אז לאן פניהם? (אלן שיבר). צפו בהפסד של מכבי לאשדוד
מכבי תל אביב הפסידה שניים משלושת משחקיה האחרונים. זו העובדה היבשה, הראשונה שקופצת החוצה מלוח המשחקים העמוס והמטורף של מכבי העונה, שאפילו קבוצת NBA בשנת שביתה לא הייתה חותמת עליו. השאלות מהעיתונאים והכותרות באתרים כבר מדברים באותה שפה: משבר! מדהים באיזו מהירות כולם מיישרים קו כשמדובר במכבי תל אביב ובכמה הפסדים. ניר קינן כבר כתב על זה כאן לפני חודשיים, אחרי ההפסד הביתי להפועל ירושלים, על האופן בו כולם זועקים אחרי שהצהובים מסיימים משחק עם פחות נקודות מהיריבה שלהם באותו ערב.
בזמן שחלף מאז מכבי עברה הרבה מאוד, עוד שחקן חשוב הצטרף, היו פציעות, אבל היו מעט מאוד הפסדים. עד השבוע האחרון. אלא שעכשיו זה לא רק הפסד אחד, זה שתי הופעות חלשות בנוקיה. וההפסד בליגה לא היה מול הפועל ירושלים, אלא מול אשדוד. וזה לא אחרי רבע עונה, אלא בפתיחתו של המאני-טיים. מה שגרם לנו לשאול, האם על מכבי וכל הסובבים אותה להילחץ, או שהם יכולים להירגע?
סיבות להרגעה
1. ה"תקופה" הזו היא משהו שידענו שיגיע. זה היה צפוי מראש. ודברים צפויים, לרוב, לא מלחיצים. אפשר להתכונן אליהם, ועצם הידיעה מוריד את מפלס החרדה (גם שמדובר במועדון הכדורסל אולי הכי לחוץ בעולם). הרי בעונות פחות תובעניות קבוצות עוברות שלבים כאלה. אז בטח שמכבי, בעונה כמו הנוכחית. אפילו שיקגו בולס הגדולה של 95/6, שניצחה שיא של 72 משחקי עונה רגילה, הפסידה באמצע העונה פעמיים ברצף, לשתי קבוצות נחותות.
2. אמנם המאני טיים כאן, אבל זה לא אומר שאי אפשר לתקן. בהחלט אפשר. עם מאזן 1:1 ביורוליג, וכשהם עדיין צריכים לארח את שתי היריבות שלהם על המקום השני (בהנחה שברצלונה רמה מעל כולן), מצבה של מכבי לא רע כמו שהיא נראתה בשבוע שעבר. ובליגה, עם יתרון של שלושה משחקים במקום הראשון, וכשהעונה עדיין מוכרעת בפיינל פור, גם עוד הפסד או שניים לא אמורים לשנות דבר. למכבי יש זמן, וכשיש זמן לא צריך להילחץ (גם שמדובר במועדון הכדורסל אולי הכי לחוץ בעולם).
3. גם בעונות הגדולות של מכבי לאורך העשור הקודם היא ידעה שבועות פחות טובים והפסדים מביכים. היו הפסדים בהפרשים גדולים במדריד ובקובנה בשלבים המוקדמים של הטופ 16, או ההפסד בוויטוריה בפתיחת העונה שעברה. ועדיין, כידוע, העונות ההן נגמרו בפיינל פורים. רוצה לומר – ניסיון העבר מראה שתקופות כאלה ממש לא מלמדות אותנו על תוצאותיה הסופיות של העונה.
4. מכבי תל אביב עודנה בתקופת הסתגלות לדמונד מאלט, תהליך שהחל עוד לפני שהטמעתו של קית' לנגפורד הסתיימה. ובמקרה של לנגפורד כבר רואים ניצוצות של השתלבות במשחק הקבוצתי, למרות שהחפיפה הזו לא הקלה על אף אחד מהשניים, ולא על אף אחד אחר בקבוצה. מדובר בשני שחקנים מנוסים, תחת מאמן שיודע ליצור את החיבורים האלה, והזמן ישחק לטובתם בעניין הזה (גם שמדובר במועדון הכדורסל אולי הכי לחוץ בעולם).
5. אם מפרקים את ה"תקופה" הזו למשחקים בודדים, הרי שזה מה שבסך הכל קרה: מכבי הפסידה בבית לברצלונה, קבוצה שניצחה בתל אביב בשלוש הפעמים האחרונות שהגיעה לכאן במסגרת הטופ 16. פעם אחת מכבי לא עברה שלב. פעם אחרת היא המשיכה לפיינל פור. כלומר, אין להסיק מזה. וההפסד לאשדוד הוא תוצאה של התופעה הכי מוכרת שמגיעה עם החבילה של להיות מכבי תל אביב – הבדלי הרמות והקושי להגיע מוכן לכל משחק, בכל רמה, בכל אולם, מול כל יריבה, לא משנה המפעל. אפילו קבוצות NBA, שמנוסות בעונות ארוכות עם הבדלי רמות גדולים, מורידות הילוך פעם בכמה זמן, מיוזמתן או לא, ומפסידות ליריבות נחותות. זה כבר קרה למכבי בעבר עשרות פעמים, וזה ימשיך לקרות. שום דבר חדש ומלחיץ במיוחד (גם שמדובר במועדון הכדורסל אולי הכי לחוץ בעולם).
