אחרי 18 שנים במכבי יבנה, קפטן הקבוצה, מוטיקו בן מויאל, לא יודע את נפשו מרוב אושר. מאז השיגה הקבוצה את הכרטיס הנכסף לליגה הלאומית בסוף השבוע האחרון, ביבנה פשוט חיים בחלום.
מה לא נאמר העונה על מכבי יבנה. מה לא עבר על היחידה המגובשת של יוסי זוזוט, שהורכבה בפינצטה. בלי כוכבים גדולים, בלי אגו, אך עם הרבה אמונה, קצת יכולת וקמצוץ של השגחה עליונה, יבנה חוגגת עלייה לאחר עשרים שנה. מוטיקו בן מויאל משחק כל חייו במכבי יבנה, הקפטן, שלא הרבה לשחק השנה, מסכם עונה מופלאה.
"מצד אחד אתה לא מעכל, מצד שני אתה חי בחלום" אומר בן מויאל. "מיום שישי אני לאי ודע איפה אני נמצא. הטלפונים לא מפסיקים, טירוף. בכל משחק חשוב שהיה לנו באו עוד ועוד אנשים אבל עכשיו אנשים שבכלל לא דמיינת אותם מתקשרים ומברכים. אנחנו חיים את החלום".
למרות שנפצע במהלך משחק העליה, בן מויאל סירב להתפנות: "באתי לקפוץ לקהל, החלקתי ונפתחה לי הברך. שמו לי ארבע סיכות ורצו שאתפנה לבית חולים שם, אבל רציתי לחזור הביתה עם כל הקבוצה", הוא מסביר.
לגבי סוף המשחק, אז פרץ בבכי כמו ילד, הוא משחזר: "אף אחד לא יכול לשקר, וכדורגל זה חלק מפרנסה, אבל ביבנה הדגש הוא על אהבה ועל תחושת המשפחה, הכסף לא משחק תפקיד. לא נהיה יפי נפש - אנחנו כן מרוויחים, אך בתור אחד שמשחק 18 שנה באגודה הזאת ועם כל הפיתויים שהיו לי בעבר, בשישי חוויתי התרגשות אדירה".
אחרי שנרגע מעט, בן מויאל מסתכל במבט מפוכח על העתיד, שנראה די מבטיח: "85% שאני אהיה עוזר המאמן בעונה הבאה", הוא מפתיע. "זה שעלינו ליגה תרם להחלטה. אני משאיר 15 אחוז, כי אכנס לחדר כושר, נעשה אימונים קשים ואם אוריד 5-6 קילו וטאחזור למה שהייתי לפני 3-4 שנים אתן לעצמי צ'אנס קטן. לאו דווקא להילחם על ההרכב, אלא להישאר הקפטן ולהשקיע בחדר ההלבשה ובשביל השחקנים הצעירים יותר. בחודש הקרוב נדע לאן הפנים מועדות".