צרור מפתחות

סדרות זה כיף. סדרות לוקחות את משחק הכדורסל אל הקצה. כל מי שקשור לקבוצות צריך לסחוט מעצמו את כל מה שיש בו – פיסית, מנטאלית – ולמצות את כל האופציות שהמשחק המורכב הזה מציע. מאמנים שמתמחים בהבנה טקטית של המשחק ובביצוע התאמות מערב לערב עשו קריירות בזכות זה, כי בסדרה, אלה התכונות הכי חשובות. לדעת להסיק את המסקנות הנכונות, ליישם אותן, לדעת מה לשמר ולמה לשפר, להניח את הכישלונות בצד האחורי של המוח ולהמשיך הלאה. כיף, כבר אמרנו?

עם זאת, אנחנו לא כל כך יודעים כמה כיף היה למכבי תל אביב מאז שהושפלה שלשום (שלישי) במשחק הראשון בסדרה מול פנאתינייקוס. גם מפני שהמשחק עצמו היה מביך במיוחד, וגם כי כשאתה מנסה להסתכל קדימה, עמוק אל תוך סדרה מול קבוצה שכזו, אתה עלול ברוב המקרים לקרוס תחת עול המחשבות האובדניות. איך מנצחים קבוצה כמו פאו? איך מפצחים את ההגנה שלה? איך עוצרים התקפה כזו? איך מתעלמים מקהל כזה? איך מערימים על מאמן כזה?

ובכן, שאלות לא קלות בכלל. אבל מכבי תל אביב, מבחינה היסטורית כמועדון ומבחינה אקטואלית כקבוצה - היא לא אחת שתתפרק, תתקפל, תפסיד בסוויפ ותתמקד בזירה המקומית. לפחות לא בלי קרב אמיתי. ואם כבר יש לפחות עוד שני משחקים, ויש לא מעט כבוד לשמור עליו, חייבים לנסות. ועם הכלים שכן יש למכבי ת"א, היא עוד יכולה לצאת מזה בראש מורם. ובכן, מהם אותם כלים? היסודות.

נתחיל מההגנה – שם השיפור חייב לבוא מהר, וכשמסתכלים על המשחק הקודם, אין כל כך בעיה לזהות איך מייצרים שיפור משמעותי בזמן קצר: פשוט יורדים להגנה. זה נשמע פשוט וטריוויאלי, אך למרות גודל המעמד, למרות איכות היריבה ולמרות שמדובר בעניין בסיסי בכדורסל, הצהובים פשוט לא עשו אותו במשחק הראשון. פאו ייצרה התקפות מעבר מכלום, לעיתים ממה שנראה היה כהתקפה מסודרת שלה. כמות מצבי ה"אחד על אפס" או "שניים על אחד" שהיוונים נהנו מהם הייתה אבסורדית. אז כן, כמה פשוט שזה נשמע – מכבי חייבת לרדת להגנה.

ומה עושים שם? ובכן, לא מעט. זה חייב להתחיל בהרבה יותר תנועה והקרבה. במשחק הראשון יותר מדי התקפות פשוטות-אך-יעילות של פנאתינייקוס, בראשות הפיק אנד רול בניהול דימיטריס דיאמנטידיס או שארונאס יאסיקביצ'יוס, נגמרו בקליעה חופשית בצבע. למכבי יש סגל עמוק, וזו ממש לא בושה להשתמש בעבירות כדי למנוע סלים קלים.

הסלים הקלים האלה מול עשרות אלפי אוהדים באואקה – הם חלק מרכזי ממה שהרג את מכבי במשחק הראשון. חלק קריטי במה שהוציא למכבי את הרוח, והכניס אותה במכפלות כפולות בפאו. בין אם בהתקפת מעבר או במשחק על חצי מגרש, פאו נהנתה מיותר מדי סלים קלים, וזה מייצר מומנטום. מומנטום שבסיטואציה הזו כמעט בלתי אפשרי להפוך.

שנית, מכבי חייבת לשמור עד סוף השעון, להישאר מרוכזת כל הזמן. קבוצות של ז'ליקו אובראדוביץ' עושות את זה בצורה מודעת ולגמרי לא מקרית, ומתמחות בהתקפות ארוכות ובסלים לקראת סוף שעון הזריקות. מכבי הציגה בשלישי לא מעט רגעים של רפיון בשניות אחרונות, וזה עלה לה בנקודות יקרות.

אגב, בהתקפה האחרונה של המחצית הראשונה, גיא פניני החטיא זריקה חופשית לשלוש מהפינה. אם זה היה נכנס, מכבי הייתה יכולה לרדת להפסקה בפיגור 13. הוא החטיא, פאו יצאה למתפרצת שהסתיימה בסל, ואח"כ רומיין סאטו הוסיף שלשה עם הבאזר, ופתאום ההפרש קפץ ל-21. כל מהלך קריטי במשחקים האלה.

ומכאן הקביעה שהצגנו קודם – שהשיפור המשמעותי בהגנה יכול וצריך להגיע די בקלות. כי לרדת להגנה ולהקריב פאולים ולשמור על ריכוז לאורך כל השעון אלה דברים שאתה פשוט עושה. אין יום רע בעניינים האלה. כלומר, יש – אבל זה תלוי רק בך. ואם מכבי תעשה את הדברים האלה, לא צריך להיות גאון גדול כדי לנחש שפאו לא תקלע 55 נקודות במחצית הראשונה שוב.

