יש משהו מאוד שונה בין ההתנהלות הישראלית לבוסנית. לאו דווקא בכדורגל, אבל ככל שמתקרב המשחק הערב (שישי, 21:45, ערוץ 1), זה מורגש יותר ויותר. מצד אחד, התגובות לראיון עם טל בן חיים אצלנו באתר ומצד שני אתה מסתובב ברחובות זניצה. מצד אחד מדינה שאוהבת רק את מי שמצליח ומחפשת את הקשר ולו הנידח ביותר לקשור את עצמה להצלחת מישהו משלה ומהצד שני, הבוסני, מדינה שלמה רדופת צרות שמתגייסת כולה יחד למען מטרה אחת.
- הערב ב-21:45: ישראל מתארחת בבוסניה. תקציר כאן באתר מיד בסיום המשחק
כשנחתנו, הזהירו אותנו וביקשו שלא נסתובב יותר מדי ברחובות זניצה, אבל ישראלים מיד חושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם וכך נתקלתי ברחובות שלמים צבועים כחול-צהוב (אירוני משהו למישהי שמבלה בקריית שלום יותר ממה שהיא מבלה באופן כללי). עושה רושם שיותר מזה שאצטדיון בילי-נימפוליה הוא היחיד שאופ"א מאשרת לאירוח נבחרות במשחקים רשמיים, הבוסנים פשוט אוהבים את האצטדיון הזה כי הם יודעים שכאן הם מקבלים אנרגיות מיוחדות.
העיר הזאת היא מגנט ללאומנות, ולראיה העובדה שאתמול נערך כאן גם משחק הכדוריד החשוב של נבחרת בוסניה נגד בלארוס בקרב על העלייה לאליפות אירופה. במשחק הזה, מול כ-6,500 צופים, הבוסנים לא ניצחו (22:22). כעת המשימה הלאומית עוברת לכדורגל. רחובות העיר מלאים בדגלי המדינה ובכל פינת רחוב ישנו דוכן שמוכר מזכרות של הנבחרת. גם כאשר היה פה מבול, אנשים עדיין התהלכו ברחובות לבושים צהוב-כחול ומכוסים בדגלי המולדת וכל זה יממה לפני המשחק. אז נכון, לא מדובר בעשרות אלפי צופים ובמקום "בלומפילד" כמו שניסו לצייר לנו אותו, קיבלנו אצטדיון מיושן עם 12 אלף מקומות - אבל את העוצמות אפשר להרגיש למרחוק. כמעט כל תושב שלישי של העיר יגיע למשחק ויש כאלה שהגיעו במיוחד מסראייבו המרוחקת כשעה נסיעה.
ניסיתי לשאול אם ההתגייסות הזאת מגיעה רק בגלל שהבוסנים מגיעים למשחק עם הגב לקיר, אבל כולם הסבירו שזה פשוט ככה פה. "היו לנו כל כך הרבה שנים של סבל, אנחנו ממוקמים בין סרביה לקרואטיה וקיבלנו אש משני הכיוונים אז עד שיש לנו משהו שהוא שלנו ויש לנו שקט אנחנו נהנים ממנו". ושחקני נבחרת בוסניה, שרובם למעשה כבר לא חיים במדינה הזאת שנים, נהנים מהאהבה שהם מקבלים ברחובות. את שעות הפנאי שלהם הם לא מעבירים סגורים בבית הנבחרות שלהם פה בעיר אלא יוצאים לחוות וליהנות. האריס מדוניאנין התחבק בבית הקפה בו ישב יחד עם שוער הנבחרת אסמיר בגוביץ' עם כ- 30 אוהדים (וכן גם כמה אוהדות) והתחושה הייתה שמעבר להערצת שחקן הכדורגל יש שם משהו נוסף, אחר. מיוחד.
בחזרה לנבחרת שלנו ולדיוייד בלאט. הפרגון למאמן שלפני הכל נשאר ישראלי הוא מובן וברור, אבל אפשר אולי לנסות ולהקשיב לקולות שעולים משחקני הנבחרת שלנו, שמרגישים שבאיזשהו אופן הם היו רוצים לקבל את התמיכה עוד לפני שהצליחו. אולי בעצם יש פה סטארט-אפ. אולי כשבאמת נתחיל לתמוך בנבחרת שלנו בלי תנאים היא גם תראה לנו איך נראה הצד השני של המטבע, הצד המוצלח.
התלבטות לגבי עמדה אחת
בנבחרת מספרים שלמרות שלא תרגל אתמול את ההרכב, אלי גוטמן עדיין מתלבט לגבי עמדה אחת בהגנה. בניגוד אולי לצפוי, ההחלטה לפתוח עם איתן טיבי לא קשורה ליכולת שלו מול וויילס אלא להרכב איתו יעלו הערב הבוסנים למשחק. לכן גוטמן, שראה הרבה מאוד מרגלים בוסנים באימון שלו, שלח כמה משלו לזה של בזדרביץ' בתקווה שמישהו ייתן לו קצת חוט לגבי ההרכב הצהוב-כחול. טיבי, שכבר הספיק לומר העונה שהוא מרגיש ששפטו אותו מהר מדי, מקווה מאוד לפתוח, אבל עד הרגע האחרון הוא לא יידע מה קורה.