גוטמן לא יכול לעבוד כשהחרב על הצוואר

נו, בחייאת. בואו נחזור לרגע אחד קטן כמעט שנתיים אחורה. אבי לוזון נסע רחוק רק כדי לגלות שישראל הוגרלה לשחק בבית יחד עם פורטוגל ורוסיה. הראשונה עולה, השנייה הולכת להצלבה, מישהו באמת חשב שנעלה? מישהו באמת באמת האמין שיש לנו סיכוי להעפיל במקום רונאלדו או אולי קוקרין? יפה. נקודת המוצא: לא היה לנו שום סיכוי מלכתחילה, אז בואו נשים בצד את המילים "כשלון", "חרפה", ו-"מחדל" והכי חשוב - נעיף מהלקסיקון שלנו את המילה "לפטר". נכון, לא צריך לוותר מראש, רק לשים את הדברים בפרופורציה ולחשוב הלאה - לעבר יורו 2016 שכאילו נוצר במיוחד עבורנו.

במדינת ישראל אוהבים לרסק, לרטש, להעיף, להוציא כרטיס אדום לכל צל חולף. כל אחד שלרגע סטה מהדרך, כבר מזמן הפך להיסטוריה. במערב הפרוע לא שלפו מהר כל כך, בימי הביניים הגיליוטינה לא עבדה קשה כל כך. אז רגע, תעצרו שנייה ותחשבו על שני דברים. א. האם מה שהיה עד עכשיו היה כל כך רע? ב. האם יש אלטרנטיבה ראויה?

מאז התיקו מול אזרבייג'אן לפני 3 ימים גוברות הקריאות לסלק את אלי גוטמן מתפקידו. הפילו על המאמן את כל צרות היקום. אין דרך, אין שיטה, הכדורגל לפח הזבל, הספורט הישראלי פשט רגל, נעלמה חדוות המשחק, אבדה שמחת החיים, האוהדים סובלים, אצטדיון רמת גן. אפילו יאיר לפיד כבר מרגיש שהוא הילד הכי מקובל בכיתה לידו, כשגם אריק שיבק עשה עבודה טובה בנושא. אוהדי הספורט בישראל עדיין לא הבינו דבר אחד. למרות שגוטמן עשה הרבה טעויות, קרוסלת המאמנים בנבחרת היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. אלי גוטמן חייב להישאר בתפקיד ועדיף לחוזה ארוך טווח.

שיתוף צעירים
קיבלתם את הנבחרת לקמפיין אחד. עתידכם המקצועי תלוי בכך, כל השם הגדול שבניתם עומד על תילו של קמפיין אחד כשאתם יודעים שכשלון ישלח אתכם הביתה. נחזור רגע לנקודת המוצא, הסיכוי אבוד מראש. כמה מכם היו נותנים את אפודת השוער לאופיר מרציאנו חסר הניסיון? הרי אין לכם באמת זמן לקחת סיכונים או להמר, אתם חייבים להצליח. כמה מכם היו מדיחים את דודו אוואט, השוער הוותיק והמנוסה? פרט ל-3 שחקנים ותיקים, יוסי בניון, טל בן חיים ואוואט, גוטמן בנה נבחרת על טהרת הדור החדש, הצעיר והרענן. חמד, בן בסט, מליקסון, זהבי, ראדי, יני, דוידזאדה זומן לראשונה, ריקן, נאתכו, רפאלוב, עטר, אבוחצירה. בלי תירוצים, אבל לא פחות מ-8 שחקני סגל היו חסרים למאמן במשחקים האחרונים עקב פציעות. לך תבנה מדינה ביומיים. הסגל המקורי, הוא הטוב ביותר שכל מאמן היה מחלץ מהכדורגל הישראלי.

הבטחות
במסיבת העיתונאים הראשונה של גוטמן כמאמן הוא הבטיח שחניכיו ישננו את השיטה (4-4-2) תוך כדי שינה ושמי שלא ישחק בקבוצה לא יהיה בנבחרת. בשתי ההבטחות היה לו קשה לעמוד. עם ה-4-4-2 הוא נכשל מול רוסיה, אז הוא שינה ל-2-3-5 מול פורטוגל, מה שעבד, אגב. מול אזרבייג'אן הוא עלה במערך פחדני של חלוץ אחד, אבל שוב, מי בדיוק עמד לרשותו בהתקפה? איתי שכטר לא כבש בליגה, אבל זה לא שאליניב ברדה עשה יותר, הוא כבש בסך הכל שער אחד ולא ניצנץ בשמי וסרמיל. שניהם חלוצים מצויינים, שניהם לא בשיאם. בכל מקרה, כאן גוטמן טעה, כי היה חייב ללכת על כל הקופה ולעלות עם הנשק הכי חזק שלו. הרי חוץ מלהפסיד, לא היה לו מה להפסיד. על הטעות הזו מגיע לו ללכת הביתה? לא בטוח.

