כמה גרוע המצב של ג'ורדן?

אפתח בוידוי: הפוסט הזה לא נכתב בגלל שאני מאוהדיו הגדולים של מייקל ג'ורדן. אני מציין את זה מראש, פשוט בגלל שזו סברה שעלולה לעלות לכם מהר מאוד. ראשית, כי אני כזה – אוהד גדול של ג'ורדן. שנית, כי כבר ניסיתי בעבר לטעון שהוא לא כל כך נורא כמו שעושים ממנו כמקבל החלטות. ושלישית, וחשוב מכל, כי איזו סיבה יש לבנאדם לכתוב באמצע הלילה על שארלוט בובקאטס, ולנסות למצוא נקודות חיוביות בעתיד של הקבוצה הגרועה בליגה, אם לא בגלל שהוא חובב ג'ורדן?

ובכן, יש עוד סיבה, וזה יהיה הזמן לומר לגלות אותה: בהיעדר קבוצה לאהוד, ביום שהבובקאטס הוקמו לפני כמעט עשור הכרזתי בפני עצמי שאני אהיה אוהד של הבובקאטס. זה אמנם לא ממש תפס, אבל מאז יש לי פינה קטנה לקבוצה הזו. העובדה שג'ורדן הגיע לשם לאחר כמה עונות שימחה אותי. עם הזמן, ועם התוצאות, זה משמח קצת פחות, למרות שלא הסתרתי את ההתלהבות שלי כשהיא הגיעה לפלייאוף ב-2010.

אבל היום, כשאני מסתכל על הקבוצה הזו, ועל המאזן הנורא ואיום שלה (30:4), ועל הסגל חסר הזהות, ועל כמות החוזים הגדולים והמטופשים שהיא מחזיקה חתומה עליהם, ועל השחקנים חסרי המחויבות, ועל העובדה שיש 11 קבוצות בליגה שמשלמות פחות משכורות העונה, ונזכר בכך שעד לא מזמן שיחקו במדי הבובקאטס אנשים כמו סטיבן ג'קסון (16 נק' למשחק בקריירה), ג'ראלד וואלאס (אול סטאר ב-2010), ריימונד פלטון (שנתן 17 ו-9 אס' ב-54 משחקים בשביל הניקס בעונה שעברה), וטייסון צ'נדלר (מהסיבות המרכזיות שדאלאס זכתה באליפות אשתקד), לצד ימים טובים יותר של בוריס דיאו, טיירוס תומאס ונאזי מוחמד, ושמרביתם עזבו מאז בטריידים שהיה קשה להסביר או בכלל הלכו בחינם, ושהיתר נשאר וקמל, ושב-2010 הקבוצה כאמור הגיעה איתם לפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון אחרי עונה של 45 ניצחונות... ומבין כמה המצב חמור.

אבל, אופטימי דביל שכמותי, באמת שאני מוצא כמה נקודות אור אמיתיות בקבוצה הזו. תחשבו לרגע על קליבלנד קבאלירס. בזמן הזה של העונה שעברה היא הייתה בעיצומו של רצף של 36 הפסדים ב-37 משחקים. לפני כמה ימים היא הציגה מאזן 17:13. הקאבס ינצחו העונה, ב-66 משחקים, יותר משניצחו אשתקד ב-82 והפכו בתוך שנה מהשטיח של הליגה לקבוצה לגיטימית לגמרי עם עתיד. אני מוכן עכשיו, תחילת מרץ 2012, לומר את אותו הדבר על העתיד של הבובקאטס. ואם נראה לכם שלומר את זה על קבוצה שניצחה 4 מ-34 העונה זה שיגעון, תרשו לי לומר אחרת – יש להם על מה לבנות.

והנה הסיבות:

