העולה הטרייה ללאומית. מכבי יבנה חוגגת (דאבל פס) צפו בתקציר משחק הפלייאוף
אחרי כל מה שקרה שם העונה, הניסיון לסכם את ליגה א' דרום הפך להיות אחת המשימות הקשות ביותר. בליגה כה שוויונית שכל תוצאה אפשרית בה, קשה מאד היה למצוא את אלה שבלטו בצורה מובהקת. על כל אחד שבחרנו אפשר היה להביא אחר שכנגד עם נימוקים מוצדקים לא פחות. לאחר סיעור מוחות מורכב מאד בחרנו לכם את 11 של העונה, המחליפים, התגלית, המאמן וכמובן שחקן העונה.
לפני הכל, קצת ססטיסטיקה:
ממוצע שערים למשחק: 2.5; הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה: מכבי יפו – 49; הקבוצה שהבקיעה הכי פחות: עירוני נתיבות – 26; הקבוצה שספגה הכי פחות: הפועל מרמורק – 19; הקבוצה שספגה הכי הרבה: מכבי קריית גת -46; המשחק הפורה ביותר: קרית גת – ערד 2:6, מלאכי – קרית גת 7:1; התוצאה השכיחה: 0:1, הושגה 47 פעמים; מלך השערים: אלעד כהן (בית"ר כפ"ס) – 15 שערים; השחקן הכי משפיע: אורי קרגולה (מכבי יבנה) – 8 משעריו העניקו ליבנה 13 נקודות.
נבחרת העונה (4:4:2)
שוער:
יניב בן ישי (מכבי יבנה)
שנה שנייה ברציפות שהשוער המצוין נבחר לעמדה זו. למרות 30 השערים שספג ב-28 משחקי הליגה, היה שם ברגעי האמת של קבוצתו, כולל עצירת פנדל במשחק בגלבוע. השקט והביטחון שהשרה על ההגנה שלו היו הסיבות בגללן יבנה נשארה בתמונת העלייה וגם עלתה בסופו של דבר. שחקן העונה.
בלמים:
רון קורפלי (מכבי יבנה)
שחקן הרכש היחיד שיבנה הביאה במהלך העונה, אך אחד הטובים שבהם. באנקר בהרכב של זוזוט, שברגעים הקשים מנע התפרקות. אחד מעמודי התווך בשני משחקי הפלייאוף מול גלבוע. לא החמיץ דקה מאז שחזר מהרחקה. שחקן נשמה אמיתי שמתאבד על המגרש.
אלעד שיק (בית"ר כפ"ס)
לא הפסיד ולו דקת משחק אחת, כולל בגביע (!). צבר רק שלושה צהובים למרות התפקיד שלו במגרש. מעוז ההגנה והנווט המרכזי בחלק האחורי של הקבוצה. אחד מבני טיפוחיו של חיים סירוטקין שהוכיח שמה שטוב לליגה ב' יכול להיות טוב גם לרמות הגבוהות של ליגה א'.
מגן ימני:
רועי הררי (בית"ר כפ"ס).
לא פלא שהיה בין החתמות הראשונות של סירוטקין בתחילת העונה. מגן ימני שלא מהסס לתמוך בהתקפה החל מהדקה הראשונה של המשחק, ושורף שטחים 90 דקות. כמו חברו שיק, לא מחמיץ דקה, כבש שני שערים.
מגן שמאלי:
דניאל בורחל (בית"ר כפ"ס)
עד היום מבכים בשקמה את שחרורו של אחד המגנים המוכשרים שגדלו שם. עד כדי כך הוא היה חשוב לכפ"ס, שהיה שווה לה להטיסו במיוחד מספרד ולהחזירו מויאדוליד כדי שיעמוד לרשותה ברגעי ההכרעה. בגיל 21 הוא מוצא את עצמו בהפועל ת"א. אם הוא לא בנבחרת, אז מי כן ?.
קישור אחורי:
שרון ברנשטיין (האורתודוכסים לוד)
שחקן הסיבוב הראשון וללא ספק שהיה נשאר כך, לולא הדעיכה של קבוצתו. ידע לשים את כל הבעיות בצד ולתת את כל מה שיש לו על המגרש. הניסיון והיכולת האישית שלו השאירו את לוד בליגה. שחקן שהוא בהחלט ברמה אחת יותר מהליגה הזו.
מאור פרץ (מכבי יבנה)
עוד רכש מצוין שעשו היבנאים בתחילת העונה והם צריכים לומר תודה שהסכים לרדת לליגה א'. אפשר להגיד שחיפה היטב על היעדרותו של אדיב שרעבי בשל פציעות,ו מצד שני הביא את המשחק החכם שלו למרקם ההתקפה של הקבוצה. חייב להישאר גם בעונה הבאה.
קישור קדמי:
נתנאל בן אבו (מכבי קריית גת)
מה עוד אפשר להגיד על השחקן המצוין הזה ? קשה באמת להבין מדוע הוא לא התקדם לרמות הגבוהות יותר. יכול להיות שזו שאלה של אופי. סקורר בחסד עליון. מהיר ומריח שערים טבעי.
