דיכאון בדונייצק: אוהדי אנגליה סובלים, ודווקא לא מהנבחרת

"זו לא הסתפקות במועט, אלא הבנה מול מה ועם מי אתה יוצא לקרב הזה". המלה סיפוק, כשהיא מקושרת לכדורגל, תמיד תנסה לייצר את החיובי אבל רק תראה כמה הכל, באופן יחסי, שלילי. סטיבן ג'רארד הוא אנגליה. בלי המשקפיים הוורודות, ובלי הכותרות שהפעם הולכים עד הסוף, הנבחרת האפורה הזו לקחה את תפקיד האנדרדוג ויצאה מבסוטית לאללה מהתיקו מול צרפת. כשגלן ג'ונסון חסר המושג הוא האופציה היחידה בכנף ימין, וסקוט פארקר הוא סוג של קשר יצירתי (ממש) אז לכמה הנאה אפשר לצפות? דווקא הודג'סון כנראה נהנה. החיוך הלא קפוץ שלו בסיום היה כנראה שיקוף של שאיפותיו - תיקו קטן ויש שקט בבית עד יום שישי.

אבל מה פתאום שצרפת תכנס גם היא מתחת לראדר ותיעלם? למה לתת תחושה מרגיזה של 'לא לאכול ולא להקיא' מהמשחק הזה. מה שהיה חסר שם זה קצת שיק, ששכח להגיע לדונייצק. נאסרי וריברי פתחו באגפים ולא נכנסו אחד מתחת לרגליים של השני, כמו שניים שדורכים על בהונות בזמן, כשבנזמה מפריד באמצע. כשקשר מנצ'סטר סיטי התחיל לקחת את המשחק על הגב שלו אלו היו הרגעים היפים היחידים של בלאן והבחורים שלו. ה-1:1 היה תמונת ראי בנאלית של משחק שששני השערים זה מה שייצרב בזיכרון. סליחה, רק שער אחד. נגיחה של לסקוט זה לא משהו שבאמת צריך לזכור.

תמיד טענו שלמפארד וג'רארד מתקשים לשחק ביחד בנבחרת, הפעם הקפטן היה לבד וזה כל כך בלט. סטיבי ג'י, שגם בא רענן אחרי עונה שלא ספר בה מעל 20 משחקים, היה דומיננטי וסוף סוף גם הסרט על היד לא היה רק מליצי אלא אמיתי. כמו בבית באנפילד, מחלק לימין ולשמאל ושולט במשחק, זה אולי יספיק לרבע הגמר, אבל בגיל 32 הוא רחוק מלהיות "אוברייטד".

היה מפתיע עד מעט מדכא בדונייצק. אנגליה נגד צרפת זה פוטנציאל ערי אוהלים מיורקשייר ועד ברקשייר, כשהכניסה מתאפשרת רק עם דרכון של המלכה. הרי לאנגלים אף פעם לא היה כדורגל שאתה לא יכול להוריד ממנו את העיניים, אבל יש להם צבא ענק ונאמן שלכל טורניר מגיעים 50 אלף ממנו. העיר שבמה אנגליה משחקת היתה תמיד המקום הכי שווה להסתובב בו. אלא שאתמול בדונצייק היו 8,000 בריטים (גם זה אופטימי), יחד עם 1,000 צרפתים ועוד 30 אלף רוסים. לא אוקראינים, רוסים. הגבול הקרוב לדונייצק הביא הנה נחילים עם כל הציוד, ועשו השתלטות עויינת יחד כמות עצומה של ברחשים (החום בת"א זה משחק ילדים ליד עיר הגבול האוקראינית) על היציעים באיצטדיון המדהים של שחטאר. ר-ו-ס-י-ה, תתאימו את זה למבטא רוסי כבד שנע באיטיות ותקבלו את הקונטרה לאנגלים.

"אנחנו לא סובלים, אבל זה קשה, מלווים אותך שוטרים אוקראינים אפילו כשאתה הולך לעשות פיפי", סיפר אנדי, שמקווה לראות קצת גם מפולין, אם אנגליה תעלה לשלב הבא. ההתחלה שלו בצבא המלכה היתה ביורו 2004 בפורטוגל. "אפילו השחקנים ישנים בפולין ולא מוכנים להיות כאן. לפחות חם, הבירה זולה וסוף סוף הבנו את המשמעות של נשים מקומיות כאן. הכינו.בשבילנו בעיר מתחם אוהדים עצום, אבל במונדיאל בבגרמניה היה יותר כיף להיות ב'פאן זון' מאשר בתוך המגרש, ופה אין מי שיגיע".

50 אלף מקומות ישיבה יש באיצטדיון בדונייצק, אבל אמש הוא ראה משחק שני באוקראינה שהוא לא סולד אאוט וקרחות קטנות ומכוערות מבהיקות להן דווקא כשמשחקות נבחרות עם קהל עצום - אנגליה, צרפת, הולנד ודנמרק. הכרוז כמובן מזייף את המספר ונותן את המקסימאלי, המצלמות מעלימות את מה שצריך ובאופ"א כרגיל הכל טוב.

חצי שעה לפני המשחק כרטיסים שרשום עליהם 120 יורו נמכרו בפחות מ-20, כשגם כך הפחד של האוקראינים ששוטר חרש (ביטוי סובייטי משהו, אבל הכי במקום) ייצא ויעיף אותם לזינזאנה על ספסרות, וכל ניסיון התנגדות רק יוסיף ימים למעצר. יש משהו באוקראינים, בחשד ובנוקשות שמשאיר אותם טיפה מאחור מול הפולנים. תחגגו, זה מותר. סטאלין לא יתהפך בקבר, את זה הוא כבר עשה ממזמן.