0:74. איך הופכים שבוע כ"כ קשה ותבוסה למשהו חיובי?

74:0
"היה לי קשה לישון. קמתי בבוקר וזה הכל עדיין היה טרי וישב לי בראש"
"ביקשתי מאנשים אחרי המשחק שיבטיחו לי שלעולם לא נשחק ככה"
"השבוע הקצר שהיה לנו, משחק בשבת ואז משחק ברביעי... זה לא עזר, אבל זה לא תירוץ. אסור שזה יהיה תירוץ"
"הפסדנו כבר בתוצאות דומות, אבל הפעם זה הרגיש אחרת. כאילו לא השארנו הכל על המגרש"
"רמת השרון קבוצה מאורגנת, מאומנת ופיזית. לכניסה שלהם למגרש עם הדגלים והעשן והמוסיקה היה אפקט מרתיע"
"ראית את ההבדל המצטבר בין קבוצה מאומנת ופיזית לקבוצה קצת מאומנת וקצת פיזית"
"יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות, ואסור לשכוח שהמטרה היא קודם כל להשתפר ולהתמודד עם מה שזה דורש ביום יום, אח"כ לנצח"
"בנסיעה הביתה שמעתי אנשים אומרים שזהו, נמאס להם, מעכשיו הם מתחילים להשקיע יותר באימונים"

חצי הכוס המלאה
הרבה דברים עברו לאנשי רחובות סילברבקס בראש אחרי ההפסד השלישי שלהם העונה. יותר מדי דברים. הם צריכים קצת שקט. בני אדם רגילים לחיות את החיים שלהם סביב איזושהי רמה ממוצעת של התרגשות, של עומס אירועים פיזי ומנטלי. שבוע שכולל, למשל, חתונה והלווייה, יכול להיות קצת יותר מדי. צפיפות כזו מתחילה לערער את היציבות.

וזה נכון גם לקבוצות ספורט, בטח לאחת כמו סילברבקס, קבוצה צעירה שעוד מנסה לבנות את החוסן המנטלי שלה. נהוג להתייחס ליום השמיני לאחר הולדת תינוק כאל יום מיוחד בו הגוף הקטן והחלש של התינוק יכול להתמודד עם טראומה פיזית כמו ברית מילה. אבל השבוע המטורף הזה, שכלל 96 שעות משוגעות בהן הקבוצה נעה מנקודות ראשונות והפסד דחוק ומעודד לבין תבוסה ענקית נוספת, לא בא בדיוק ביום השמיני. בא מוקדם מדי או מאוחר מדי. עוד לא ברור. עם זאת, הוא בהחלט יכול להתברר כסוג של טקס התבגרות כואב.

ולקבוצה הזו יש תנאי פתיחה טובים כדי לצאת מזה מחוזקת. קודם כל, זה האופי שהשחקנים שלה מביאים מהבית. שנית, יש לה צוות אימון רחב, שכולל ארבעה מאמנים (פריבילגיה של ממש בליגה הזו). ובנוסף, כבונוס, בתום המשחק התרחש אירוע שבאמת גרם לשחקנים ולקבוצה כאחד להרגיש פתאום חלק ממשפחה. ממשפחת הפוטבול הישראלי. עדי, מאמן רמת השרון האמרס, שהרגע הלמה בסילברבקס, הגיע אל מעגל הקבוצה, ופנה אל השחקנים בשחור וצהוב. "גם אנחנו עברנו את זה בהתחלה וגם אנחנו הפסדנו בתוצאות כאלה. תרימו את הראש, התמודדתם עם זה טוב, נשארתם מאוחדים. תסתכלו קדימה ודברים טובים יקרו", הוא אמר, ובאמת השפיע על מצב הרוח של הסילברבקס.

הדברים של עדי עלו בקנה אחד עם מה שנאמר על ידי צוות האימון של הסילברבקס מיד בתום המשחק, על הדשא הסינטטי ברחוב דודו דותן 1 ברמת השרון. אלו היו נאומים מעודדים, כאלה שמכוונים אל הנפש ואל הלב של השחקנים בניסיון להרים אותם למעלה. מלים שלא רוצות להוסיף על הטראומה. מלים חשובות לקבוצה פעוטה.