אלמוג בוזגלו (עמישב פ"ת)
10 השערים שכבש עזרו לעמישב לברוח ממאבקי התחתית ואפילו להתברג בחלק העליון, במה שמוגדר כאחת העונה הטובות ביותר של הקבוצה. הקשר שהוא במקרה גם אח של... אוהד המאמן. לא פתח טוב את העונה אך התאושש והעניק במו רגליו לקבוצתו 3 ניצחונות חשובים. ניחן במהירות, מאד טכני ושווה ליגה גבוהה יותר.
חלוצים:
אלעד כהן (בית"ר כפ"ס)
15 השערים שכבש בליגה מדברים בעד עצמם. היה שווה לכפ"ס לבדו 13 נקודות. חלוץ טבעי, מריח שערים. למרות גילו המתקדם יחסית (31) פרח העונה והוכיח כי יש לו עוד הרבה מה לתת. מזל שבשל שיקולי דת חייב להישאר בליגה א'. מוכרח להישאר בכפ"ס עוד עונה.
אורי קרגולה (מכבי יבנה)
למרות שלא כבש בצמד משחקי הפלייאוף, החלוץ והלב הבלתי מעורער של מכבי יבנה היה שם בכל פעם שקבוצתו הייתה צריכה אותו. 12 השערים שכבש היו שווים לקבוצה הרבה נקודות מה שרק מעצים את גודל תרומתו. סקורר בחסד עליון, וכאב ראש גדול לכל מאמן יריב.
שחקן העונה: יניב בן ישי (מכבי יבנה)
יש רגעים שההבדל בין כישלון לתהילה הוא מאית של שנייה, ניצוץ קטן במוח שאומר לך לכיוון אחד ולא לשני. לבן ישי היה את זה, ובדיוק ברגע הנכון. משחק עלייה, דקה 37, יבנה בפיגור 1:0. פנדל לגלבוע. מלך השערים של ליגה א' מולו. הסיכויים נגדו. השאר כבר היסטוריה. שוער העונה שעברה היה שם ברגעי האמת של קבוצתו. גם כשהכל נראה גמור. עצירת הפנדל היא רק הוכחה קטנה לכך. זו הייתה העונה שלו והפעם היה גם פרס בצידה.
מאמן העונה: יוסי זוזוט (מכבי יבנה)
בואו נהיה אמיתיים - אם יבנה לא הייתה עולה ליגה כנראה שסירוטקין היה לוקח את התואר. הוא עשה עונה מדהימה עם קבוצה נטולת כוכבים. אבל מה לעשות שההבדל בין תהילה לאפרוריות שווה לפעמים עלייה אחת קטנה. האמת שלזוזוט מגיע את כל הקרדיט. לאורך כל העונה הוא האמין בשחקניו, ביכולת שלהם ולמרות המשבר הגדול הוא לא סטה ימינה או שמאלה מהדרך שלו. ניהול המשחק שלו בגלבוע היה בית ספר למאמנים ומדובר באחד שמאמן בוגרים רק עונה שנייה.
תגליות העונה:
עשרת השערים שכבש משה (צ'יקו) דננבאום בליגה, בעונתו הראשונה כשחקן בוגרים הוכיחה כי ההימור של מכבי יפו פגע בינגו. הוא הגיע ליפו בחזקת נעלם. הכירו אותו רק אלה שעקבו אחרי הליגה לנוער. כבר בתחילת העונה הבינו שם כי מדובר בחלוץ אמיתי. לדעתנו חייב להתבשל עוד עונה בליגה א' ואח"כ לפרוש כנפיים.
ביבנה חיפשו הרבה זמן חלוץ לצידו של קרגולה. מה שיפה שם שהם בודקים קודם כל בבית. חמשת השערים שכבש אסף גובזה היו שווים ליבנה 10 נקודות. מספר בלתי נתפס בליגה הזו. אלה הקנו לו גם מקום בהרכב הפותח תוך כדי עונה והוכיחו כי יש לו עתיד מבטיח גם בעונה הבאה, בלאומית.
גם כוכבו של אשקר סלים דרך העונה. אין ספק שהוא חתום על ההישארות של בני אילת עם שמונה שערים ועל הירידה של השקמה לרשתה כבש צמד. נכנס היטב לנעליו הגדולות של אבי מלכה והוכיח כי באילת יש דור עתיד מקומי.
אכזבות העונה:
אין אחד שלא יסכים איתנו שהשערים של אורן פחימה חסרו מאד לעירוני נתיבות העונה. החלוץ שיש לו את כל הנתונים הדרושים כדי להצליח לא מצא את עצמו העונה יחד עם כל הקבוצה והירידה הייתה כתובה על הקיר.
גם ברגליו של טל איילה מהשקמה טמון כישרון אדיר, אם הראש היה יותר מסודר אין ספק שהוא היה מגיע הרבה יותר רחוק. העצבים שלו עלו לו בשני אדומים מיותרים בסיבוב הראשון ובהמשך העונה התקשה לחזור לתת את המקסימום מעצמו גם בגלל מצבה של הקבוצה. כמו פחימה, היה שווה הרבה יותר משלושת השערים שכבש.