שלזינגר: האיגוד הכפיש אותי. הורחקתי מהג'ודו

הסכסוך בין איגוד הג'ודו לאליס שלזינגר עלה מדרגה וכעת נראה שכבר אין דרך חזרה. שלזינגר הודיעה אמש (ראשון) לאיגוד הג'ודו כי היא מסירה את שמה מרשימות הספורטאים של האיגוד ונראה שבכך היא סוללת את דרכה לייצג מדינה אחרת. "איני חברה עוד באיגוד הג'ודו הישראלי ולפיכך אין לאיגוד הג'ודו כל התנגדות כי אייצג מדינה אחרת בתחרויות רשמיות בינלאומיות".

שני הצדדים הסתכסכו לאחר המשחקים האולימפיים בלונדון. באיגוד הג'ודו, שהגדירו את הופעתה של שלזינגר ככישלון, דרשו ממנה להעלות במשקלה ולעבור לקטגוריית המשקל עד 70 ק"ג ובנוסף לעבור להתאמן עם מאמנה של ירדן ג'רבי ומאמן הנבחרת, שני הרשקו. שלזינגר לא הסכימה, אך לאחר שבאיגוד הלכו לקראתה ואפשרו לה להישאר במשקל שלה, להתאמן 3 פעמים בשבוע בלבד עם הנבחרת וביתר הפעמים עם מאמנה ובעלה פאבל מוסין, הסולחה הייתה קרובה. התנאי היחיד היה שנסיעותיו של מוסין לא ימומנו מהקופה הדלילה של האיגוד, בדומה לכל יתר המאמנים האישיים.

הכל התפוצץ לאחר שאיגוד הג'ודו סירב לממן את נסיעתו של מוסין לאליפות אירופה. שלזינגר מחתה וסירבה לנסוע לאליפות. מאז היא לא ייצגה את ישראל ולא לקחה חלק בתחרויות ג'ודו. כפועל יוצא היא צנחה בדירוג העולמי. המחאה של שלזינגר, לטענתה, לא קשורה למוסין, אלא לכך שהיא מסרבת להתאמן תחת שני הרשקו, שמדריך מילדות את ירדן ג'רבי, יריבתה הספורטיבית וכיום אלופת העולם במשקל עד 63 ק"ג.

במכתב נרגש לשרת הספורט, שלזינגר הציגה את הצד שלה בסיפור. "בכל העשור האחרון חונכתי, נשמתי, חוויתי וחייתי יריבות ספורטיבית מול שני הרשקו, כמאמנה של יריבתי הספורטיבית", היא כתבה במכתב שנשלח ללימור לבנת, "היה לי טבעי שהוא שמח כשנכשלתי. אנחנו יריבים ונישאר כך לנצח. כשפונטי הנחית עליי לעבור להתאמן אצל המאמן של היריבה שלי חשתי בחילה פיזית איומה. אני לא רוצה ולא יכולה לחבק אחרי ניצחונות את פונטי או את שני הרשקו או לשים את הראש שלי על הכתף הקרה שלהם אחרי הפסדים. את הדברים הללו והאנרגיות הללו, שני צריך לשמור לגוזלים שלו ובוודאי כיום לאלופת העולם שלו ולא להסתכל לי בעיניים ולנסות לשכנע אותי שמהיום והלאה הוא רוצה שאני אנצח את ירדן שלו, או לכל הפחות שהוא אדיש כביכול לתוצאה של קרב כזה".

"משמעותה של הגזרה הזו ברורה: הרחקה מוחלטת שלי מאיגוד הג'ודו הישראלי", הוסיפה שלזינגר, "ברור כשמש למשה פונטי וגם לשני ולכל מי שעיניו בראשו ויושר בסיסי בלבו, כי דרישה פתאומית כזו, כשאני בשיא הקריירה, היא במילים מכובסות - הרחקה בפועל שלי מהאיגוד. מנהל היחידה לספורט הישגי, גילי לוסטיג, טען שאני צודקת במאה אחוז". על המאבק שנוצר היא סיפרה: "התקשיתי להבין מדוע אני בכלל צריכה להילחם באיגוד במקום להתחרות בג'ודו. מהר מאוד התברר לי שכולם מפחדים. אין לי למי לפנות. במקום זאת, מגיעות הצעות "פשרה". יתנו לפאבל הטבות....כל הגורמים המקצועיים ששמעו על הדבר הזה בעולם לא ידעו את נפשם".

