לא באמת מפגש ענקיות: על קרב ידוע מראש בין גרמניה לפורטוגל

כל אחד בהצגה הזו ידע את מקומו, תסריט שלא הושקע בו הרבה מחשבה. גרמניה פותחת מבערים לאט, מריו גומז ישחיל את הראש, וכריסטיאנו רונאלדו לא יופיע. אז מישהו יזרוק שאם המשקוף של פפה היה ברשת הכל היה משתנה, אבל אפילו על טוויסט קטן שיגביר את המתח לא חשבו בהצגה הזו. זה היה בחצי כח, לא משחק הסיפתח שהמתקן המקסים בלבוב ייזכור בעוד כמה שנים, או אפילו חודשים.

איך לעזאזל קורה שמערבבים את נאני, עם הכדורגלן הכי טוב בעולם (לפחות אחד מהם), מוסיפים לזה קונטראו, מיירלש ופושטיגה, ומקבלים נבחרת שלא מסוגלת להוציא נגיחה? שלא לדבר על איזה ביס קטן. אפילו הקרחת המתבכיינת של פפה לא עשתה את העבודה מול החברים ח'דירה את אוזיל.

יוגי לב, שאי אפשר להיות נדהם מחדש איך מאמן לא מזיע משחק שלם, עדיין היה במחצית הראשונה תקוע בדשא של לייפציג, לא נרגע מלחיצת היד עם החבר גוטמן. ברונו אלבש הוא עדיין לא איתן טיבי אם שכחת קואץ'. ועוד שאלה קטנה, לא כדאי להחזיר את פודולסקי בהשאלה לפולנים עד סוף היורו? זו עסקה שתשתלם לכל הצדדים.  אבל הגרמנים מרשימים בעוצמה, הם ישימו עוד כמה צמדים ושלישיות, אבל הסטארטר מתחיל לאט. עם כל הסדר במשחק יש תחושה כשהכל ישתחרר זו תהיה חוייה לראות. יום רביעי הולנד באה עם הקלישאה הכי מעצבנת לחארקוב - שהסכין על הצוואר, אבל צריך לקרות משהו מיוחד שלא תהיה שחיטה כשרה, עוד 1:0 למזכרת.

אבל המפסיד הגדול במשחק הז הוא נשיא אופ"א. לא סתם מישל פלאטיני חבר של אבי לוזון. בטח הטלפון הראשון אחרי המשחק היה ליושב ראש שלנו בייאוש  "מה אני עושה עם הקהל הגרמני, הכרוז ביקש מהם יפה שלוש פעמים להפסיק לזרוק חפצים למגרש והם לא מוכנים להקשיב ועוד החצופים זרקו רימון עשן", וזה היה עונה "אדוני הנשיא, אם זה תלוי בי, אני סוגר להם שני רדיוס בלי קהל בחצי האי קרים ודואג שהדיינים אלחדיף ודוד לב יישבו בבית הדין של אופ"א ונשים את עמי פזטל כיושב ראש".  שהבירה עולה לראש ודווקא המשחק שאמור להיות בין החזקים של הסיבוב הראשון, הוא המעצבן ביותר אז מתעסקים בלזרוק. אנחנו מכירים את זה טוב לא?

בכל טורניר גדול, בייחוד בשלב הבתים, מה שעושה את החוייה למוחשית הוא האנשים. הגרמנים נפלטו הנה בכל דרך אפשרית מכל מעבר גבול קיים ובשעות הצהריים כבשו את לבוב (מהסיבות הנכונות) והפקיעו אותה מהמקומיים. על כמויות הבירה שהם יכולים להכיל אין מה לחדש, אבל שמחיר בירה אחת הוא כמו שלושה חצאים, תחשבו לבד את הכמויות שעפו שם. אפילו נותני החסות הרשמיים לא יכולים לתקוע מחירים ובקבוק חצי ליטר קולה נמכר ב-4 שקלים, שמי שרוצה להגזים יקנה אספרסו כפול בשבעה. לא ייאמן כמה זול ומצד שני כמה עוני מול מעט עושר גדול.

לבוב היא עיר אפורה, עם המון זכרונות מוחשיים מהתקופה הסובייטית, אבל כנראה שגם לאדריכל שבנה את המתקן הקומפקטי והמדהים היו געגועים עזים לתקופה הסטורית באוקראינה. האוטובוס הוריד את חבורת האוהדים בקצה העיר, וכמובן מבלי לדבר מלה באנגלית, הורה עם אצבעו -לשם, כלומר ליער עצום, ששביל בוץ יחיד עובר באמצעו ומסביב מי ביצות. קחו 70 שנה אחורה וטיטו מהפרטיזנים היה יוצא החוצה ועוזר (עד שהיה מבין שאלו אוהדים גרמנים), בדרך חזרה לאחר המשחק אנשים כבר לקחו פנסים והכינו זיקוק תאורה במקרה שיפלו בשבי.

בפנים מדובר ביצירה מופלאה. 34 אלף מקומות שמרגישים כמו בלומפילד, חם, כסא נוגע בכסא, כדי ליצור את האטמוספירה שרצו לתת לאיצטדיון. אבל כהשחגיגה תיגמר וקרפטי לבוב (סוג של האורתודוכסים יפו) תשחק כאן, גם אם ישימו את הכסאות אחד על השני איש לא יתחמם.

היום ספרד-איטליה, משחק שהוא בעצם סוג של גמר יורו או מונדיאל, וכאן אף אחד לא קיבל את הטקסט מראש. אז אל תתחילו נמוך, תעלו ישר לגבוהים.