יש למה לצפות: בריו 2016 טומרקין יביא מדליה בשחייה

5. עוף מוזר
יעקב טומרקין הוא תופעה מוזרה בספורט הישראלי. כאשר מסתכלים עליו במבט מרוחק מבחוץ אי אפשר שלא להתרשם מהשקט שלו, מהעוצמה והביטחון שהוא מפגין. מבחינתי העלייה שלו לגמר האולימפי היא לא הפתעה. הישג ענק, אבל לא הפתעה. עובדה שבראיון שערכנו איתו כאן באתר לפני פתיחת המשחקים האולימפיים הערכנו שהוא מסוגל לעלות לגמר ב-200 מטרים גב. הסיבה? השיא הישראלי הקודם שלו, שנקבע באליפות אירופה בדברצן, שווה למקום השישי באליפות העולם של 2011. לטומרקין יש את מה שצריך כדי לעשות היסטוריה אמיתית ולהיות השחיין הישראלי הראשון שעולה על הפודיום. אחרי 60 שנות שחייה במשחקים האולימפיים בהחלט הגיע הזמן שזה יקרה. אמנם הוא לא יעשה זאת כבר בלונדון 2012, אך בעוד ארבע שנים בריו 2016 אני מאמין בכל ליבי שזה יקרה, שיעקב טומרקין יעשה זאת. בינתיים? שייהנה מהזכות לשחות לצידם של ראיין לוכטה, טיילר קלארי וריוסוקה איירי. זה נשמע פרובינציאלי, אבל המטרה היחידה שנותרה לטומרקין בגמר היא פשוט ליהנות מהרגע. תהיו בטוחים שיהיו לו הזדמנויות נוספות לשבור את השיא הישראלי. זה הזמן ליהנות. לתת הכל, אבל בחיוך.

4. הקשר שבין איליאדיס לזאבי
בשנת 2004 הופיע ג'ודוקא כשרוני צעיר בשם איליאס איליאדיס. היוונים באתונה פשוט העריצו את איליאדיס ומבחינתם הוא התגשמות האל. כבר בגיל 18 הוא הפך לאלוף אולימפי לאחר שזרק את כל יריביו בתחרות באולם בו זכה יומיים לאחר מכן אריק זאבי במדליית הארד. אמש, 8 שנים אחרי, איליאדיס הגיע כמועמד מספר 1 בעולם אחרי שניצח בשתי אליפויות העולם האחרונות, אך נכנע לקיריל דניסוב ברבע הגמר. איליאדיס לא נשבר וזכה בארד דרך בית הניחומים. שוב יום אחד לפני התחרות של זאבי. איליאדיס, ספורטאי ענק, עשה את העבודה שלו. ואריק?

3. סוני, זה כל השוני
רבקה סוני הייתה בטוחה שהיא באה להחתים כרטיס במשחקים האולימפיים. מבחינתה למעשה מדובר בניצחונות בטוחים ב-100 ו-200 מטרים חזה וזהב שלישי נוסף בשליחות (100X4 מעורב). אולם, ההפסד לליטאית האלמונית רוטה מייליוטיטה הותיר את סוני בשוק. מדליית הזהב הבטוחה נעלמה והיא נאלצה להסתפק בכסף. אתמול ראינו שהיא כבר ממש לא תסתפק בכסף ב-200 מטרים חזה. סוני פשוט שרפה את הבריכה באחת התצוגות הגדולות ביותר שאני זוכר שראיתי משחיין כלשהו במשחה חצי הגמר. אמש זה הסתיים עם שיא עולם חדש. אסור לאף אחד לפספס את הגמר שלה היום בערב. הגיעה זמנה לחקוק פעם נוספת את שמה בדברי הימים של השחייה הנשית.

2. משנה שותף, משנה מזל
הנקודה הזו לא קשורה לאירועי אמש אלא לאירועים של היום. גידי קליגר וערן סלע נכנסים לתחרות. אין לי ספק שמדובר בצמד שזוכה להכי פחות הערכה מבין כל הספורטאים המובילים של המשלחת הישראלית. ההערכה שלי - הם יקחו מדליה אולימפית. אנחנו נהנים להיאחז בשטילוב, כי יש בזה אווירה של היסטוריה. אנחנו אוהבים את קורזיץ בגלל הסיפור המיוחד שלה, אבל את קליגר וסלע אנחנו מעריכים (לא מספיק) בגלל היכולת. השניים פשוט מהווים צמד טוב. וחוץ מזה, הגיע הזמן שהכל יתחבר לגידי קליגר.

1. יום הישראלים המטורף
היציבות של קורזיץ, הגמר האולימפי של טומרקין, ההופעה של שטילוב בקרב-רב והניצחון של אנדיוני. יום בהחלט מוצלח למשלחת הישראלית, בטח בהתחשב באירועי שלשום. אבל כמו שאסור לשרוף את הספורטאים אחרי ההפסדים, כך גם צריך להירגע ולהרגיע. כרגע כל זה מזכיר לי את "הכמעטים" בסידני 2000 ואין ספק שזה יהיה הגבול הדק שמפריד בין משחקים אולימפיים שזוכים לתואר "אכזבה" לבין "הצלחה אדירה". מקום רביעי מול שלישי, תשיעי מול שמיני, שמינית מול חצי גמר. לא רוצים לזכור את קורזיץ כמו שאנחנו זוכרים את קדמי ופבריקנט ובוסקילה וכהן. לא רוצים לזכור את שטילוב כמו את קוסטה מטוסביץ' וגם לא את אריק זאבי מודל 2012 כרפרנס לסידני 2000 אלא לאתונה. ובקיצור, היה יום ענק. רק שזה לא יהיה היום הענק האחרון.