אני מעריך את אלי גוטמן כאיש מקצוע מצוין וחושב שהוא היה האדם הכי מתאים וראוי לקבל את משרת המאמן הלאומי, אבל אחרי המשחק מול אזרבייג'אן - הלגיטימיות שלו כמאמן הנבחרת הסתיימה.
עד עכשיו הקמפיין שלו הוא אכזבה גדולה! אני ריאלי ולא מצפה שנסיים בשני המקומות הראשונים בבית, אבל אני כן מצפה שנראה נבחרת מחוייבת שמשחקת חכם, יעיל, ממצה את הפוטנציאל הבינוני שלה ועוברת במשחק ביתי את אזרבייג'אן החלשה.
התחלתי בגוטמן כי לדעתי הוא טעה ובגדול כשלא פתח עם ברדה בהרכב ובמערך של שני חלוצים, בוודאי במשחק ביתי מול נבחרת מהחלשות באירופה. אין לי בעיה עם הליהוק של שכטר, אבל יש לי בעיה עם הקיבעון של אלי גוטמן שהשינוי ההתקפי שלו בא לידי ביטוי רק בקישור וכאן טעותו העיקרית.
ממה החשש?! ההתעקשות על מליקסון הפצוע שהיה חלש מאוד לא ברורה לי. גם עזרא לא בא למשחק והגיע הזמן שיוסיף מימד נוסף למשחק האגף שלו ולא רק תנועה אחת קבועה מהקו למרכז. מישהו ראה את זהבי? נאתכו? המכנה המשותף של כל השחקנים האלו הוא הבינוניות. אפשר להמשיך לדבר על אווירה מצויינת וחדר הלבשה בריא אבל בתכלס אף אחד מהם לא מנהיג, שחקן קלאצ' שעושה את ההבדל וביום חלש יכול למשוך את יתר השחקנים.
נכון, גוטמן כמאמן אחראי לתוצאות, אבל לשחקנים שלו יש אחריות גדולה יותר לביזיון שהיה ברמת גן. הם היו נרפים, לא מחוייבים, לא חדים, לא חכמים ורחוקים מלהיות דומיננטיים. ומול מי שיחקו?
ועכשיו במעבר חד לרוסיה. קאפלו ושחקניו חזרו לנצח ושינו את המומנטום שלהם. צריך לקרות משהו יוצא דופן או נס שנעבור את המשחק הזה בשלום. לא בגלל שהרוסים כאלו גדולים אלא בעיקר בגלל איך שאנחנו נראים. אם משחק האימון מול אוקראינה הוא תמונת מראה ליכולת שלנו מול יריב דומה בסגנונו ואיכויותיו לרוסים, אז אין לנו כמעט סיכוי. ואחרי אתמול? מצטער, אני לא מאמין בניסים.