לקום ולהצדיע: פרידה משושלת ספרדית שגרמה לכולנו להתאהב

ב-29 ביוני 2008 הייתי ביציעי אצטדיון ארנסט האפל בווינה וראיתי היסטוריה. נבחרת ספרד שברה את הנאחס השלה, ניצחה את נבחרת גרמניה בגמר היורו וזכתה סוף-סוף בתואר, לראשונה מאז יורו 1964 שנערך על אדמתה. זה היה ניצחון מרגש. עד אז ספרד נחשבה ללוזרית הכי גדולה של הכדורגל העולמי ולמרות שהיו לה שחקנים גדולים כמעט בכל קמפיין, הנבחרת נכשלה פעם אחר פעם בטורנירים הגדולים.

התרסקות! נבחרת ספרד הודחה מהמונדיאל אחרי 2:0 לצ'ילה

אותה נבחרת של לואיס אראגונס הייתה משב רוח מרענן בכדורגל. המאמן המנוח, שהלך לעולמו לפני מספר חודשים, החליט לבנות נבחרת שכוחה יהיה בשחקניה הנמוכים והטכניים, שתתבסס על אחזקת כדור ומשחק סבלני. זה עבד. ועוד איך עבד. ספרד של יורו 2008 הייתה לא רק מנצחת ראויה אלא גם כזו שהביאה כדורגל אחר לעולם. צ'אבי ואינייסטה היו שני השחקנים המרכזיים של הנבחרת הזו. השניים שקבעו את הדרך שלה.

באותו ערב חמים, נעים וכל כך אמוציונלי בווינה אף אחד לא יכול היה להאמין שהנבחרת הזו תהפוך לאחת הגדולות בהיסטוריה של המשחק. אבל זה בדיוק מה שקרה. במשך שש שנים, תקופה ארוכה מאוד בכדורגל, ספרד הייתה הנבחרת הטובה בעולם. גם למונדיאל בברזיל היא הגיעה כמדורגת ראשונה מבין כל הנבחרות בתבל. אבל אתמול, ב-18 ביוני 2014, 6 שנים פחות 11 ימים מאז אותו ניצחון על גרמניה, זה נגמר.

ספרד נוצחה במרקאנה על ידי צ'ילה הלוחמת והכשרונית, והפכה באופן רשמי לאלופת העולם לשעבר. הייתי בעמדת השידור במרקאנה ושידרתי את המשחק שסגר תקופה ארוכה ומפוארת בהיסטוריה של הכדורגל. עוד לפני שריקת הפתיחה הייתה לי תחושה שזה הולך להיות משחק היסטורי. כמו המשחק ההוא בווינה, רק מהכיוון ההפוך.

איקר קסיאס, אנדרס אינייסטה, צ'אבי, סרחיו ראמוס, דויד סילבה, צ'אבי אלונסו, פרננדו טורס, ססק פברגאס, דויד וייה, ראול אלביול, סנטי קסורלה ופפה ריינה היו שותפים לזכייה ביורו ב-2008 בוינה. 12 השחקנים הללו היו גם במרקאנה. לא כולם שיחקו, אבל כולם עברו את שש השנים הללו ביחד. אחרים, כמו קרלס פויול, כבר פרשו. אחרים, כמו ג'ורדי אלבה, הצטרפו במהלך הדרך. אבל הלב של הנבחרת נשאר כל הזמן. גם לואיס אראגונס, האיש שהניח את אבני הדרך, כבר לא איתנו וממשיך דרכו, ויסנטה דל בוסקה, כנראה יסיים בקרוב את דרכו בנבחרת.

עכשיו, אחרי שספרד הודחה מהמונדיאל אחרי שני משחקים בלבד ואחרי שספגה 7 שערים, יש מי שנסחפים לסקול אותה, לצלוב אותה, לנסות ולטעון שהיא לא הייתה נבחרת גדולה, שהיא הייתה "משעממת". שהייתה אפיזודה חולפת.

אז כן, הסיום היה כואב ואולי אפילו מביש. בעיקר ההתפרקות מול הולנד. אבל צריך להבין שלכל קבוצה או נבחרת יש תאריך תפוגה. הגיל עושה את שלו, עייפות החומר, העייפות הפיזית והמנטאלית. זו תופעה טבעית ואפילו בלתי נמנעת. גם גרמניה הגדולה של שנות ה-70 וצרפת הגדולה של שנות ה-90 לא המשיכו לנצח. ולהבדיל מספרד, אצלן התקופה בטופ העולמי הייתה קצרה יותר.

נבחרת ספרד של 2008 – 2014 תישאר לנצח אחת הנבחרות הטובות והגדולות בהיסטוריה. במונדיאל בדרום אפריקה היא כבשה מעט שערים, אבל בעיקר בעקבות משחק הגנתי מבוקר של היריבות שלא מצאו שום דרך אחרת להתמודד מולה. ביורו 2012 לעומת זאת ספרד הביסה את איטליה 0:4 בגמר, במשחק מושלם, הגנתית והתקפית. גמר היורו לפני שנתיים היה דוגמא האבסולוטית לשיטת המשחק הספרדית ולאיכות הכדורגל.

וכאשר ראינו באיצטדיון טדי בירושלים את דור העתיד של ספרד משחק כדורגל עילאי לפני שנה, כבר לא היה ספק שלספרד יש את הנוסחא המנצחת. עם השחקנים הצעירים הללו שיחליפו את הוותיקים, ספרד תמשיך להיות נבחרת מהטופ העולמי.

לכל זה יהיה עוד זמן. אבל דווקא עכשיו, דווקא כאשר ספרד חוזרת מברזיל מוכה ומושפלת, אני רוצה להצדיע לשחקנים הללו, לנבחרת הזו, שבמשך שש שנים העניקה לכולנו כל כך הרבה רגעים של כדורגל עילאי, שכבר נכנסה לדפי ההיסטוריה כאחת הגדולות אי פעם.