אבל כל זה, כמובן, לא מבטיח דבר מעבר לכך. כי עדיין פנאתינייקוס, גם אם זו לא הפנאתינייקוס הכי מוכשרת שראינו, היא עדיין קבוצה סופר-מאומנת וקטלנית גם במשחק העומד. וכאן ההתאמות כבר יותר מסובכות, והיו צריכות להיעשות עד לסדרה. עניינים כמו תנועה, עזרה מהוויק סייד וחיפוי (בייחוד מול הפיק אנד רול ומול חדירה-והוצאה, שני האלמנטים המרכזיים בהתקפת פאו) – שעכשיו כנראה כבר קצת מאוחר מכדי להטמיע.

ההתקפה של פאו במשחק העומד צפויה. נכון – יעילה להחריד, אבל צפויה למשך דקות ארוכות. רק שבעונה כמו שמכבי עוברת, אפשר להאשים את ההכנה הקצרה בכך שהיא הגיעה לסדרה, ובכן, לא מאוד מוכנה. מעבר לעניין העומס, אולי קריטית יותר העובדה שמכבי לא פגשה יריבה איכותית כבר כמה שבועות (יותר קשה לקלוע כששומרים עליך, מפתיע). מעניין כמה מכל זה דייויד בלאט יספיק להטמיע תוך כדי הסדרה.

בהתקפה, למרבה הפלא, המצב יותר קשה. אין כאן כמה פתרונות פשוטים שאפשר להתחיל מהם, כמו ירידה להגנה, הקרבת עבירות ושמירה על ריכוז – שיביאו שיפור משמעותי בצורה מהירה. אבל גם כאן, מכבי צריכה לחזור ליסודות. בעצם, ליסוד מרכזי אחד, שלא קל בכלל ליישם: שטף.

הנה רשימה קצרה של הדברים שעבדו למכבי תל אביב במשחק הראשון: קית' לנגפורד אחרי חסימה, דווין סמית' אחרי הנעת כדור, סופו עם הגב על מאריץ' (או כמעט כל שומר שהוא לא באטיסט), אליהו מקבל כדור תוך כדי תנועה. זהו. לזה אפשר להוסיף ניסיונות מועטים אבל עם צד חיובי כמו פיק אנד רול של אוחיון-הנדריקס והנוכחות הקופצנית של שון ג'יימס בריבאונד ההתקפה.

זה לא מעט. אבל רחוק מאוד מלהספיק, בטח במנות שזה הגיע לפני יומיים, אבל זה משהו שאפשר לבנות עליו. ועדיין, לא משנה מה עושים – בין אם מבודדים את לנגפורד לאחד-על-אחד או במשחק בין-שניים לפיק, מחזירים את המפתחות לדקות ארוכות לאוחיון או לפפאלוקאס ומשחקים לפחות 2-3 פיק אנד רולים מהאמצע עם הנדריקס או עם סופו בהתאמה בכל רבע, מוצאים את סמית' לזריקות על שומר או את אליהו בזמן שהוא נע ללא כדור, או כמובן הכנסת הכדור הקבועה לסופו – לא משנה מה, הכל חייב להיעשות בתוך השטף של המשחק.

מה זה אומר? זה שלא משנה התרגיל או הדרך שנבחרה לניצול הפוזשן, מכבי חייבת למסור קודם כמה פעמים, לתת לשחקנים שלה להרגיש את הכדור, להיות חלק מהמשחק. זה גם מניע את ההגנה, גורם לחילופים, משנה עמדות, מייצר פירצות ומיס-מאצ'ים. הדברים הללו הם יסודות, אמנם לא דברים שקל ליישם מול פאו, אבל עדיין יסודות. ולמכבי, כאמור, יש את הכלים לעבוד ככה.

הרבה מאוד פעמים אמש מכבי נראתה כמו אותם סוסים שיש להם מחסומים בצדדים של הראש. היא עברה את החצי עם כוונה להכניס כדור לסופו – וזה מה שהיא ניסתה לעשות, מהרגע הראשון של ההתקפה, עד האחרון (בדר"כ – איבוד כדור...), גם אם זה אומר לבזבז 15 שניות על זה, גם אם זה אומר להכניס לו כדור במצב לא מאוד נוח, וגם אם ההתקפה היא סטטית ובה שחקנים לא נוגעים בכדור.

זה לא שהכנסת הכדור לסופו היא רעה. ממש לא. אבל הקיבעון – הוא הבעייתי. כשההתקפה נבנית ומגיע הרגע למסור לאיש הגדול בצבע, המוסר חייב להפעיל שיקול דעת – למי הוא מוסר (סופו, הנדריקס), לאן הוא מוסר (כלומר, להתאים את המצב למקבל). ואח"כ חייבת להיעשות תנועה שתאפשר לגבוה אפשרויות מסירה, אלמנט שסופו גילה לאחרונה.

ועוד עניין קריטי במה שמכבי צריכה לעשות בהתקפה לאורך הסדרה: היא חייבת לנסות להכניס את דייויד בלו להתקפה, עם יותר תנועה, ומסירות וביצוע תרגילים עד הסוף, כי הוא נשק קריטי להצלחת מכבי העונה. והיא חייבת לנסות יותר דקות עם שניים משלושת הגבוהים (סופו, הנדריקס וג'יימס), כי לפאו יהיה קשה לענות על זה.

ועדיין, סיכוי טוב שגם אם מכבי תעשה את כל הדברים הנכונים, תימנע מכל הדברים הלא נכונים – היא תפסיד במשחק הזה. אבל סדרה של הטוב מ-5 לא נגמרת אחרי שני משחקים, ואם מכבי תתמיד בכך, גם אם תרד ל-2:0, עדיין תוכל לחזור לאואקה למשחק אחד על כל הקופה, כשהפעם הלחץ על היריבה. גם זה חלק ממה שכיף בסדרות – הן יכולות בסוף להפוך למשחק נוק אאוט אחד.