הטוב, הרע והמושחת: סיכום של שלב הבתים מזווית קצת שונה
הרכבות האיטיות, הארוחה הכי זולה, האיצטדיון המהפנט והאוהדים הכי טובים של יורו 2012. דגון מסכם
החלש ביותר: נהגי הרכבת בפולין. נסיעה מנקודה א' לנקודה ב', אורכה 300 ק"מ נחשו ילדים כמה זמן ייקח לעבור זאת? טעיתם. 9.5 שעות, את ממוצע הקמ"ש תעשו בעצמכם. באמת שאין דברים כאלו, פולין המערבית והמתקדמת, שכחה את כלי התחבורה החשוב ביותר אי שם בשנות החמישים המאוחרות.
היפה מכולם: מדובר בקרב ראש בראש. הבונבוניירה בגדנסק, הכל חדש מהניילונים, גם בטבעת השלישית אתה מרחף מעל המגרש, כי היציעים קרובים לדשא, הגג נותן הד מטורף לקהל, ושנמצאים שם ספרדים, איטלקים, ובעיקר אירים העוצמה מוכפלת.
מולו הדונבאס ארנה בדונייצק. אפקט התאורה נותן לזה הוד של ארמון האליזה, הקהל קרוב לדשא, האוכל במזנונים מהזולים והטעימים שיש, הפאק הגדול היעדר אווירה. גם במשחקים של אוקראינה קבלת הפנים נראית מפחידה אבל המציאות היא פיקניק בפארק. חוץ מזה אלוהים ישמור, את דונייצק להשוות לגדנסק? לא כוחות.
המושחת: כל איש בעל תפקיד רשמי באוקראינה. הגעת לביקורת הגבולות ופתאום נלקחת לחדר צדדי? 50 דולר ואתה חופשי לדרכך. עצר אותך שוטר ללא מצלמת מהירות וטען שנסעת מעל הגובה המותר בחוק? לך תוכיח שאין לך אחות, אבל עם 50 דולר האחות תופיע בעצמה.
לקחת נהג מונית והוא "נזכר" באמצע הדרך שצריך להוסיף כסף על מזוודה דמיונית שקיימת בראשו, תשלם. אחרת פניה קצרה ימינה, עוד אחת שמאלה, וזה ייגמר בעצמות שבורות, וכמה ימי בילוי בבית החולים של קייב. תשאלו את הקולגה שלנו מדנמרק והוא יספר לכם בגוף ראשון חוויות מהגולאג.
הכי טובים: הם עשו את היורו, הם הצבא הכי מקסים בעולם, כשהמלה מלחמה לא קיימת בכלל אצלם. אוהדי אירלנד, שכורים, מצחיקים, שהכדורגל הוא רק האמצעי ולא המטרה שהיא בסך הכל ליהנות מהחיים. ALWAYS LOOK AT THE BRIGHT SIDE OF LIFE. , גדאנסק, ספרד מול אירלנד 4-0 לרוחה, ורק קהל אחד שר לנבחרת שלו, הצבא הירוק של טראפטוני.
התופעה הרוסית: אם היו מודדים זאת, אז באוקראינה בזמן היורו כמות הקהל שהגיע מהאחות הגדולה, פלוס תופעה לאומנית מדהימה בה האוקראינים, בעיקר מהמזרח, כמהים לחזור לחיק של אמא רוסיה פשוט הייתה עצומה. כל משחק בכל אצטדיון, פתאום ללא שום קשר לאירועים נשמע הד מתגלגל ר-ו-ס-י-ה, בהתאמה שמתגלגלת ובעקבותיו גל אולה עם דגלי רוסיה. היחידים בחזית שמנעו זאת היו אוהדי אנגליה, שמול הגל המתקדם לעברים זורקים אצבע משולשת ושרים: WE DO WHAT WE WANT, WE DO WHAT WE WANT, FUCK THE RUSSIEN WE DO WHAT WE WANT.
הזול ביותר: תבחרו, כרטיס למשחק ביורו, או ארוחה מפנקת שבחשבון שלה אפשר לאכול רק פרוסת לחם במסעדה תל אביבית. באוקראינה האצטדיונים לא מלאים. כרטיסים לאנגליה נגד צרפת, או גרמניה נגד פורטוגל, שעליהם כתוב המחיר של 120 יורו, או 70 יורו נמכרים ב-5 וב-20 יורו. ספסרים תקועים והכרטיסים לא נמכרים. שוק שחור? יוק. חוץ משבדיה והולנד, אין באוקראינה כמות קהל גדולה של אוהדי נבחרות ובאחד המשחקים סוחר כרטיסים מיואש פשוט נתן לילדים ליהנות מהחגיגה ובטח הלך לחפש גג לקפוץ ממנו.
הווינרים: הפולנים, אוף איזה כיף שיש אנשים שיודעים אנגלית, שרוצים לעזור ושלא צריך שיפוץ לשיניים אחרי שיחה איתם. בסופו של דבר אנשים עושים את הארוע, וזה לא שהאוקראינים לא רוצים, מעבר לפקידים מושחתים ושוטרים שמחפשים הכנסה צדדית בדרך מחורבנת, יש אנשים מקסימים במדינה המזרחית, אבל לתקשר איתם, שאלוהים יעזור. להסתובב בוורשה, גדנסק ופוזנן ולקבל הדרכה של מכשיר ניווט אנושי עד לקו החשמלית ואיך מגיעים למגרש, זו תחושה של טלפון מאריאלה ממפעל הפיס, אין טוב מזה.
כדורגל: ג'רארד אלוהי, פירלו עצום, גומז מרגש, ספרד משעממים, רובן, סניידר, ואן פרסי על אותו מגרש עם כדור אחד? כמה צפוי. אירלנד רומנטית, שבדיה? רק איקאה. רונאלדו, ווינר, אף משחק ללא תיקו 0, וכמה עצוב שעוד עשרה ימים זה נגמר.