ראשית, המאזן הגרוע של הקבוצה השנה הוא תוצאה של כוונה. אמנם, אף אחד לא ציפה שהוא יהיה כל כך גרוע, אבל זה לא ממש משנה. אם כבר, זה יכול רק לעזור. צ'ארלס בארקלי אמר לאחרונה על חברו הטוב והבעלים של הבובקאטס, מייקל ג'ורדן, שהוא לא נמצא בעסק הזה כדי להיות באמצע, ב-no man’s land. וזה בדיוק המקום שהקבוצה הזו הייתה בו לפני שנתיים – סגל יקר שלא מספיק טוב כדי אפילו לעבור סיבוב בפלייאוף, אבל גם לא מספיק גרוע כדי לזכות בבחירות הגבוהות ביותר בדראפט. מה שקרה מאז זה שהבובקאטס, בראשות רוד היגינס (שמאז קודם מתפקיד ה-GM והוחלף בסוף העונה האחרונה בריץ' צ'ו) וג'ורדן פשוט פירקו את החבילה בשביל ההזדמנות לבנות מחדש – כי אז לפחות יש סיכוי להגיע רחוק באמת, או לפחות להחזיר את התחושה שיש סיכוי כזה. אז הם זרקו את מרבית החוזים הגדולים, קיבלו תמורתם לא מעט כישרון צעיר וגם שלוש בחירות דראפט בסיבוב הראשון בין 2010 ל-2013, ועכשיו הלוח מספיק חלק כדי שאפשר יהיה לצייר עליו תוכניות גדולות לעתיד.

שנית, צפון קרוליינה היא אמנם מדינה של כדורסל מכללות, אבל עדיין – למרות הקבוצה האיומה שלובשת את מדי הבובקאטס העונה, ולמרות התוצאות המביכות – כמעט 17 אלף אוהדים באים לכל משחק, 86.2 אחוזי תפוסה מהטיים וורנר כייבל ארנה, כדי לראות כדורסל מקצועני במירעו. אלה חדשות טובות לקבוצה שמתקשה בפן הכלכלי.

שלישית, אמנם הפיירול של הקבוצה העונה עומד על 56.4 מליון דולר, אבל בשנה הבאה החוזים המובטחים שלהם מגיעים בינתיים רק ל-43.19, זה לפני ה-4.38 שהם יכולים להציע לדי.ג'יי אוגוסטין כדי להפוך אותו לשחקן חופשי-מוגבל ולהגדיל את הסיכוי שיישאר, ו-3 מליון שהם יכולים להציע כדי להפוך את די.ג'יי ווייט לחופשי-מוגבל. בנוסף, הקבוצה עדיין לא השתמשה בזכות שלה למחוק את אחד החוזים מהספרים תחת תקנת האמנסטי. קורי מגטי (10.9 מליון בעונה הבאה, האחרונה בחוזה), דסגאנה דיופ (אופציית שחקן של 7.3 מליון בעונה הבאה) וטיירוס תומאס המאכזב (26 מליון על פני שלוש שנים נוספות מעבר לעונה הנוכחית) הם כולם מועמדים בולטים להיחתך. ובכל מקרה, עם פיירול של פחות מ-50 מליון בעונה הבאה, כשתקרת השכר תעמוד על כ-58 מליון, יש לקבוצה מקום להחתים לפחות שחקן חופשי משמעותי אחד.

רביעית, לבובקאטס תהיה – במקרה הגרוע ביותר – הבחירה ה-4 בדראפט הקרוב. ובזכות המאזן שלה, נכון לעכשיו יש לה יותר סיכוי מלכל קבוצה אחרת לבחור ראשונה. אז נכון, כשמייקל ג'ורדן שם ועלול להשפיע על הבחירה, אולי זה לא נתון מעודד במיוחד, אבל דראפט 2012 אמור להיות איכותי במיוחד, ככה שאפילו מי שבזבז בחירה 1 על קוואמה בראון ובחירה 3 על אדם מוריסון לא יהיה מסוגל לדפוק גם את זה. אנתוני דייויס מקנטאקי ייבחר ראשון די בוודאות, ואחריו זה יכול להיות כל אחד מבין חבורה מאוד מוכשרת של שחקנים שכמעט כל אחד מהם אמור להיות מסוגל לסתום חור מהר מאוד ולהעלות תרומה כבר בעונתו הראשונה.

חמישית, לקבוצה יש כישרון. ואחרי שהסדרתם את הנשימה בעקבות פרץ צחוק בלתי ניתן לשליטה שעבר עליכם הרגע, תנו לי להסביר.

קודם כל, לקבוצה יש לא מעט שחקנים שכאשר הם זוכים לפתוח בחמישייה הם מחזירים תרומה בכלל לא רעה. שבעה שחקני בובקאטס שפתחו העונה בין 7 ל-23 פעמים העלו במשחקים האלה תרומה טובה. הם קלעו כולם בין 11 ל-15 נקודות למשחק בפעמים האלה, ותרמו 4-6 ריבאונדים או אסיסטים, תלוי בעמדה. ומדובר בשחקנים על פני כל עמדות המגרש.

