1. בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, מחזור 16 בליגת לוטו לא היה סתם עוד מחזור. כלומר, טכנית הוא היה עוד מחזור כדורסל, אבל לא. למעשה זה היה מחזור כדור-בדולח. כזה שפותח צוהר לעולם אחר, מקביל. בתוך כדור הבדולח הזה זכינו להצצה חדה כ-HD ומלאת השראה לליגה תחרותית ואיכותית שנותנת את מחזור חייה. כזה שכבר שכחנו מתי היה, אבל עכשיו כבר לא נשכח, ושגורם לנו לרצות עוד. כן, כזה אנחנו רוצים, בדיוק כזה. בבקשה אדונים, אפשר עוד?
בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, במחזור 16 בליגת לוטו הייתה גם תקווה. תקווה שהוכיחה שזה שם, זה קיים. אז תנו לנו גם. כי השבוע ראינו לשבריר שנייה איך זה יכול להיות, איך זה צריך להיות, איך זה חייב להיות. ועכשיו שראינו, התמכרנו. זו הייתה שאיפה של אוויר צח ומשכר. לרגע הרגשנו שזו ליגה שבה באמת הכל יכול לקרות וגם קורה. ליגת האפשרויות הבלתי מוגבלות. פנטסי ליג.
2. זה היה מחזור בו 4 משחקים נגמרו בהפרש כולל של 7 נקודות. שבו קיבלנו שני שחקנים כחול לבן קולעים שלשה שמנצחת משחק. עשו זאת הכשרון הנפלא גיא לביא בן ה-19 מהשרון/הרצליה ודגן יבזורי מגלבוע/גליל, אחת מהן (יבזורי) באמת על גבול הפנטסי. וזה לא שאני גרידי (ממש אפשר היה להסתפק בזה וזה עדיין היה אחלה של מחזור), אבל עוד שני משחקים הלכו הכי רחוק והכי קרוב שאפשר. טיפ מטורף של דוויין מיטשל המופלא מאשקלון הכניע את חולון ושלשה עצומה של ג'וש קרטר בהארכה (במחזור כזה, חייבים הארכה אחת לפחות) מנעה מירושלים להרים את הראש סופית. פשוט לא יאמן.
3. אשדוד עשתה זאת שוב עם 3 זרים, ומאז שבראדלי עזב היא כבר 0:2. חלק מהסיבה: קרטר ודאנקן הם כשרונות התקפיים מצוינים, ונדמה שהתקשו לחלוק את הכדור עם בראדלי, בעצמו יצור התקפי. למרות שבכל זאת נתנו תצוגות התקפיות יפות לצד ראמל (דאנקן לא ירד מ-14 נקודות), הנה נתון: עם בראדלי, קרטר ודאנקן נתנו יחד בדיוק 33 נקודות לערב. בלי בראדלי הם נותנים 43. הנה עוד אחד: עם בראדלי קלעה אשדוד 81.1 נקודות לערב. בלי בראדלי? 80.5. ובראדלי קלע 17 נקודות לערב, כלומר קרטר את דאנקן מחזירים לברקוביץ' 10 נקודות ושאר השחקנים תורמים יותר (קיבלה 8 נקודות חשובות מבוסטיין שרק הגיע). אשדוד לא איבדה צעד מאז שבראדלי עזב ואולי אפילו קיבלה חוסן מנטלי שמקורו בשני שחקנים מרכזיים שנוח להם עכשיו קצת יותר.
4. מסכן דרוקר. הוא מתחיל לקבל את המבט בעיניים שהיה לקטש. משהו בירושלים חולה, גוסס, מת. דברים לא ברורים מתרחשים. לדוגמה: האם ידעתם שבראיין רנדל, השחקן הכי חשוב בקבוצה, זה שכשהוא מתפקד הוא עושה את כולם טובים יותר, ונותן לירושלים סיכוי, זורק 7.5 זריקות למשחק, ב-29 דקות? זה זריקה בכל קרוב ל-4 דקות. לשם השוואה, נעימי זורק כל 2.5 דקות בערך, משה מזרחי זורק כל 3 דקות. כדי שירושלים תהיה אפקטיבית רנדל חייב להיות יותר מעורב. נכון שהיה פצוע, אבל השנה הוא קצת נשכח שם, ואוחז בשיאי קריירה שליליים בנקודות (אם כי לא באחוזים מהשדה), אחוזים מהעונשין וריבאונדים.
