עקירת שורש

צ'לסי לא ניצחה כבר ארבעה משחקי ליגה רצופים. היא יצאה עם כל שלוש הנקודות רק פעמיים מעשרת  משחקי הפרמיירליג האחרונים שלה ומדורגת  במקום החמישי בליגה, זה שלא מוביל לליגת האלופות. מגביע הליגה הבלוז עפו בהפסד ביתי לליברפול ובשבת האחרונה סיימה בתיקו ביתי מול בירמינגהאם בשמינית גמר הגביע האנגלי. ואם זה לא מספיק, אז הערב היא מתארחת בשמינית גמר ליגת האלופות  אצל נאפולי, הלהיט של המפעל העונה.

לכל הכתבות ב"נוסחת פלד" לחצו כאן
21:45, שידור ישיר באתר: נאפולי מול צ'לסי

בכל קבוצה אחרת בסדר הגודל של צ'לסי, שמדורגת במקום השישי בטבלת הכסף של דלויט, מצב  כזה היה מוגדר כקטסטרופה. והאמת היא שיש לא מעט אנשים שזה בדיוק מה שהם אומרים על הקבוצה של אנדרה וילאש בואש. ויכול להיות שהם צודקים. יכול להיות שזו קטסטרופה. אבל בניגוד לכל קבוצה אחרת כמעט, הפעם אסור שהקטסטרופה הזו תוביל לפיטורי המנג'ר.

***

קיימים מספר הבדלים בן צ'לסי לבין יתר הקבוצות הבכירות ביבשת. אחד הדברים הראשונים שקופצים לראש זו כמובן העובדה שלא מדובר בענקית מסורתית, אלא בקבוצה שלפני פחות מתשע שנים הפכה לכזו הודות למאות מליוני הפאונד שרומן אברמוביץ' הזרים אליה. אבל זה כבר מים מתחת לגשר, לא באמת משהו שמשפיע על ההווה של המועדון ביומיום.

עם זאת, הדבר השני שמבדיל אותה מגדולות אחרות לא רק משפיע מהותית על ההוויה של צ'לסי, אלא עושה זאת בצורה שלילית – וזו העובדה שהכחולים בעידן הנוכחי שלהם, זה שכאמור נפתח כבר לפני כמעט עשור, הם עדיין קבוצה של מנג'ר אחד. צ'לסי, למרות הכסף והקהל, על אף שאת גמר ליגת האלופות היחידי שלה רשמה בלעדיו, ולמרות שהספיקה לקחת דאבל מאז שהוא עזב, היא עדיין הקבוצה של מוריניו. הזהות שלה היא עדיין הזהות של המיוחד. וחלק גדול מהשחקנים עדיין היה רוצה לשחק בשבילו.

כמעט ארבע שנים וחצי חלפו מאז שז'וזה פינה את המשרד שלו בקובהאם ועדיין מפארים את סגל הקבוצה לא פחות מעשרה שחקנים בכירים שהיו שם כשהמיוחד שלט ביד רמה בכל הנעשה בחדר ההלבשה – שבעה שהוא הביא בעצמו, לצד למפארד, טרי וצ'ך. בסה"כ עשרה שחקנים שעדיין מהווים את הדמויות הכי משמעותיות בחדר ההלבשה של צ'לסי. עשרה שחקנים שהתאבדו בשבילו על המגרש, שהאמינו לכל מילה שאמר, שבכו כשהוא עזב. עשרה שחקנים שאם להאמין לדיווחים – חלקם הגדול עדיין נמצא בקשר רציף עם המנג'ר האהוב.

גם על המגרש, ולמרות שעברו שם מאמנים דומיננטיים ובעלי שם ורזומה כמו לואיס פליפה סקולארי, חוס הידינק וקרלו אנצ'לוטי, צ'לסי עדיין נראתה לאורך השנים האחרונות כמו קבוצה של מוריניו. קשוחה וחזקה מאד במרכז המגרש, שומרת שמונה או תשעה שחקנים מאחורי הכדור, לא מתפתה לתקוף עם חמישה או שישה שחקנים גם כשהיריבה מבקשת את זה.

אבל, מה לעשות, ליבת הסגל – זו שמוריניו אחראי לרובה – עברה את שיאה מזמן. שילוב של גיל, קילומטראז', פציעות ותחושת מיצוי, כמו גם יחסים לא מושלמים בחדר ההלבשה בין קבוצות שחקנים, הביאו את הכחולים למצב שהם חייבים לצאת לדרך חדשה. פשוט מוכרחים.

