מכבי ניצחה במאץ'-אפ בין הרכזים בגמר

כדי לזכות בתואר צריך קודם כל להיות עם אותה קבוצה במעמד ואחרי זה לקחת אותו עם אותם שחקנים, אבל בכלל לא בטוח שבהפועל אילת יהיו בשנה הבאה אותם שחקנים. להגיע עם תוכנית משחק זה דבר טוב, אבל אי אפשר להסתפק רק בחמש דקות או רק ברבע הראשון. היכולת של מאמן נמדדת ביכולת האינטואיטיבית שלו לשנות דברים תוך כדי המשחק ואילת התפרקה ברגע שיצאה מתוכנית המשחק.

• זיקוקין, טירוף ושמפניה: צפו במכבי חוגגת אל תוך הלילה

היתרון של דייויד בלאט מתבטא בחילופים שהוא נוהג לעשות ברבע הראשון ובצ'אנס שהוא נותן לכל השחקנים, בגמר הגביע זה בא לידי ביטוי בצורת הקרדיט לסילבן לנדסברג אחרי כמה משחקים של יובש. לנדבסרג אולי לא משחק בגלל היכולת ההגנתית שלו, אבל הפעם בלאט הלך על החולשות של אילת – משחק הגנה - וזה גרם ללנדסברג לפרוח.

ההבדל בין לנדסברג לנעימי נראה בשפת הגוף. שפת הגוף של הגארד של אילת הזכירה "שתו לי, אכלו לי, לקחו לי" והנסיון שלו להיכנס בכח למשחק לא הוסיפה ליכולת שלו ולרוב ממשיכה את כדור השלג. לא חוזרים בכח, אלא קודם כל לוקחים מה שההגנה נותנת. נעימי נכנס ב-16:28 לצהובים אחרי ריצה של מכבי כשגם עודד קטש חשב לחזור למשחק דרך ההתקפה. יכול להיות שבתוצאה צמודה יותר ניב ברקוביץ' היה ממשיך את היכולת מחצי הגמר ונעימי היה ממשיך לעשות פרצופים.

לשמור את מכבי בהגנה איזורית, כשהיא קולעת ב-60 אחוז מהשלוש זה הימור שיכול אולי להצליח מול הפועל ת"א. באיזורית קשה יותר לסגור לריבאונד ופה אילת נפלה בגדול. מכבי, בניגוד להרגלה, הייתה עם 11 ריבאונד התקפה כבר במחצית שסידרו לה 14 נקודות בהזדמנות שניה ב-20 הדקות הראשונות ו-26 כאלה במשחק כולו. נכון שאי אפשר לשמור על כל הכדורים ולקחת את כל הכדורים החוזרים, אבל לתת למכבי ת"א עוד 35 כדורים בהיכל, זה מתנה שאי אפשר לקחת חזרה. הספסל של מכבי נתן לספסל של אילת מארס ועשה 21 נקודות יותר.

כדי למנוע מהגבוהים שחסמו בפיק-אנד-רול לקבל את הכדור בתוך הצבע, אילת הכניסה שחקן נוסף לתוך הצבע, אבל זה אילץ אותה לעזוב את דייויד בלו לזריקות כמעט חופשיות. בלו עם הנסיון שלו בא למשחק כאילו שהוא פרח בחודש האחרון. אילת באה עם תוכנית משחק כדי לסגור את הצבע ולא לתת לטיוס וסופו לעשות סלים, אבל לעזוב קלעי בצד של הכדור, שכשרואים שאוחיון קולע את השלשה הראשונה וצובר ביטחון, ואת בלו לא מחטיא, זה הימור גדול. קטש היה צריך לעשות התאמות מחדש.

אילת עשתה ברבע הראשון 67 אחוז בתוך הצבע ורק 1 מ-7 מטווח השלוש. אם בתוכנית המשחק, משחק הפנים מצליח, למה לצריך לקחת בגמר גביע – במשחק חוץ – 7 זריקות מהשלוש ברבע? היה ברור לפני המשחק שהמאצ'-אפ בין הרכזים, אוחיון-רייס מול נעימי-ניסים-רודריק-ברקוביץ' יכריע את המשחק. יוגב נעל את אפיק ניסים בסנדלי דנבר ומצד שני הרכזים של אילת לא הצליחו לסגור אף חדירה של אוחיון או רייס, וכידוע חדירה מחריבה כל הגנה, אפילו אם היא נגמרת במסירה החוצה. בטח ביום טוב של קליעה.

סופו, לאחרונה, כדי להרוויח עבירות, קופץ לחטוף כל מסירה פנימה לשחקן שלו (אולי האימונים של ניקולה?). זה היה גם במדריד וגם מול אילת. לצורך זה צריך מוסרים שהם מומחים בהכנסת כדור פנימה ורואים את כל המצבים. אילת ניסתה להכניס את הכדורים לשחקן על סופו, אבל כמובן שרובם לא הגיעו.

הרבה זמן לא ראיתי את דייויד בלאט משחק בלי סנטר ופותח מחצית שנייה באיזורית. מגיע לו קרדיט על שינוי הקונספציה. יכול להיות שחלק מתוכנית המשחק שלו במחצית השנייה הייתה כבר עם הפנים לדרבי מול הפועל ת"א ביום ראשון. עם סוגי הגנות כאלה, יכול מאוד להיות שהדרבי יהיה קל מבעבר.