קבוצה או כוכבים? הקיץ המטורף של הפועל ב"ש

ההבדל בין אוסף כוכבים שייתן 'שואו' אבל ייכשל במרתון של הליגה לבין קבוצה חזקה שתיקח תארים מבוסס על שני שלבים. הראשון, היכולת לבחור את התמהיל הנכון של הכוכבים והשחקנים האחרים. השני, הוא לנהל אותם בחוכמה. בכל מועדון גדול מנסים ליצור קבוצה שתהיה מאוזנת בין כמות הכישרון לבין האגו. וזה קשה. כמה יכולת יש להנהלה ולצוות המקצועי לרתום את השחקנים האלה לטובת המערכת לאורך זמן.

במכבי תל אביב כולם מדברים על זהבי ובצדק, אבל צריך לזכור שהרכישות הראשונות של ג'ורדי קרויף היו איתן טיבי מקרית שמונה, מהראן ראדי מבני סכנין ואחרים שהיו שחקנים רעבים שבנויים להילחם על כל דקת משחק ולהיות שחקני רוטציה. השלב הבא היה היכולת להשאיר את הכוכבים על אש קטנה מבלי לאבד אותם לפי דקות משחק.

הפועל באר שבע בהחלט חיזקה את עצמה בנקודות חשובות במגרש, הבעיה שלפעמים יותר מדי יכול גם לגרוע ולפגוע במרקם. אלונה ברקת שמה את כל הקלפים על השולחן, מהמרת על הכול. היא רוצה לנצל את האצטדיון החדש, את היכולת להחתים שחקנים לפני קבוצות גדולות אחרות. מבחינתה זה הרגע שצריך לקחת את ב"ש להגשמת החלום. רק חשוב שהיא תזכור כמה דברים.

כרגע, עם הרכש ההתקפי הקיץ, ב"ש הולכת על הגבול הדק שבין להתחזק לבין להפוך לאוסף של שחקנים בחלק הקדמי שדורשים להיות כוכבים. להוביל. לעשות את ההבדל. האם בשלב הזה, כמועדון, ב"ש מסוגלת להכיל את כל השחקנים האלה ולהתמודד עם האכזבות האישיות שלהם לאורך העונה מבלי להיפגע? לשבת על הספסל במכבי ת"א זה עדיין אחרת מלהיות שחקן ספסל בהפועל ב"ש.

לך תספר לבן שהר שהוא צריך להיות הג'וקר מהספסל, לטוני ווקאמה שייכנס בטירוף ל-20 דקות כדי להוכיח את עצמו או למאור מליקסון שהוא המחליף של מאור בוזגלו (ולהיפך). לכו תגידו לאליניב ברדה, שלומי ארבייטמן (שנפצע וייעדר כחודש) ושהר שלפעמים הם יתמודדו על אותו מקום.

מבחינתי, אם באר שבע תעשה את זה, היא תהפוך רשמית למועדון גדול. רק מועדון גדול יכול להכיל כזה דבר, וזה הרבה מעבר לתקציב. זה יכולת לנהל שחקנים מהשורה הראשונה ולהביא תארים. זה אומר שהכוכבים האלה מבינים שהמועדון יותר גדול מהם ומכופפים קצת מהאגו שלהם ומדקות המשחק שלהם למען מטרה הרבה יותר גדולה. זה אומר שאין מניפולציות בתקשורת של שחקנים שמשחקים פחות או מוסר עבודה נמוך יותר בגלל זה.

זה גם מבחן אדיר לברק בכר, שדורש ממנו ניהול אנשים אחר לגמרי מקרית שמונה. יותר כוכבים, יותר אגו, קהל לוחץ, אצטדיון מלא ותובעני. הדבר היחיד שהוא רגיל אליו זה בעל בית שאוהב להיות מעורב – פעם איזי שירצקי, היום אלונה ברקת.

היכולת של באר שבע להתחבר כבר במשחקים הראשונים - באירופה ובליגה - לעבור את סיר הלחץ של הציפיות באצטדיון החדש ולהידבק מההתחלה לקרב האליפות הוא זה שיקבע הרבה לגבי חדר ההלבשה העונה.

מבחינה מקצועית, מכבי תל אביב בנתה את עצמה תמיד מההגנה קדימה ובגלל זה היא קבוצה חזקה. נדמה שבאר שבע בונה את עצמה דווקא דרך ההתקפה, אחר כך הקישור ובסוף הגנה. המועדון של אלונה ברקת בקו עלייה מרשים בשנתיים האחרונות. העונה הזו, הבעלים תגלה האם יש לה באמת מועדון גדול, שיכול להכיל את הדבר האמיתי, או שהיא עדיין לא שם.