סיבות לדאגה
1. אז מה אם זו תקופה שידענו שתגיע? לא קרה עד עכשיו שום דבר שיעיד בכלל שמדובר בתקופה, ולא במצב החדש. כלומר, מי אמר שהסיטואציה הזו היא לא כאן כדי להישאר? אדרבא – במועדון לחוץ כל כך, שני הפסדים שכאלה יכולים להתחיל, אתם יודעים, כדור שלג. וכך שהמצב אולי אף יחמיר. המשחקים הופכים יותר ויותר חשובים, בזמנים כאלה צריך לקצר רוטציות ולבסס הירארכיה, והעומס שנצבר לא הולך לשום מקום. הוא רק נערם ונערם.
2. פציעות. בהמשך לנקודה הקודמת, שחקנים צוברים עומס, והוא אמור לבוא לביטוי יותר ויותר. פניני ואליהו כבר החמיצו משחקים בשל סיבות בריאותיות, ג'יימס הפצוע גם ישב כמה משחקים בחוץ ועלול שלא לשחק גם הערב. ומעל כולם ניצב, מבהיל במיוחד, מצבו הבריאותי של סופו. ב-NBA, איפה שהסגלים מונים 15 שחקנים, כל המערכת רגילה להתמודד עם מצבים כאלה. אבל האם יכול להיות שכמו כל אגף צהוב, גם הצוות הרפואי עדיין לומד איך שורדים עונה כזו?
3. סופו נמצא בסבך של בעיות. למרות היכולת הטובה והפריחה בקריירה מאז הצטרף למכבי, היווני הוא שחקן חלש מנטלית שקשה לשמור עליו ממוקד במטרה לאורך זמן רב. המצב הבריאותי שלו כיום, שמצריך ניתוח בברך, הוא הסחת דעת שפוגעת בו על הפרקט ובאימונים בצורות שהן מעבר לפגיעה הפיסית. מעבר לכך, קבוצות שיש להן את הכלים יודעות איך להתמודד איתו, ולמרות שאין הרבה כאלה, הן מוציאות אותו מהמשוואה (פאו בגמר האחרון, ברסה במשחק האחרון). לקינוח, ולא פחות משמעותי, גם המצב האישי בעייתי. אשתו חזרה ליוון כדי ללדת וסופו נכנס למצב ייחודי של "דיכאון לפני לידה". עד כמה סופו חשוב לקבוצה למדנו מהציטוט המטריד שבלאט סיפק לאחרונה ("אין לו תחליף, הוא ישחק עד שלא יוכל יותר"), וכך פתאום החלק המרכזי בפאזל הצהוב הופך לנון-פאקטור, ובזמן קריטי.
4. הגארדים. הבעיה כאן מתחלקת ל-2. א) הצורך הדחוף להכניס לעניינים את לנגפורד ואז את מאלט "תרם" לייבושם של הגארדים האחרים. ב) המציאות הזו הכתיבה סגנון משחק בו שני השחקנים הכי דומיננטיים בהחזקת הכדור הם רכזים שקודם כל חושבים זריקה ואז... מחפשים עוד מצב זריקה. רק אח"כ הם שוקלים להיפטר מהכדור. ולמרות שבלאט טוב מאוד בלתקן הרגלים מגונים (לנגפורד מוסר במכבי יותר משמסר כל החיים), עדיין מאוד לא פשוט לשנות שחקנים בגיל כזה.
5. ההמשך הישיר של הסעיף הקודם: איך שמכבי נראית. גם השחקן השלישי הכי דומיננטי בהחזקת הכדור, סופו, לא ממש משתף את האחרים. למרות שכמעט כל התקפה, ב-20 הדקות שלו על הפרקט (כשהוא כשיר) מתחילה בניסיון להכניס לו כדור בצבע, סופו לא מצליח לנצל את ההתרכזות של ההגנות בו כדי להוציא מסירות החוצה (מסר אסיסט בודד בכל ארבעת ההפסדים של מכבי ביורוליג ורק פעמיים העונה מסר יותר מאסיסט אחד. בשני המקרים עצר על... 2). וכששני הגארדים שלך מאוהבים בכדור, וכשגם הסנטר שלך – שמוזן במסירות כדרך קבע – מתקשה להיפרד ממנו, מתקבלת התקפה תקועה. בשני הפסדי הבית לברסה ולאשדוד מכבי קלעה 57 ו-73. וכבר היו לה משחקי בית של 64 (ירושלים) ו-69 (שרלרואה).
ובעוד את לנגפורד (היחיד שתפקד בהפסדים לריאל ולברסה) ואת מאלט אי אפשר להאשים בכדורסל שמכבי משחקת – זה מי שהם – הרי שהאחריות היא של מי שהחתים אותם ושל מי שנותן להם דקות. במצב שנוצר נראה לעתים שבלעדיהם מכבי הייתה מפסידה יותר משחקים, ובהפרשים יותר גדולים, כיוון שהם מכתיבים סגנון שתלוי בהם. הבעיה היא שבסגנון הזה התקרה שלך היא התקרה של שניהם. לכן אל תופתעו לראות אותם בראש רשימת הקלעים במשחקים שמכבי מפסידה ליריבות גדולות (ברצלונה אפילו כיוונה לכך שהם יובילו את מכבי בנקודות), או לא נמצאים על הפרקט ו/או משחקים רע כשמכבי מפסידה ליריבת פחות גדולות (ירושלים, אשדוד). יכול להיות שהערב נגלה איזו מין קבוצה היא קאנטו.