"אני בהחלט מאמין שעוד אוכל לזכות. אם רוני יפרוש..." - כך, בחיוך שמסתיר אכזבה עמוקה, סיכם אלי קרטר את הפסדו לרוני אוסליבן בגמר אליפות העולם בסנוקר 2012. האמת היא שלתחושה הזו שותפים כיום רבים משחקני הסבב המקצועני. אלה יכולים להציג יכולת נפלאה, להשיג ניצחונות מרשימים ולצבור את כל הביטחון שבעולם, אבל אם האיש המכוּנה "The rocket" יבוא מפוקס, אתה יכול להתחיל לקפל את המקל.
בגיל 36, אוסליבן זכה באליפות העולם בפעם הרביעית בקריירה. מצד אחד, זהו הישג כמעט בלתי נתפס לאדם עם היסטוריה של דיכאון קליני, התמכרות לסמים וסיפור משפחתי קשה: אביו ריצה 18 שנות מאסר על רצח, ואימו ישבה בכלא על העלמות מס. מצד שני, כשבין הפרשנים כבר מזמן התגבש קונצנזוס שמדובר בשחקן בעל הכישרון הטבעי הרב ביותר שידע המשחק, נשאלת השאלה למה רק 4 אליפויות עולם, ולא 14? "אני לא מרגיש שיש לי את הדרייב והתשוקה הנדרשות כדי להפוך למיכאל שומאכר, לסטיבן הנדרי (גדול השחקנים בכל הזמנים, שפרש בשבוע שעבר), לפיל טיילור (שחקן דארטס אגדי). זה לא האופי שלי ואין לי כוונה להפוך לעבד של הסנוקר", הסביר אוסליבן בגילוי ב-2008.
הפנומן האנגלי לא מתכחש לבעיותיו הנפשיות, שפרשני ספורט מיושנים וחסרי השכלה בד"כ מתייחסים אליהן כאל "שריטה" ותו לא. "אני עדיין מאפשר לשֶדים לנצח אותי לפעמים. זו הסיבה שאני מציב לעצמי אתגרים חדשים שישאירו אותי עם מוטיבציה", אמר בראיון אחר לפני שנתיים. ה"שֶדים" הללו הובילו אותו בדצמבר 2006 לאחד מרגעי השפל בקריירה שלו. אוסליבן התמודד מול הנדרי ברבע גמר אליפות בריטניה. אחרי שנקלע לפיגור 4:0 בסדרת הטוב מ-17 משחקונים, רוני סוף סוף עלה על הלוח והקהל החל לפנטז על סדרה שתיזכר לדורות. אבל אז, אחרי שסיבך את עצמו עם יציאה לא טובה לכדור אדום והחטיא, הוא הדהים את האוהדים באולם המפואר ביורק ואת הצופים בבית. אוסליבן ניגש אל הנדרי, אמר לו: "הספיק לי מזה, גבר" (נו, איך הייתם מתרגמים MATE?) ופרש מהטורניר. לנו זה נראה מוזר, במקרה הטוב, אבל אוסליבן? הוא הרגיש שזה פשוט לא היום שלו ושבא לו ללכת הביתה. על העונש הכבד שהוטל עליו, כ-21 אלף ליש"ש האיש כלל לא טרח לערער.
רוצים עוד דוגמה? בגראנד פרי של אברדין, אוסליבן הוביל על בן ארצו מייקל הולט באחד הפריימים בהפרש בלתי מחיק, אבל היריב בחר משום מה להמשיך לשחק. לרוני לא הייתה סבלנות לכך, אז כאות מחאה הוא החל להכות בכוונה בכדורים הלא נכונים. תחילה ניסה להכניס את הכחול. בתור הבא השחיל את הוורוד. בכל פעם ששמע את המילה FOUL, הוא התיישב במקומו והתפוצץ מצחוק. השופט, שבעצמו התקשה להסתיר את חיוכו, הזהיר את השחקן הסורר כי אם ימשיך כך הדבר יחשב כ"התנהגות לא ג'נטלמנית". אוסליבן הקשיב, הנהן ו... ניחשתם נכון, הלך להכות בכדור הירוק...
כפי שהזכרנו קודם, בשלב מסוים גם אוסליבן הבין שמשהו מתפספס לו בדרך. שני הפתרונות העיקריים שהוא אימץ הם ריצה למרחקים בינוניים, שעליה הוא מקפיד בצורה כפייתית טיפוסית, ולא פחות חשוב מכך, עבודה צמודה עם ד"ר סטיב פיטרס, פסיכולוג ספורט אנגלי בעל שם ומוניטין. "בלעדיו לא הייתי כאן" – אמר השבוע אוסליבן, כשבנו רוני ג'וניור בידיו, רגע לאחר זכייתו באליפות העולם. "הוא קשוח ואילץ אותי להתמודד עם דברים שלא רציתי להתמודד איתם". אוסליבן העיד שפיטרס אינו סתם פסיכולוג, אלא מדען של המוח. "הוא לימד אותי שמה שיש לנו בתוך הקופסה זו מכונה, שעליי ללמוד איך לתפעל אותה", הוסיף אוסליבן במסיבת העיתונאים שלאחר הגמר וסיכם את דעתו על פיטרס: "אילו אני הייתי מנצ'סטר סיטי, הייתי מחתים אותו. הם צריכים לבוא אליו, להגיד לו 'קח 3 מיליון ליש"ט בשנה וצא לדרך'".
עכשיו נשאלת השאלה מה יקרה עכשיו? ובכן, במהלך אליפות העולם המתישה (17 ימים שבכל אחד מהם שעות על גבי שעות של משחק מורט עצבים) אוסליבן זרק שזה עשוי (סליחה, עלול) להיות הטורניר האחרון שלו. אחרי הזכייה הוא כבר נשמע קצת אחרת. "המשפחה הפכה לדבר החשוב ביותר בחיי. אקח עכשיו הפסקה של ארבעה חודשים, אולי אפילו חצי שנה". בהמשך הוא העלה נושא שהפך חם בתקופה האחרונה: התנאים הקשים והתגמול המועט יחסית שמקבלים השחקנים המקצוענים.
רק כדי לקבל קנה מידה, בקריירה מופלאה של 20 שנה, אוסליבן הרוויח קצת פחות מ-7 מיליון ליש"ט מפרסים בלבד (לא כולל חסויות ופרסומות). שחקן טניס ברמה שלו יכול לעשות סכום כזה בשנה-שנתיים. אוסליבן עצמו כבר הצהיר שהוא אינו מוכן לחיים במזוודה, להסתובב בעולם 28 שבועות בשנה ולהיות רחוק מילדיו, על אחת כמה וכמה כשאלה הן ההכנסות. "צריך לשנות את היחס לשחקני הסנוקר ולא אחכה שנתיים כדי לראות אם זה אכן יקרה", הוא הדגיש בהתכוונו למארגני הענף. יש להניח שאלה שמעו היטב את הדברים, ואם הם אכן חפצי חיים, ימהרו לחשוב מה ניתן לעשות, ומהר. לאבד בשנה אחת את שני השחקנים הגדולים ביותר אי פעם? זה כבר יהיה בגדר מכת מוות לסנוקר.