מאמן לא יכול לשלוט בשחקן שמרוויח פי 100 ממנו

בישראל נהנים לשחוט, ובמיוחד נהנים לשחוט מאמנים. מאמן בנבחרת קובע רק איזה תרגילים ישחקו ואיזה סוגי הגנות ישמרו. כדורסל זה משחק של הרגלים - איך שאתה משחק כל השנה ככה תשחק באליפות. לשנות הרגלים אי אפשר, בטח לא הרבה. אי אפשר להכריח שחקן לחסום ולא משנה איזה תרגילי התקפה ישחקו - בלי חסימות לא יהיה תרגיל. גם אי אפשר להכריח שחקן לשמור. ככל שאתה שחקן יותר חשוב, אתה לא עושה עבירות כדי להישאר על הפרקט. ההוכחה לזה? עשינו במחצית הראשונה של המשחק הכי חשוב באליפות, מול גרמניה, רק שלוש עבירות. עוד חמש עבירות היו מונעות 10 נקודות קלות.

נכון, מאמן נבחרת קובע סגנון, אבל ב-20 ימי אימון אי אפשר לשנות הרגלים ואי אפשר לשלוט שחקנים שמרוויחים פי מאה מהמאמן. שפת הגוף של השחקנים לא הייתה טובה, רמת הביצוע הייתה ירודה והלחץ שמרביתם לא רגילים אליו הכריע אותם. מעט מאוד שחקנים הם מובילים בקבוצות, ואין סיבה שפתאום יובילו נבחרת. הם ימשיכו להדליף לתקשורת, והתקשורת תשחט את המאמנים.

כולם משתמשים בזה שיש לנו ארבעה שחקני יורוליג ושחקן NBA. לא היו מביאים את טייריס רייס למכבי ת"א אם יוגב אוחיון היה כזה טוב. אם גיא פניני היה כזה טוב לא היו מביאים שני שחקנים למשבצת שלו, אם ליאור אליהו היה מתקיף ושומר כמו שצריך הוא היה נשאר במכבי בכל מחיר ואם היה גבוה אחד בארץ, אז לא היו מביאים שלושה זרים ושני מתאזרחים כדי למלא את המשבצת הזו במכבי. בשנה הבאה יהיו לנו שלושה שחקנים שרשומים ביורוליג, ושני שחקנים שרשומים ב-NBA.

כמו שהשנה לא יבנו 150 אלף דירות כדי להוריד את מחיר הדירות בישראל, בחמש השנים הקרובות לא ייצרו 30 שחקנים כדי למלא את השורות בנבחרת. כשהיינו בדרג א' בנבחרות הנערים, הנוער, והעתודה, עוד פה ושם שרדנו באליפות אירופה או מקסימום ירדנו ועלינו.עם שחקנים שגדלים בדרג ב' של אירופה יהיה לנו הרבה יותר קשה לעשות את זה. בכדורסל הישראלי יש עשרות אלפי ילדים, אבל מאמן כדורסל מרוויח בשעה פחות מעוזרת בית. אין מי שיאתר את השחקנים, יבחין בכישרון שלהם וילמד אותם לשחק כדורסל. כולם מדברים על לייצר שחקנים, אבל בשביל לייצר שחקנים - מלבד הכישרון שלהם שצריך לזהות אותו - צריך מישהו שיממש את הפוטנציאל. להורים, כדורסל זה חוג ששומר על הילדים כמה שעות ביום ולמאמנים זו השלמת הכנסה.

 

כשמורה להתעמלות הופך להיות מאמן כדורסל, מאמן כושר, מאמן בחדר כח וגם וגם וגם, שחקנים שייצרו אותם לפני עשרים שנה עדיין משחקים. מיקי ברקוביץ' שיחק עד גיל 40, גם מאיר טפירו יעשה את זה ועודד קטש בלי הפציעה עדיין היה טוב והיה משחק בנבחרת ויש עוד דוגמאות. החוק הרוסי לא יעזור, כמו שהוא לא עזר לרוסיה שסיימה את האליפות בבושת פנים, בדיוק כמונו. החוק הזה הוא בדיחה עצובה שלא מצחיקה אף אחד ורק מסדרת פרנסה לטפירו עד גיל 45, לקוז'יקרו עד גיל 50 וליניב גרין עד בית האבות. זה יגמור את הכדורסל הישראלי. לקבוצות אין כסף לזה, כי הן צריכות לשלם פי שתיים לשחקן ישראלי בינוני ועדיף להשקיע את הכסף הזה בנוער. בגלל החוק הרוסי שחקן ישראלי מרוויח בין 700 אלף שקל למיליון שקל, ואם היו משקיעים את זה בנוער אולי נראה שחקנים טובים בעוד כמה שנים.