אם מסתכלים בראייה הרחבה על כל הקמפיין, נקודת האור כאן, היא שגוטמן לא ישב בונקר על השיטה האהובה שלו שאיתה עשה נסים ונפלאות. הוא הבין שהיריבה מולו חזקה בהרבה ושינה. פתאום הסגל שלו חסר, הוא החליף מערך. אפשר לחשוב שהוא מבוהל, לא עומד במילה, לא בטוח בעצמו, אבל יש גם עוד צד למטבע. גוטמן אולי נראה כמי שמגשש באפלה במשחקים האחרונים, אבל זה בדיוק העניין, הוא מחפש. הוא עדיין מנסה למצוא את הדרך הנכונה, את השיטה, את המבנה, את המעקה הגואל. הוא חייב להמשיך, כי כבר הרבה זמן לא היה פה מאמן שכל כך ניסה.

לגבי ההבטחה השנייה, גוטמן נכשל תחילה, אך הטיל פצצה לאחר מכן כשהדיח את בניון מהסגל כיוון שלא היתה לו קבוצה. סימפטום נוסף לאדם שמחפש לשנות את הנורמה, ובעיקר לשנות את דרך החשיבה שלו בעצמו. תיקון טעויות זו תכונה קריטית אצל מאמן היכולת לרדת לקרקע ולהבין - כך זה לא עובד, אנסה אחרת.

בואו נדבר על אלטרנטיבה.
השם הבולט שנזרק באוויר הוא של של אברם גרנט. אין ספק, גרנט מאמן נהדר שעשה הרבה מאוד דברים חיוביים, אבל ברזומה שלו נרשמו לא מעט כשלונות. הוא ירד עם פורטסמות' ו-ווסטהאם לליגת המשנה באנגליה, הוא אולי לקח אליפות עם פרטיזן בלגרד והגיע לגמר הצ'מפיונס עם צ'לסי, אבל בשני המקרים הוא קיבל קבוצה מוכנה, בכושר שיא, וקשה לרשום את ההישגים האלה ב-100 אחוזים לזכותו. נבחרת? סבון "רותי", לא מריח ולא מסריח. נכון, במוקדמות מונדיאל 2006 לא הפסדנו, אבל גם לא עלינו. במבחן התוצאה: אין הישגים. כבר שנתיים שהוא לא מאמן אף קבוצה, בין אם הוא לא קיבל הצעות או אם סירב, הוא האופציה הנוחה ביותר עכשיו, אבל בכלל לא בטוח שהוא יהיה טוב יותר לנבחרת מגוטמן.

מאמן זר. למה? מתי זה עבד בדיוק? פרננדס? נילסן? כל פעם שאיזו קבוצה זוכה פה באליפות ישר רצים להעתיק את השיטה בנבחרת. כמו שזה נראה כרגע, הבא בתור ברשימה הוא גיא לוזון. עכשיו אתם בטח ממש שמחים.

בראייה רחבה, נבחרת ישראל נמצאת על סיפו של דור חדש וגוטמן רק התחיל להניע את הגלגלים במעלה ההר. ההדחה של בניון מהסגל היא רק הסנונית הראשונה, בעתיד הלא רחוק, גם אוואט ובן חיים יפנו את מקומם לשחקנים צעירים. היורו הבא יכלול 24 נבחרות ועם כמה שזה נראה קל, זה ממש לא. הנבחרת חייבת ליצור המשכיות. להתחיל לייצב את המעט שנבנה בקמפיין הנוכחי ולהמשיך לגדול איתו עד 2016. כל מאמן חדש שיגיע לנבחרת, יתחיל לעשות את הנסיונות שלו על חשבון משחקים גורליים במוקדמות הקמפיין הבא.

בסופו של דבר, לא הגיוני שכל שנתיים יוחלף מאמן, לא הגיוני שמאמן הנבחרת לא יקבל את המושכות עם ביטחון ל-4 שנים לפחות ויתחיל להפוך את האדמה. אי אפשר לעבוד כשהסכין מונחת על הצוואר, אי אפשר לבנות חבורה מגובשת לטווח ארוך. בעוד רגע קט, סביר להניח שאבי לוזון יסיים את תפקידו בכדורגל הישראלי. הוא עשה לא מעט דברים טובים, אבל גם השאיר חורבן קל במקומות מסויימים. אם הוא רוצה להוריש לאוהדי הכדורגל פלוס נוסף, הוא חייב להפסיק לרכוב על גלי הפופוליזם, לעשות סיבוב פרסה ולהחתים את גוטמן לעוד 4 שנים. אלי, אלי, שלא ייגמר, לפחות בינתיים.