"אמא תמיד אמרה שהחיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל"לפני 20 שנים שוחרר לאקרנים אחד הסרטים הגדולים במאה הקודמת. פורסט גאמפ אמר את המשפט הנצחי הזה ליושבי הספסל במחוז גרינבאו הבדיוני שבמדינת אלבמה וגולל את סיפורה של אמריקה דרך עיניו של ילד עם מנת משכל נמוכה. יש במשפט הזה טמטום ועומק, ילדותיות ובגרות, פשטות ומורכבות. מכבי חיפה של העונה הנוכחית היא קופסת שוקולד, ובדרבי זה בלט יותר מכל. אמו של פורסט טעתה רק בדבר אחד - כשפותחים קופסת שוקולד זה תמיד יסתיים בטעם טוב, במקרה של הירוקים - זה ממש לא בטוח.
"אולי לא תאמינו אם אגיד לכם, אבל כשאני רוצה - אני יכול לרוץ כמו רוח נושבת"צריך לשים את הדברים על השולחן. מכבי חיפה ניצחה 0:4, לכאורה זה מרשים ביותר, תוצאה מצוינת ללא עוררין, ניצחון חשוב בדרבי בתקופה לא קלה. זה לא מובן מאליו בכלל, אבל קשה לומר שהיא הציגה יכולת טובה. למרות התוצאה החד משמעית - על כר הדשא הירוקים נסוגו לאחור, היו אנמיים, רכים, נתנו להפועל לשלוט, יצאו קדימה מעט יחסית ובסופו של דבר – היו לא מעט רגעים מתים. נקודת האור היא ניצול המצבים, וזהו.
הבעיה הכי גדולה של סטנוייביץ' היא שלעולם הוא לא יודע מה הוא יקבל מקופסת השוקולד שלו. עידן ורד בתקופה נהדרת. 4 שערים ב-4 המשחקים האחרונים, יכולת התקפית טובה, חדות ונחישות. אבל ברגע אחד הוא הוכיח שהוא עדיין לא שם. אלי חכמון שרק לעבירה לזכות הפועל, ורד פשוט לקח את הכדור והלך. סתם, ממש סתם. כמו בשכונה, כמו עם החבר'ה, כמו בחוף הים. הוא ספג כרטיס צהוב וטוב שכך. יש רק שחקן אחד בליגת העל שיכול להרשות לשתן להציף לו את הראש. ורד רחוק 11 שערים ממנו.
זו דוגמא לבעייתיות שחוזרת על עצמה כמעט אצל כל שחקן בירוק. מיצ'ל שיחק מצוין, כבש והציל לפחות שני שערים, אבל הוא לא יציב ואי אפשר לבנות עליו. חן עזרא הוא אחד המהירים עם כדור בליגה, אבל הוא רץ עם הראש בקיר והסיומת שלו לוקה בחסר. יוסי בניון שחקן שהנוכחות שלו על המגרש משמעותית הרבה יותר ממה שהוא עושה עליו באמת. עמאשה הוא כשרון שמתבטא כמו סופר עם מחסום יצירתי. בא לעבודה יום כן, יום לא. במכבי חיפה אי אפשר לדעת איך כל שחקן יגיע למשחק, אם הוא קם על ימין או על שמאל, אין בטחון שלפחות שחקן אחד יגיע ביום נתון למיצוי מירב הפוטנציאל הגלום בו. בכולם יש ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. שני פנים למטבע, לך תדע על איזה צד הוא ייפול היום.
מכבי חיפה המתנדנדת מוצאת כיוון, אבל תשאלו כל אחד מ-20 אלף האוהדים שישבו ביציעים ואף אחד לא יגיד שהוא בטוח שהיא תנצח בשבוע הבא את סכנין. כולם ראו שהירוקים לא באמת תפקדו. הם פרודוקטיביים, אבל זה היה בניגוד גמור למהלך המשחק.
"אני לא בן אדם חכם, אבל אני יודע מה זו אהבה"
סטנוייביץ' היה תזזיתי. הוא ישב על הספסל וקם, נתן הוראות ונופף עם הידיים. הוא התיישב ושוב קם. בצד השני, ראובן עטר עמד. הוא לא זז, לא ישב, לא נתן הוראות לשחקנים, לא התייעץ עם הצוות על הספסל. הידיים היו בכיסים, מדי פעם החזיקו את הסנטר. זהו. האחד נושם את המשחק, השני לוקח נשימה אחרונה. בדקה ה-89, עטר התיישב.
רובי שפירא ז"ל לא חלם שכך תיראה הפועל חיפה שלו. תמונתו של הבעלים לשעבר, שאמש ציינו 13 שנים למותו, התנוססה ביציע די ריק. האוהדים הניפו שלט שעליו כתוב: "לעולם לא תצעדי לבד", אבל הפועל חיפה צועדת לבד ולאט לאט ההולכים על השביל יורדים לשוליים ומחפשים טרמפ חזרה הביתה. כל קבוצה שאוהדיה בונים קבוצה חדשה בצלמה בליגה ג' צריכה לשאול את עצמה באיזה שלב בדרך היא טעתה ואיך ניתן לתקן.