ואלה השחקנים:

די.ג'יי אוגוסטין, רכז, בן 24, עונה רביעית בליגה. במשחקים שפתח תרם 13 ו-7 אסיסטים. כנראה שהוא לא מספיק טוב כדי לעשות קריירה כרכז פותח בליגה רווייה ברכזים מצוינים, אבל הוא רחוק מלהיות חור בעמדה, ובהחלט יכול להיות אחד הרכזים המחליפים הטובים ביותר בליגה שנים רבות, כזה שיכול לתת לא פחות מ-20 דקות טובות מדי ערב. אם ה-4.38 מליון יספיקו כדי להשאיר אותו זו לא מציאת המאה, אבל גם עסקה לא רעה בכלל – בטח בהתחשב בעבודה שלפחות בעונה הבאה הוא עדיין יהיה הרכז הראשון.

קמבה ווקר, רכז/קלע-נמוך, עוד מעט בן 22, רוקי. במשחקים שפתח תרם 15, 5 ו-4 אס'. ווקר הוא גיימר אמיתי. שחקן כדורסל. ווינר, חסר פחד, כישרון. מאוד מאוד נע, יש לו עוד ים של לימודים לעשות, אבל אם תמצאו הימור על האם הוא יהיה אול סטאר יום אחד או לא, שימו כסף על זה שהוא יהיה.

ג'ראלד הנדרסון, קלע בן 24, עונה שלישית. במשחקים שפתח קלע 14.6 נק' עם 4.4 ריב' ב-46% מהשדה – הרבה מעל ה-41% הקבוצתי. הנדרסון הוא שחקן אולד-סקול. כמה אולד? נסו מהימים שלפני שהייתה קשת שלוש. אין הרבה קלעים כאלה יותר – שהשלשה היא לא חלק מהרפרטואר שלהם. אבל להנדרסון יש אגרסיביות, חכמה, חדירה, ומעל לכל – משחק מיד-ריינג' אמיתי. ג'אמפ מחצי מרחק עד מרחק שנופל פנימה באחוזים מאוד טובים. גם הוא, כמו אוגוסטין, לא אמור להיות שחקן חמישייה בליגה הזו, אבל בהחלט יכול לעשות קריירה בה יהיה מועמד כמה וכמה פעמים לתואר השחקן השישי.

קורי מגטי, גארד-פורוורד, בן 32, עונה 14. במשחקים שפתח קלע 14.4 עם 4.4 ריב'. שחקן שבין 2002 ל-2010 קלע 19.5 נקודות למשחק, לאורך 501 משחקים, ב-33 דקות משחק בלבד ובאחוזים לא רעים. מאז? 12.3 נק' ב-81 משחקים. ברור שהוא כבר לא יהיה מה שהיה. ובמחיר שהוא עולה, אין ספק שמדובר בשחקן שבעונה הבאה, האחרונה בחוזה שלו, שארלוט תהיה חייבת לנסות להעביר לקבוצה שתרצה את החוזה הנגמר. עד אז, אפשר וצריך לנסות ליהנות ממנו ל-15-20 דקות בהן יהיה המוציא לפועל העיקרי של חמישיית המחליפים.

די. ג'יי ווייט, פורווד, בן 25, עונה רביעית. במשחקים שפתח: 11.3 נק', 6.4 ריב', 0.9 חס'. בחור חזק שהרבה מאוד קבוצות היו רוצות שיתן להן 15-20 דקות של נוכחות פיזית מתחת לסל. כנראה אפשר יהיה להשאיר אותו ב-3 מליון בעונה הבאה. רעיון שאפשר לטעון לטובתו די בקלות.

ביסמאק ביומבו, פורוורד, בן 19, רוקי. במשחקים שפתח: 5.7 נק', 7.3 ריב' ו-2.3 חסימות ב-24.9 דקות בלבד. קשה להימנע מההשוואות לסרג' איבאקה בגלל המוצא הקונגולזי ויכולת החסימה. ובאמת יכול להיות שזה בדיוק מה שלבובקאטס יש כאן – שחקן שאוטוטו הופך לאחד הכוחות ההגנתיים הכי אטרקטיביים בליגה כולה.