אבל כמו בכל סדרת משטרה טלוויזיונית, כשבמהלך החקירה שתי הדמויות במדים מתחלקות ל"שוטר טוב-שוטר רע", מתישהו מישהו צריך היה להניף את המקל, ולא רק להגיש את הגזר. ליטופים תמיד יעבדו יותר טוב ויהיו מוערכים יותר כשהם באים בקונטרה עם קצת "טאף לאב". ובצוות האימון של הסילברבקס יש מישהו שהתפקיד הזה פשוט תפור עליו.

גוף ונשמה
לקוסטה, עוזר מאמן בסילברבקס שמתמקד בעבודה על טאקלים, טכניקה ושעוזר להכניס את החבר'ה (הכי) חדשים לעניינים, היה שבוע לא שגרתי גם ברמה האישית. במשחק בשבת מול נהריה הוא פגש בחניכיו מהעונה שעברה, אז אימן את כוכבי הצפון בשנתם הראשונה בליגה. ולפני ששחקניו לשעבר עלו למגרש, נאבקו בסילברבקס שלו ויצאו משם עם ניצחון, הם הספיקו להעניק לו מגן הוקרה שהגיע עמוק מתוך הלב. אבל קוסטה, אחד שאת ההערות וההכוונות שלו ייתן לרוב בדיבור חתוך, מהיר וענייני, לא נתן לזה להשפיע עליו במיוחד. לפחות לא כלפי חוץ.

מאז 2006 הוא חי בישראל, ומאז 2008, כאשר התחיל ללמוד באוניברסיטת חיפה, הוא חלק מה-IFL. אבל ניסיון הפוטבול שלו מתחיל הרבה קודם. יליד אוקראינה, עד תחילת שנות התשעים לא הוא ולא אף אחד מחבריו שמע על המשחק האמריקאי. אבל התפרקות ברית המועצות וההיפתחות למערב זימנו סרטים מהוליווד, ואיתם גם התייחסויות ראשונות לספורט הזה. "התחלנו לשחק בחצר, בהתחלה עם כדור מאולתר ששקל שני קילו", הוא נזכר בימיו הראשונים של המשחק האמריקאי מכולם במדינות ברית המועצות לשעבר. עד סוף שנות התשעים הוא כבר הספיק לשחק עבור קבוצה שקמה בקייב והתמודדה בליגה מקומית. אבל טבעו האלים של המשחק גבה מחיר גם מגופו של קוסטה. שלוש רצועות משוחזרות ושני ברגיי טיטניום מחזיקים לו את אחת הברכיים כבר יותר מעשר שנים.

כתף שבורה, שברים בכף היד, קרע בשריר וכאבים בברך הבריאה – סגנון משחקו הבלתי מתפשר של קוסטה המשיך לגבות ממנו מחיר גם בשלוש העונות ששיחק במדי החיפה אנדרדוגס. אחת מהן הסתיימה עם המקום השלישי – ההישג הספורטיבי הטוב ביותר שקוסטה היה שותף לו בחייו. גם כשעבר לאימון ב-2011 והדריך את כוכבי הצפון נאלץ לעלות על מדים, מגנים וקסדה כדי למלא חורים בסגל המתגבש של הקבוצה החדשה. מעבר לרחובות הפריד אותו מהנורת'רן סטארס, והעביר אותו סופית אל הקווים.

"אתם פשוט מפונקים מדי. אתם לא משקיעים מספיק, אתם מתלוננים יותר מדי, כשעוד לא עשיתם שום דבר אמיתי". הוא לא סתם הטיח האשמות. הוא הציג צד כואב של האמת בצורה חדה וקולעת. האם הסילברבקס שמעו אי פעם דברים שכאלה, בצורה כל כך ישירה, ברגע כל כך קריטי כמו דקות אחרי תבוסה? התשובה היא לא. וזו בדיוק הסיבה שקוסטה נכנס באותו רגע למרכז המעגל, ועם מידה מושלמת של מודעות עצמית גלש לנעליים של השוטר הרע.

אם עורך עיתון היה צריך לתת כותרת לנאום סיום המשחק של קוסטה, הוא היה מורח על השער של העיתון שלו את המלים "אתם בוכים על השופטים, אבל לא מגיעים לאימונים". במלים אחרות, את החלק שלו במשחק התפקידים, קוסטה מילא. ה"באד קאפ" נתן את ה"טאף לאב". עכשיו זה הזמן של הסילברבקס ללמוד איך מתעלים את כל זה לשיפור עצמי ואיך על שבר אפשר לבנות משהו חדש. למזלם, הבלו-פרינט נמצא ממש מולם, עובד עם החבר'ה החדשים על טאקלים.