1. איך אפשר לנתח את המשחקים של מכבי העונה? התשובה היא שכמעט אי אפשר. ההרכב שהיה אתמול לא מעניין היום, ההרכב של היום לא אומר שום דבר על המשחק של מחר. בליגה אחת היא לא ממש יכולה, באחרת היא לא ממש רוצה, ובשלישית היא לא ממש זוכרת למה. איך בלאט עוקב אחרי הדבר הזה?
מה שכן אפשר לומר: מי שאהב או לפחות העריך את הסגנון השוטף של מכבי בשנים קודמות, את החיפוש אחרי השחקן הפנוי ומסירת האקסטרה, את השלשות של בלו במעבר, יכול כרגע לשכוח מזה. כי מאלט (וגם לנגפורד שלא שיחק מול אשדוד) לא מתכוונים למסור בקרוב. מאלט שיחק בסה"כ (יורוליג וליגה) 96 דקות, כמעט 2 משחקים וחצי. הוא מסר בסיכום 6 אסיסטים. בשני משחקים וחצי, כן? זה לא אמור להפתיע: בתשעה משחקי יורוליג עם שרלרואה הוא מסר 2.4 אסיסטים למשחק (וזרק 64 שלשות, כמעט 3 שלשות על כל אסיסט). מה שכן, נגד אשדוד הוא פגע רק 2 מ-9 מהשלוש, רבות מהן אחרי שהוא עובר את החצי, אולי מקבל איזה חסימה ופשוט עולה לסל. לנגפורד מסר 23 אסיסטים ב-6 משחקי יורוליג. יש למכבי שני בעלי בית חדשים ואם לנגפורד לא שיתף מספיק, עכשיו גם מאלט. כשעוצרים אותם, עוצרים את מכבי. ושניהם לא בדיוק בלתי-עצירים.
2. לעומתם, מאיר טפירו הוא רכז אמיתי. בלתי נגמר. 12, 5, ו-11 מול מכבי. בקט-סל מלמדים שבפיק אנד רול הרכז אמור לקבל את החסימה ולפתוח הצידה כדי לשפר את זווית המסירה. אבל טפירו, בגיל 36, פשוט לא זז. הוא נשאר במקום כך שנוצר קו ישר בינו לבין החוסם המתגלגל לסל, זה לא אמור להיות כך, אבל זה מה שהופך את זה לכל כך מרהיב. כמו קוורטרבק במסירה ל-5 יארד הוא מוצא את היעד שלו בין המגנים, ומפורר לחלוטין את מרכז ההגנה. ממוצע הנקודות שלו העונה הוא הנמוך בקריירה (9.1), אבל הוא פשוט עומד, מזין את החברים ורושם שיא קריירה באסיסטים (8 בממוצע). מופלא.
3. באשדוד אכלו את העוגה והשאירו אותה שלמה: שלחו את בראדלי לירושלים, משלמים עכשיו ל-3 זרים בלבד (בעונה בלי ירידות, למה לא בעצם?) ולקחו את המשחק. הם עשו את זה עם משחק מרהיב של טפירו ודאנקן, שרשום על השורה הפסיכית של המחזור: 30 (9 מ-13 מהשדה כולל 3 שלשות), 7 ו-39 נקודות מדד. חסכו ואימצו.
4. לחולון יש כיום 6 שחקנים בסגל וצ'יינג'. הצ'יינג' לא נתן כמעט כלום במשחק נגד גלבוע/גליל (ואני מתכוון לכלום: 16 דקות, 0 בכל הקטגוריות למעט 2 איבודים), אבל גם לא לקח יותר מדי (מינוס 2 כולל בפלוס/מינוס). השאר: 70% מ-2 נקודות ואף שחקן לא ירד מ-62% מהטווח הזה. שמיר מצליח להביא את השחקנים שלו למקומות שהם אוהבים, רוט מוצא אותם נפלא ועושה הכל (16, 15, 5 ו-4 חטיפות), דאנסטון טוחן בפנים (עוד דאבל-דאבל: 21 ו-10). כשכל השישה מופיעים, חולון כנראה לא תפסיד. השאלה היא מה יקרה כשאחד לא.
בצד השני גליל הייתה שם, לא דייקה מהשדה כמו חולון, אבל לא נפלה בהרבה בכל שאר הקטגוריות החשובות והיו לה 8 שחקנים שקלעו. גליל מאוזנת יותר, אבל מי מהן יכולה לנצח את מכבי בגמר הפלייאוף בהנחה שאחת תגיע לשם?
בנושא הזה הייתה לי סוג של תיאוריה. לא ממש מבוססת, יותר תחושה. התחושה אמרה: חולון היא קבוצה לא יציבה - לעיתים תיפול על הפנים ולעיתים, כשהיא במצב רוח מתאים, תדרוס כל דבר שעומד בפניה. עוד אמרה התחושה: גלבוע/גליל היא קבוצה יציבה שנותנת עבודה. אני חושב שהעומדים בראש המערכת אחראים חלקית, בתת מודע שלי, לתחושה – פיני גרשון הפרחחי לעומת ליאור ליובין היציב.
במבט ראשון על הטבלה אחרי המחזור ה-15 התחושה הזו אוששה כביכול מכיוון בלתי צפוי: הפרש הסלים של גליל עומד על 0 נדיר. של חולון על 69. יציבות מול התפוצצות. אבל זה כמובן לא נכון, כי גליל ניצחה 9 משחקים והפסידה רק 5 (בדיוק כמו חולון). וכשסגנית האלופה מפסידה עושים לה את זה בפער של 22 נקודות בממוצע. היא לא הפסידה בפחות מ-9 (הפרשים: 13, 12, 9, ונתון הזוי של 35 ו-41 בשני משחקים נגד מכבי). חולון הפסידה את 5 המשחקים שלה ב-10 נקודות בממוצע (הפרשים של 2, 4, 9, 11 ו-24 נגד גלבוע/גליל, אבל זה היה אי שם בנובמבר). אם כך, אני מעדכן את התחושה: גם כשלא הכל מתחבר, חולון תהיה שם, או באיזור, ואולי תגנוב ניצחון. גליל היא הפחות יציבה מבין השתיים. ההימור הכי טוב היום לפייט למכבי בגמר: חולון.
5. עדכון נוסף בחזית הידית של ארז כץ משלוש: הוא פתח את העונה עם 3 מ-21. בשלושת המשחקים האחרונים הוא 7 מ-11. אורלנד עשה בתקופה הזו 3 מ-13, יבזורי 2 מ-11 וטפירו 0 מ-6. ארז, קבל את תואר ה-WTF של המחזור.
6. הניצחון של ירושלים על נתניה רחוק מלבשר משהו. ברק נתניה במשבר עמוק ולא ברור אם פרנקו האומלל יצליח לחבר את זה שוב, כי הכלים שלו הרבה פחות טובים משהיו. בראדלי נתן בכורה סבירה, אבל הסריח מהשלוש (0 מ-6) ונעימי כבר רמז לו שיירגע ("הוא בא עם אובר מוטיבציה"). ג'ון תומאס לא יספיק מול אף קבוצה מחוברת באמת ואני מסמיק כשאני מסתכל עליו משחק. חוץ מזה, הניסויים נמשכים: גוני חזר לספסל (3 דקות נגד נתניה) וזכינו לראות את אחת החמישיות המוזרות בהיסטוריה של הענף: בראדלי, מזרחי, גרונפלד, כדיר ותומאס. דכאון.