ביירון מולנס, סנטר, בן 23, עונה שלישית. במשחקים שפתח: 11.8 נק', 5.2 ריב' ב-27.4 דק'. סנטר גבוה עם קליעה טובה. יכול לעשות קריירה ארוכה בתור סנטר שני שמסוגל לתרום לא מעט בהתקפה, בזמן מוגבל.

השחקנים האלה, שכולם מלבד מגטי עדיין נמצאים על חוזי הרוקי שלהם, הם גרעין מעניין מאוד, צעיר ודי מבטיח, שמנצל את ההזדמנויות שלו העונה להשתפשף ולהוכיח שכשנותנים להם את הצ'אנס הם יודעים להחזיר. לרובם, בעיקר בגלל הגיל אבל לא פחות מזה בגלל המצב הרע של הקבוצה, יש בעיה קשה מאוד של יציבות. אבל זה משהו שהזמן, המשחק ביחד והשפשוף יעבירו במוקדם או במאוחר.

על הבסיס הזה צריך להוסיף את רג'י וויליאמס, גארד-פורוורד בן 25 שב-117 משחקי NBA קלע עד כה בקריירה הקצרה שלו (עונה שלישית בליגה) 10.6 נקודות למשחק עם 150 שלשות ב-40%.

התוצאה היא 8 שחקנים, 7 מהם צעירים מאוד וברמות הבטחה שונות, שמהווים ליבה שכבר אפשר לראות אותה מנצחת משחקים בצורה לא מקרית. תחשבו שוב על קליבלנד.

זה בדיוק המודל שהבובקאטס ילכו בעקבותיו כבר הקיץ. ליבת 8 השחקנים הנ"ל מכסה מספיק שטחים כדי שאפשר יהיה לומר שנכון לעכשיו הצורך שלהם לעונה הבאה הוא בסווינגמן פותח וסנטר פותח. עכשיו שימו לב לזה – אם תיפול לידם הבחירה הראשונה בדראפט הם יקחו את אנתוני דייויס, שלצד ביומבו יצור את הצמד ההגנתי הכי מבטיח בליגה כולה מתחת לסלים. ואז בשוק החופשי יהיו להם כ-8 מליון דולרים לצרף סווינגמן פותח. או.ג'יי מאיו, ניק יאנג, ג'יי.אר סמית, רודי פרננדס, סי.ג'יי מיילס וניקולה באטום (וגם דני גרין, אלונזו ג'י, ביל ווקר, קורטני לי וברנדון ראש) הם כולם שמות שיכולים להיות בשוק בקיץ הקרוב – וגם אם רובם יהיו חופשיים-מוגבלים, ורובם גם לא כוכבים שמשנים גורל של קבוצה (למרות שיש שם כמה כאלה), הרי שאם אחד מהם, מהיותר טובים שבהם, ישלים רוטציה של 10 עם דייויס וה-8 שהזכרנו, בשארלוט יכולים להסתכל קדימה עם לא מעט תקווה.

ואם שארלוט לא תזכה בבחירה הראשונה? אז היא תצטרך לבחור אם היא הולכת בדראפט על שחקן כנף כמו האריסון בארנס מצפון קרוליינה, ג'רמי לאמב מקונטיקט או עמיתו של דייויס לקנטאקי מייקל קיד-גילכריסט. במקרה כזה היא תשלים את הבחירה הזו בהחתמה של שחקן פנים מהשוק החופשי. רוי היברט, ברוק לופס, כריס קיימאן, ג'אבייל מגי, ספנסר הוז, ארסן איליאסובה, רייאן אנדרסון, ברנדון באס, כריס האמפריז, ג'יי. ג'יי היקסון, ג'ייסון תומפסון, מאריס ספייטס, רובין לופס, סמיך ארדן ועומר אשיק הם שחקני הפנים הבולטים שסביר שיהיו בשוק – גם אם חופשיים-מוגבלים בחלקם – ביולי הקרוב. וכמו בסנאריו הקודם – אם בובקאטס שמה ידה על מישהו כמו האריסון בארנס בדראפט ועל סנטר מהטובים יותר בשוק החופשי – הרי שלצד ווקר, ביומבו, הנדרסון, מולנס, וויליאמס, ווייט ואוגוסטין, שארלוט חוזרת להיות קבוצת NBA לגיטימית. להגיד את זה על קבוצה כשהיא במאזן 30:4, יכול להישמע מטורף. אבל יכול בתוך שנה להתברר כלגמרי נכון.