שבועיים עברו מאז הטרגדיה בפורט סעיד. 74 אוהדי כדורגל מצרים נהרגו במהומות המזוויעות במהלך המשחק בין אלאהלי לאלמסרי במה שנחשב לאחד מאסונות הכדורגל הגדולים בהיסטוריה. בסוף השבוע האחרון, ולראשונה מאז האסון, נפגשו השחקנים עם הצוות המקצועי והודיעו שהם מסרבים לשחק במסגרת המצרית המקומית עד שיעשה צדק וימצאו האחראים להרג האוהדים. לעומת זאת, במסגרת אליפות אפריקה למועדונים הקבוצה תמשיך להשתתף. ובזמנים כאלה אי אפשר להימנע מהשאלה – מה צופן העתיד לכדורגל המצרי?
כרגע מדובר בתקופת האבל. הליגה הופסקה לאלתר ומועד לחידושה עדיין לא נקבע. אלאהלי, הקבוצה האורחת ב"טבח פורט סעיד", וזאת שאוהדיה סבלו מנחת זרועם של כוחות הביטחון, השעתה את כל הפעילות במועדון עד ל-11 במרץ (במסגרת 40 ימי אבל) והדגש הוא על כך שאי אפשר לחזור למגרשים כל עוד ביטחונם של השחקנים והאוהדים בסכנה.
"חייבים לשמור על החוק כדי שאלימות כמו שראינו בפורט סעיד לא תחזור בעתיד", אומר עאמר חוסיין, יו"ר ועדת הליגות של כדורגל המצרי. אחת מהאופציות שעומדות על הפרק היא הוצאתם של כוחות הצבא והמשטרה מהמגרשים, והכנסת כוחות אבטחה פרטיים – רעיון יפה על הנייר, אבל רחוק מאוד מהמציאות המצרית הנוכחית שבה הכדורגל, כמו שאר המדינה, שרוי בקשיים כלכליים אדירים.
נבחרת הכדורגל המצרית גם היא סובלת מאותן מהומות דמים – ארבעה משחקני אלאהלי, וביניהם הכוכב הגדול מוחמד אבו טריקה הודיעו על פרישה מנבחרת "השדים האדומים", וזאת עד לפרסומם של המסקנות מאירועי פורט סעיד. כנראה שהשפעתם של אותם כוכבים גרמה גם להחלטה של אלאהלי בנוגע להשתתפות בליגה המצרית.
הנבחרת, שזכתה באליפות אפריקה שלוש פעמים ברציפות אבל נכשלה בניסיון להגיע לאליפות שנגמרה בשבוע שעבר, לא תפתח בזמן את המוקדמות לטורניר שיערך בשנה הבאה. ההתאחדות האפריקאית הסכימה לדחות את המשחק הראשון שלה מול הרפובליקה של מרכז אפריקה, ל-30 ביוני, אבל גם אז, לא ברור איך תראה הנבחרת, שמחזיקה כרגע בשלושה ליגיונרים בלבד ומתבססת על שחקני הליגה המקומית.
ההשלכות של מה שקרה בפורט סעיד כבר מזמן חצו את גבולות הדשא – אי הוודאות בנוגע לליגה המצרית מסכן את קיומם של שישה ערוצי טלוויזיה במצרים, שאת לחמם מרוויחים מהשידורים הישירים ומתוכניות הפרשנויות של ה"פרמייר ליג" המצרית. וכשאין פרסומות אין שידורים ואין רייטינג. ואז אין כסף. ואז יש בעיה.
אז מי אמור לדאוג להחזרתו של הכדורגל המצרי ללבו של העם? שאלה טובה. ההתאחדות לכדורגל המצרית פוטרה/התפטרה/עזבה (תלוי את מי שואלים) יום לאחר הבלאגן בפורט סעיד, והשאירה את הכדורגל המצרי כעדר ללא רועה. במדינה בה הספורט לא רק אמור אלא מהווה הלכה למעשה הפוגה מקשיי היום היום של האזרחים אחרי המהפכה הגדולה. עכשיו הוא דווקא משמש כזירה למאבקים פוליטיים וכחלון הראווה של הציבוריות המצרית השסועה.
ועוד מילה אחת, על העולם.
נסו לתאר לעצמכם את הזעקה שהייתה עולה אם אירוע שכזה היה מתרחש בצרפת, אנגליה או גרמניה – שם כבר כנראה שכחו את אסונות הילסבורו והייזל. כי חוץ מסרט שחור פה ושם, והודעות גינוי לקוניות, לקח לכולם בדיוק יומיים כדי לחזור לאירועי היום היום. וכאן בדיוק הטעות – כי אירוע שכזה חייב להוות תמרור אזהרה גדול ובולט, שפיפ"א חייבת לתת עליו את הדעת.
ההתערבות החיצונית במקרה המצרי היא בלתי נמנעת, כי במצב הנוכחי, אם יתנו למצרים לנהל את העניינים בעצמם, זה ייגמר בעוד טרגדיה שכולנו נצקצק עליה בלשון ונמשיך הלאה בחיינו.