כחלק מהמאבק, שלזינגר טוענת כי איגוד הג'ודו פגע בהכנסה הכספית שלה. "האיגוד דאג לכך שהמלגה שמגיעה לי בזכות הישגי הספורטיביים (5,000 ש"ח) תופסק, כך שגם מעט הכסף המשולם לי על-ידי היחידה לספורט הישגי יילקח ממני. איגוד הג'ודו, בראשות פונטי, הרחיק אותי משורותיו. כדי "להתגבר" על הקושי הציבורי שבמעשה כזה, הוא יצר מסכת של הכפשות באמצעות מנגנון הדוברות של האיגוד נגדי, תוך ריסוק כל אפשרות לאמון, וכל אופציה אפשרית להישאר תחת כנפי האנשים הללו, באופן שהם ישפיעו על גורלי הספורטיבי והכלכלי".

שלזינגר גם נימקה את החלטתה לעזוב את הנבחרת ולהפסיק לייצג את ישראל. "האיגוד החליט להרחיק אותי משורותיו ושאין לו צורך בי. הוא החליט מי ירוץ מטעם איגוד הג'ודו הישראלי לאולימפיאדת ריו...אני בוודאי זכאית לחפש מקומות אחרים". הג'ודאית גם המחישה את החלטתה באמצעות מטאפורה קיצונית: "מצב הדברים הזה קורע אותי לגזרים, אבל כאשר ניצבת בפניי הבחירה בין "מוות ספורטיבי" ובין "נכות ספורטיבית" - ייצוג מדינה אחרת בענף הג'ודו - אני מעדיפה את הנכות על פני המוות. אני רחוקה משיאי, אני בכושר ממש לא רע ומתאמנת בכל יום. ג'ודו הוא חיי והם לא יקחו אותם ממני".

מאיגוד הג'ודו נמסר תגובה חריפה נגד ההאשמות של הספורטאית: "לאחר הכישלון של הג'ודו הישראלי באולימפיאדת לונדון, המליצה היחידה לספורט הישגי על מעבר לעבודה במסגרת נבחרות. הנהלת איגוד הג'ודו, בראשה עומד משה פונטי שהיה ספורטאי אולימפי ומאמן אולימפי שזכה במדליה, אימצה את ההמלצה. המעבר לשיטה זו הניב עשרות מדליות, בראשן הזכייה של טומי ארשנסקי במדליות באליפות אירופה וזכייתה של ג'רבי בתואר אלופת העולם. היחידה שלא הסכימה לקבל את השינוי המקצועי הייתה אליס שלזינגר שהתנתה את השתתפותה בנבחרת, בכך שבן זוגה יאמן אותה והוא גם ימומן על-ידי האיגוד. זוהי הטבה שאף ג'ודאי אינו מקבל. מרגע שהאיגוד סירב לממן את בן זוגה, היא מחרימה את אימוני הנבחרת ואף סירבה לייצג את המדינה באליפות אירופה. למרות זאת, חודשים ארוכים אנו קוראים לה לחזור לנבחרת ונתקלים בסירוב. לא ייתכן שספורטאי, גדול ככל שיהיה, יחליט מי יהיה מאמנו הלאומי, מה תהיה תכניתו המקצועית, ידרוש לכך מימון מיוחד מעבר לכל ספורטאי אחר ועוד יזעק את זעקת המקופח".

ממשרד הספורט נמסר בתגובה: "מכתבה של אליס שליזנגר טרם התקבל במשרד. יחד עם זאת, יודגש כי בחודשים האחרונים וביוזמת שרת הספורט, פעל המשרד כדי לנסות ולגשר בין שלזינגר ואיגוד הג'ודו באופן שיאפשר את המשך פעילותה של שלזינגר, מהספורטאיות הבולטות שלנו בשנים האחרונות, במדי הנבחרת הלאומית. משרד הספורט סבור, שהפערים בין הצדדים אינם כה גדולים ובוודאי שאינם מצדיקים צעד כה קיצוני. בכל מקרה, משרד הספורט מאמין כי זו זכות גדולה לייצג את מדינת ישראל וערך עליון. כל ספורטאי חולם על הזכות הזו ועליה לגבור על כל מחלוקת כזו או אחרת".
 
ח"כ יואל רזבוזוב מסר גם הוא תגובה משלו: "הייתי מעורב בניסיונות להחזיר אותה למזרן והגענו לפשרה שבסופו של דבר השתבשה. אליס ספורטאית טובה, אך בסופו של דבר היא לא נתנה לעצמה את ההזדמנות לחזור, והיא לא מוכנה לקבל את התנאים של האיגוד. אני מאחל לה בהצלחה וחושב שהיא ספורטאית מצוינת. אני חושב שניתנו פה הרבה הזדמנויות מכל הגופים ואפשר היה להגיע לפתרון. אם האיגוד רוצה להיות טוב ולהצליח, חייבת להיות לו מדיניות וזאת המדיניות שהוא בחר. הפשרה שהציעו לה הייתה בסך הכל הוגנת, אבל אני מקווה שהפיתרון עוד יגיע".