קלאסיקו זה לא הכל
בזמן שרוב אוהדי הכדורגל נהנים מבייל וממסי, התברר בגרמניה כי למקומיים אין צורך בריאל ובארסה. כאן הזוהר לא משנה, והוכחה לכך הגיעה במפגש הטעון בין סט. פאולי לקוטבוס. כי יש גם כדורגל אחר
"בגרמניה לא משדרים את הקלאסיקו. אין לנו צורך בזה, יש לנו את הכדורגל שלנו". המועד: יום רביעי שעבר. השעה: 21:20. המקום: ברלין. הדובר: מנהל המשמרת בפאב הספורט הכי גדול בעיר. על המסכים, שמונה במספר וכל אחד יותר גדול מהשני, חצי גמר הגביע בין באיירן מינכן לקייזרסלאוטרן.
27 דקות לאחר מכן, כשפאב אחר פאב אחר פאב מאכזב אותנו ועוד מספר ספרדים, זה קרה. פתאום נגלה מול עינינו פאב אירי. ואירים, כידוע, אף פעם לא מאכזבים. נכנסנו בדקה ה-17. את השער של די מריה פספסנו, אבל עשרות ספרדים ואפס מקומות פנויים דיברו בעד עצמם: כאן צריך להיות.
ואז הגיע השער של בייל. הטירוף היה כל כך רגעי וצנוע, שפתאום אפשר היה להבין: הגרמנים באמת לא צריכים שום קלאסיקו. בזמן שהספרדים והתיירים שתו כדורגל מהמסכים, המקומיים שתו בירה מהחבית (ועוד אחת), ונהנו מהופעה חיה בחלל השני של המקום. והבירה, כמו הכדורגל - שלהם. מקומית.
ההוכחה הסופית שהגרמנים לא צריכים את ברצלונה וריאל הגיעה פחות מ-24 שעות לאחר מכן, אחרי שעה של נסיעה ברכבת מברלין לקוטבוס. כבר בתחנה - ולמרות שהיה מדובר במשחק ליגה שנייה - הייתה תחושה של משהו אחר באוויר. הרחובות נראו כמו מפגן כח חסר פרופורציות של המשטרה עם מאות שוטרים, אולי אפילו אלפים, וניידות בכל פינה. מכיוון שמעולם לא הייתי במשחק בין קוטבוס לסט. פאולי, בטח לא כזה שבו המארחים עלולים לרדת ליגה, אין לי באמת מושג כמה שוטרים צריכים לאבטח אותו. מה שכן יש לי מושג, וזה בוודאות וללא ספקות: אם משטרת ישראל תאבטח ככה אירועי ספורט נפיצים, לא תהיה אלימות.
על המשחק עצמו, בו קוטבוס לא ירדה ליגה בסופו של דבר ואוהדיה בעיקר שימשו תפאורה לקהל האורח המדהים, אין הרבה מה לכתוב. אם מתעקשים, אז הגיבור הטראגי, כמו בימי מכבי חיפה, היה יוריצה בוליאט שהחטיא מול השוער בתוספת הזמן ומנע ניצחון מהמארחים.
9,500 הצופים לא זכו למשחק גדול, אבל נהנו, כמו בכל שבוע - גם בבונדסליגה השנייה - מאירוע תרבותי אדיר. פעילויות עם ילדים על כר הדשא לפני שריקת הפתיחה, בירות, נקניקיות ובייגלה לפני ובמהלך ההתמודדות ולמרות אלפי ליטרים של אלכוהול (לפחות כמו כמות הצופים), אפס אלימות. בעצם היה זיקוק אחד. ואף שוטר לא נכנס ליציע בגללו.
והיה דבר אחד חשוב יותר מהכל, ובטח שבולט יותר. הן היו בכל מקום. בכל גיל. הן שרו, עודדו, שתו, כעסו ושמחו. הנשים נמצאות במגרשים לפחות כמו הגברים. גם הגיל הממוצע בין האוהדים היה גבוה בהרבה מבישראל. לא עשיתי מפקד אוכלוסין, אבל 30 אחוז, לפחות, היו מעל גיל 50. עם מקל ביד אחת, ומנוי ביד השנייה. והבירה? הם כבר מצאו לה מקום.
הכדורגל המקומי, למרות השליטה של באיירן מינכן, דוהר בלי לעצור. לא עם כסף גדול, אבל עם המון אהבה של הקהל למוצר שאותו הוא צורך. ככה, באמת לא צריך קלאסיקו.