אנחנו רואים את זה קורה ב-NBA פעמים רבות – שקבוצה נשענת תקופה ארוכה על כמה כוכבים, וברגע שהם מזדקנים הג'נרל מנג'ר ניצב בפני החלטה קשה: לשים את הסנטימנט בצד ולהעביר אותם בטרייד כל עוד הם שווים משהו או להזדקן יחד איתם ולהסתכן בצלילה אל תוך תקופה רעה.

הבאתו של אנדרה וילאש בואש, במהלך שכלל שבירת חוזהו בפורטו ותשלום פיצויים מטורפים של 13 מליון פאונד, אמרה דבר אחד, ברור וחד: אברמוביץ' שם את הסנטימנט בצד.

***
המחיר הגבוה שאברמוביץ' שילם עבור הבאתו של וילאש בואש ישתלם לו אם AVB ישלים את המטרה שרומן שם מולו: להוציא את צ'לסי לדרך חדשה. על אמת. לעקור את הזהות של מוריניו מהקבוצה, גם מחדר ההלבשה וגם מהסגנון על הדשא, וסוף סוף להעניק לצ'לסי זהות של קבוצה גדולה אמיתית, כזו שאף מנג'ר שעובד בה לא יותר גדול ממנה.

וילאש בואש לא יכול היה לומר לא להזדמנות הזו. השכר אסטרונומי ובגילו הצעיר הוא יכול לרשום עם צ'לסי הישגים היסטוריים. אבל הסיטואציה שהפורטוגלי נכנס אליה כמעט בלתי אפשרית.

כי דווקא העובדה שהוא צעיר ונראה טוב, רהוט, אינטליגנט והגיע מפורטו – כלומר, גורר השוואות מיידיות למוריניו – משחקת לרעתו. מהרגע הראשון הוא נתקל בחדר הלבשה מלא בשחקנים שנעלבו מעצם ההשוואה של מנג'ר צעיר כל כך עם מוריניו הענק. הם לקחו את זה קשה והעבירו את התחושות האלה למגרש. הם יצאו נגדו בתקשורת, לציטוט ושלא לציטוט, ולא שיחקו על הדשא כמו שביקש. וילאש בואש ניסה כמה משחקי כוח כדי להראות מי הבוס, בעיקר מול למפארד, אבל נכון לעכשיו זה לא עובד. כמו שהתוצאות מראות.

במרבית משחקיה העונה, צ'לסי עלתה בהרכב שחלקו מורכב משחקנים של מוריניו – על כל המשמעויות השליליות מבחינתו של וילאש בואש – וחלקו שחקנים של המנג'ר החדש. ההתנגשות בין רמת המחויבות למנג'ר ולסגנון החדש של אלה לעומת של אלה פוגעת בתוצאות של הקבוצה. הצלחות של חואן מאטה ודניאל סטארידג', הראשון בישל העונה 11 שערים, השני כבש אותה כמות בדיוק, הן סממן חיובי, אבל זה לא מה שיביא לצ'לסי תארים העונה.

***

אבל זו בדיוק הנקודה בעניין וילאש בואש – זכייה בתארים העונה זו לא המטרה שלו. וילאש בואש הגיע כדי לעקור תרבות של שנים, כזו שכבר לא מצמיחה פרחים אלא עשבים, ולשתול במקומה את הזרעים שיניבו את העתיד של הקבוצה הזו לחמש או לעשר שנים. זה לא משהו שעונה אחת בתפקיד מספיקה כדי לעשות.

להצהיר על כישלונו של וילאש בואש עכשיו יהיה כמו לזרוק ילד הביתה מבית ספר עוד לפני המבחן הראשון, רק כי הוא נכשל באיזה בוחן או שניים. ונאפולי היא לא סתם בוחן. אבל גם אם צ'לסי תסיים את דרכה באלופות העונה אחרי המפגשים מול האיטלקים, וילאש בואש חייב להישאר עד הקיץ, ואז לקבל בו את מלוא הזמן, הגיבוי והכסף כדי לשלוח כמה שחקנים החוצה, ולהכניס קצת חיילים משלו לתוך המערכת. וגם אז יהיה על אברמוביץ' לתת לו כמה חודשים להטמיע אותם.

רומן שם המון כסף על וילאש בואש, והאחרון שם את המוניטין שלו – אבל כדי ששניהם יצאו מההרפתקה הזו מרוצים ומסופקים אין אפילו צורך שהקבוצה החדשה שהמנג'ר יבנה תצליח לזכות בתארים בעונה הבאה. כל מה שחשוב הוא שזו באמת תהיה קבוצה חדשה. קבוצה שתוכל להיות מיוחדת בפני עצמה.