נכון, היו כבר משחקים גדולים בהיסטוריה של מכבי, גם כאלו שבהם הייתה בפיגור 12 וניצחה. אחד מהם היה בברסי. אבל אם מכבי תגיע השנה לפיינל פור, וכנראה שזה מה שיקרה, אז המשחק הזה ייכנס להיסטוריה. אפשר לעשות הרבה דברים נכון, לתכנן ולבצע כמעט בשלמות, אבל צריך עזרה משמיים והרבה מזל. את כל זה היה לצהובים אמש - ושלא תקראו לזה נס.
רבע אחד של הגנה פלוס הארכה הספיקו. מכבי עצרה את מילאנו, מנעה חדירות ולקחה את הריבאונד בהגנה - וזה ניצח לה את המשחק. עד אז האיטלקים שלטו מתחת לקרשים בשני צידי המגרש, ובמיוחד בהתקפה, שם לקחה פי 3 כדורים חוזרים ממכבי. אבל, וזה אבל גדול, זה היה היתרון היחידי שלהם הערב, וגם אותו הם הצליחו לבזבז בהמון איבודי כדור לא מחוייבי המציאות.
כמובן שבצד השני צריך שיהיה מישהו שישחק בטיפשות ובצד שלך מישהו שינצל את זה. כל הדברים הללו קרו ב-3 הדקות האחרונות של המשחק ובהארכה. במשחק המפורסם נגד ז'לגיריס, טאנוקה בירד נכנס לפני הזמן בזריקות עונשין, ופה שחקן עושה עבירה במתכוון בחמש הפרש, כאשר המשחק כבר נראה גמור. ואז מגיע טייריס רייס - השחקן עם הביצים הכי גדולות במכבי בדקות האלה - ובתוך שבע שניות הופך את המשחק. זו לא הפעם הראשונה שהיקמן משייט שלושה רבעים ואז מופיע בגדול לסוף המשחק. זה היה ערב של מזל גם לצסק"א ולריאל בכדורגל, אז מכבי בחברה טובה.
מכבי קיבלה בדיוק את מה שצריך על מנת לנצח משחק ראשון בסדרה בחוץ - דקות אחרונות שקולות, לחץ בצד השני, החטאות קריטיות מקו העונשין וניצול הניסיון - כל אלו התחברו לנצחון במשחק קריטי, שכמו שאמרנו, עשוי להביא אותך לפיינל פור. יכול להיות שאם רייס היה נכנס לרוטציה ולמעמדו העכשווי בהיררכיה קודם לכן, מכבי הייתה משיטת יותר בקלות למעמד הזה, אבל עכשיו למי זה איכפת? מכבי נכנסת לישורת האחרונה במצב הכי טוב שאפשר.
ראיתי מקרוב את ההתנהלות של שני המאמנים. שפת הגוף של לוקה באנקי שידרה לחץ מהרגע הראשון. והלחץ הזה גבר במיוחד כשמכבי התחילה להתקרב, בדקות שלפני ההארכה. דיוויד, לעומת זאת, היה רגוע לחלוטין. למרות הטריקים ושינויי ההגנות של באנקי בסיום, בלאט ביצע חילופים נכונים ולקח החלטות טובות, וזה ההבדל הגדול בין שתי הקבוצות. לסיום, קבוצה שלוקחת זריקות משלוש באותה כמות כמו מהשתיים, ועושה 2 מ-9 מהשלוש במאני טיים, לא יכולה לנצח את מכבי בנוקיה. להתראות במילאנו, ולא במשחק החמישי.