5. אשקלון חנקה את חולון בקרב בוץ אגרסיבי וקשוח. מלחמת אלתורים בין שתיים מהטובות בליגה בתחום. חולון איבדה במשחק הזה 15 כדורים, 7 ברבע האחרון ואולי קצת נבהלה מהקשיחות של אשקלון. אף חולוני לא הציג את היכולת הרגילה שלו. מצד שני חולון מסרה 19 אסיסטים (על 28 סלי שדה) לעומת 8 של אשקלון (על אותה כמות), וזה סימן טוב. לימונד היה סופר אגרסיבי וביטל את רוט, אולי הרכז הישראלי היחיד שיכול (אם כי מסר רק אסיסט אחד).
6. תואר מה-נסגר-איתכם של המחזור הולך לשניים. פעמיים סקין. ג'יימי וטוני, אין קשר משפחתי, ולפעמים גם לא לכדורסל, נתנו יחד 41 דקות, 7 נקודות, 6 ריבאונדים ואסיסט. מה היה קורה אילו היו באשקלון שני זרים שתורמים בצורה יציבה? מצד שני, אבל באותו צד, דוויין מיטשל מול האקסית, עם מה-נסגר-איתך מסוג אחר 27, 12, 2, 4 חטיפות (אפשר לייחס את הניצחון בעיקר לעובדה שאשקלון חטפה יותר 10:15) ו-1 טיפ ניצחון מעולם אחר.
7. איזו שלשה של יבזורי, וכמה קטן המרחק בין סקנדל לפסטיבל. בערך 3 שניות. זה הזמן שעבר בין האיבוד הבזיוני שלו לשלשה המטורפת-באמת שניצחה את המשחק. השלשה הזו הייתה החותמת על החזרה שלו לחיים מדאונטאון, מרחב המחייה הטבעי שלו, עם 3 מ-6, אחרי שלושה מחזורים קשים. בלי תוצרת מה-3 יהיה קשה לנצח לאורך זמן: גלבוע/גליל קלעה רק 5 מ-15 מהטווח הזה ורק יבזורי ופרחי קלעו מעבר לקשת (והשלשות של פרחי הן רק בגדר הפתעה נעימה). כלומר, אף אחד לא קולע מ-3 בגליל. בשלושה המשחקים האחרונים הם 14 מ-50, 28%. לא מספיק. מצד שני, גליל 1:2 ב-3 המשחקים האלה. מתקן למספיק בקושי.
8. ראשל"צ מפסידה עוד משחק צמוד, וזה מוריד לה נקודות בדיון מי תוכל למכבי בגמר. היא הפסידה 6 משחקים בפער כולל של 14 נקודות (מתוכם 4 בפער של עד 2 נקודות)! קרופורד שיחק מתחת לממוצע, באומן קצת הפריע לכימיה, וקיצ'ן פתח את המטבח רק ברבע הרביעי (9 נקודות). יוטר פשוט נפלא ואני מת עליו (18 ו-6 ב-88% מהשדה!), אבל יש לי תחושה שהכתומים מפתחים בו תלות גדולה מדי. בריבאונד הוא מקבל עזרה מהחברים (12 ריבאונדים של חנוכי ובן דוד) אבל למעשה הוא הגבוה האמיתי היחיד שיש להם (אם כי באומן גבוה ממנו). ויוטר, כמו שצביקה שרף אמר פעם על כריס ווטסון, נמוך מדי לגובה שלו. התלות הזאת גורמת לו לקחת יותר מדי על עצמו והוא איבד השבוע 6 כדורים, אבל בלעדיו אין לראשון משחק פנים. דילמה.
9. כדי שהשרון/הרצליה תנצח היא חייבת להתפוצץ התקפית. הפעם עזר לה גיא לביא הצעיר עם 13 נקודות ב-17 דקות. הקבוצה ניצחה 4 משחקים העונה וגם אז ספגה בממוצע 87.5 נקודות. כלומר – מעולם לא ניצחה דרך ההגנה והיא רק במאזן 2:2 כשהיא קולעת מעל 90 נקודות. מצד שני חייבים לומר מילה טובה לבית הלחמי. מאז שהוא הגיע ודלרוי ג'יימס עזב השרון במאזן 2:2 וכבר לא מתפרקים לגורמים. רואים, יש תקווה.