בגלל החוק הרוסי, המשכורות של הישראלים יעלו ויעלו, והתפוקה נאדה. שני השחקנים שיהיו על הפרקט לא יעשו עבירות כדי לא לצאת כי המחליפים שלהם ברמה נמוכה, הם יתרגלו לא לשמור ובעוד שנתיים יבואו לנבחרת ולא משנה מי המאמן הם לא יעשו עבירות. לשנות הרגלים זה קשה, כבר אמרתי? קוז'יקרו חוסם ועושה עבירות כי תמיד היה כזה באופיו, שחקן משלים. הוא לא מפחד לחסום ולעשות עבירות. אנחנו יכולים למצוא שני שחקנים במקום עידו ויניב גרין רק אם נגלה שני קוזאקים, קוזאק זכר וקוזאקית נקבה ונשבט שחקן מעל 2.10 מטר. בינתיים, אנחנו צריכים למצוא סגנון שמתאים לשחקנים שלנו. בקוריאה ויפן יש שחקנים יותר נמוכים ועדיין משחקים שם כדורסל בשיטה מסויימת. בלגיה בשלב הבא עם שחקנים שדומים במבנה לשחקנים שלנו.

 

הכדורסל הישראלי מנסה במעט מאוד אמצעים לייצר משהו אחר. האקדמיה היא אולי רעיון טוב, אבל יסלחו לי חברי המאמנים, אני לא בטוח שזה הדבר הנכון. כדי לייצר שני שחקנים או שלושה שחקנים לנבחרת, צריך חמש אקדמיות ולא אחת. וצריך מישהו שיפקח, מישהו שיכוון. והדבר הכי חשוב - צריך מישהו שכבר עשה שחקנים. כל אחד מהמאמנים שכבר הגיע להישגים בליגה או בכל מסגרת וניצח כמה משחקים בקריירה, שיעצור ויחשוב כמה שחקנים הוא ייצר. כמה שחקנים הוא קידם בשנתיים-שלוש שהם היו תחתיו. לא צריך להתעסק במי ניצח וכמה, אלא מי השחקנים שגדלו תחתיו. המאמנים מגיל קט-סל מחפשים לנצח ולא לבנות שחקנים. כולנו אשמים אבל אני בטוח שכולם רצו בטוב. המאמנים רצו לנצח, הפרשנים רצו לפרשן. הכדור היה בידיים של השחקנים ובהגנה הם היו צריכים לשמור.

יש פה נבחרות, שמספר התושבים של המדינות שלהן לא גדול משלנו, שעשו שינויים בגישה לענף. אם נתחיל כבר היום, מה שלדעתי קשה לראות שיקרה, בעוד 5-7 שנים לא נהיה פחות טובים מפינלנד שלפני כמה שנים הייתה יורדת במינוס 20 במחצית מולנו. במקום לריב עם בתי הספר ומשרד החינוך, צריך לאחד כוחות ותקציבים למען המטרה. ספונסר כמו רענן כץ זה מבורך, אבל לא מספיק. צריך תרומה רצינית יותר, ולהשקיע אותה רק בנוער. בתי הספר לכדורסל הם מקור לחליבת כספים מההורים ואם ההורים לא ייקחו מאמן אישי אז אין סיכוי שהילד יהיה שחקן.

מאוד מחמיא לי שמעמידים אותי כמי שיכול לאמן את הנבחרת, אבל הסיבה היחידה היא לא שאני מאמן פחות טוב או יותר טוב מאריק שיבק. פשוט עוד לא הספקתי להיכשל בנבחרת ולא נתתי לאף אחד את התענוג לשחוט אותי. מאמנים רציניים לא יבואו לעבוד בגוף כמו איגוד הכדורסל, שסדרי העדיפויות שלו בתקציב הם לא להכשיר שחקני כדורסל. אם את איגוד הכדורסל ימשיכו לנהל עסקנים ולא יהיה גוף של מאמנים שינהל עצמאית את הצד המקצועי, לא נגיע אף פעם לשום מקום. עסקנים יכולים במקרה הטוב לנהל את הצד הארגוני. לרובם אין ולא היה ולא יהיה מושג איך לעשות שחקנים, כי יש מאמנים שגם להם אין את הידע הזה. צריך לבחור מאמנים לפי היכולת שלהם לקדם את הכדורסל ולא בשיטת עסקן מביא חבר וחבר מביא חבר. חלוץ, הטובים לטייס, לא לטייח (יוד עם חיריק). ואם אין בארץ, אולי צריך לייבא ממדינות שכבר עשו את זה וייצרו עשרות שחקנים.