאה ישב ביציע חודשיים וחלוץ לא הגיע. יונייטד לא מסוגלת להחתים כיום אף אחד שהיא באמת צריכה. זה לא שמדיניות הרכש לא טובה - אין מדיניות ואין מי שיוביל אותה.

בינתיים, השוער רומרו קם כל בוקר ובודק בפיפ"א 15 בפלייסטיישין אם הוא באמת השוער הראשון, כי גם הוא יודע שהוא לא ממש שוער. והנה דה חאה עזב, וחזר. שיאים חדשים של חוסר מקצועיות, מי יודע מי פישל ריאל או יונייטד אבל פשלה כזאת לשני מועדונים כאלה עוד לא הייתה. ובעוד דה חאה בוכה, אד וודורד שמח. הוא עשה הכל כדי שדה חאה יישאר, לפני כשבועיים היה ויכוח סוער בקרינגטון בינו לבין ואן חאל. וודורד ביקש שההולנדי ינסה לפתור את הבעיה עם השוער. דה חאה מוכן להישאר לעוד כמה עונות, 250 אלף לשבוע הוצע לו, אבל בלי ואן חאל ובלי מאמן השוערים, בינואר הוא יכול לחתום בריאל כבר ולעבור בקיץ בחינם, הם ימצאו דרך לפתור את העניין "בשביל המועדון", מה שכן, דה חאה יקווה שלואי יפוטר קודם. הנזק בלתי הפיך.

ואן חאל כבר כמעט "ניקה" את הכל, כמעט שום דבר מעידן פרגוסון לא נשאר מעבר לקפטן ששמח כשפרגוסון עזב. לפני שנתיים יונייטד לקחה אליפות בהפרש 11 נקודות, מאז 25 שחקנים שוחררו. אף עסק מצליח לא משתנה במהירות כזאת וממשיך להצליח. למרות זאת, התחושה שקיבלתי במתקן האימונים היא שאף אחד לא יצטער אם/כש ואן חאל יילך, גם לא השחקנים. נראה שכולם נושכים שפתיים ומקווים שזה לא ימשך לעוד שתי עונות. ובכל זאת, אי אפשר לקחת מהמאמן את העובדה שהשחקנים עושים בדיוק את מה שהוא רוצה. יונייטד משחקת כפי שהיא מתאמנת, השחקנים באימונים מקבלים מידע מדויק היכן לעמוד וכיצד לנוע. הקבוצה באימונים פועלת כמו מכונה ורואים בכל רגע את השליטה של המנג'ר בקבוצה. הכדור חייב לנוע כל הזמן לצדדים ואחורה, מעין תנועה מעגלית, אין ריצות מאחורי ההגנה של היריב, הכל מבוקר וברור, כל אחד אמור לדעת לאן ללכת ואם אינו יודע הוא ישמע על כך בתדרוכים הרבים.

אצל ואן חאל עובדים לפי הספר, ומי שלא - שומע על כך. שיטה שמתאימה למשחק האירופי ולליגת האלופות אבל לא לפרמייר ליג. את כל זה משלימים ארבעה תדרוכי וידאו לכל משחק. אחד על הקבוצה היריבה, אחד על מצבים נייחים ואחד על האימון יום קודם שאמור היה לדמות את המשחק. הקשה מכולם הוא יום לאחר המשחק, תיקון טעויות ובו השחקנים, כולם כולל כולם סופגים המון ביקורת דבר שקשה מאוד לחלקם.

בעיה נוספת, היא שיונייטד כבר לא מושכת שחקנים כמו בעבר, לא לאקדמיה ולא לבוגרים. שחקן יעדיף היום את לונדון או את סיטי לפני יונייטד. הליגה האנגלית הופכת משנה לשנה לעשירה יותר ויותר, כל קבוצה תקבל בשנה הבאה 90 מיליון ליש"ט בתחילת העונה מרשתות הטלוויזיה. לסנדרלנד הקטנה יש תקציב גדול יותר משל מילאן. לאקדמיה של יונייטד אין מנהל כבר חצי שנה, האחרון היה בריאן מקלייר, שחקני האקדמיה כבר כמעט אינם שואפים להגיע לקבוצה הראשונה. לוואן חאל ולצוות הקרוב אליו אין שום קשר לאקדמיה, היחידים שמופיעים מדי פעם הם גיגס וזה שמופיע קבוע למשחקי האקדמיה הוא סר בובי צ'רלטון, אולי הנצר האחרון ליונייטד הרומנטית של סר מאט באזבי וסר אלכס פרגסון.

כבר כמעט עשור אני מבקר באימוני הקבוצה, סדר וטקטיקה כל כך מובנית מעולם לא ראיתי. זה אמנם מרשים מאוד לצפייה אבל כדורגל הרבה לא רואים. ואן חאל עסוק הרבה יותר באימון, בדיוק בהעברת הפילוסופיה שלו והמיקום של כל שחקן במגרש. ניכר שהידע שלו ותפיסת העולם שלו מעידה על מוח כדורגל מבריק אבל המועדון לא רגיל לכדורגל כזה וסביר להניח שלא יתרגל לזה לעולם. יהיה נאיבי לומר שהשחקנים מרגישים שזאת השיטה הנכונה, אין יצירתיות או חופש פעולה במשחק, אין מקום לטעויות או לניסיונות. זה יהיה מפתיע אם התוצאות יהיו כל כך טובות בהמשך ואם הבלגנים שקיימים מאחורי הקלעים ייעלמו.

"הפילוסופיה" של המנג'ר לא תשתנה, הוא העזיב את כל השחקנים שהייתה להם זיקה למועדון, הוא לא מעוניין לבנות לטווח ארוך אלא רק לעכשיו, ביונייטד כבר מבינים שהוא יעשה נזק גדול יותר מדייויד מויס שלפחות לפעמים גם הקשיב לאחרים, ואן חאל לא. תקופת המעבר שכולם קיוו שתהיה שנתיים-שלוש קרוב לוודאי תהיה של הרבה יותר. רק משהו לא צפוי ימנע מגיגס להיות המאמן הבא, כולם יודעים את זה שם, גיגס כבר יודע את זה, כרגע ואן חאל מאוד מכבר אותו אבל רק הוא לוקח את כל ההחלטות.

גיגס מתכונן, יש לו שנה וחצי להתחיל לחשוב איך תראה יונייטד שלו עם צוות ושחקנים. הוא לא נאיבי, הוא יודע שהוא צריך הרבה מזל בשביל להצליח וסביר להניח שגם איתו תהיה תקופת מעבר כלשהי אבל דבר אחד בטוח, מנצ'סטר יונייטד תחזור לבסיס שעליו נבנה המועדון על ידי באזבי את פרגסון ולא תהיה יותר קבוצת כדורגל מוזרה ומדוכאת של ההולנדי.