הבעיה של שיקגו בולס

[הסבר קצר: למדור הזה קוראים "סליחה על ההשאלה". בתכנית הדיבורים המופתית של ESPN, שנקראת PTI (משמעות השם: סליחה על ההפרעה) עוברים על הכותרות החדשותיות מעולם הספורט בהרבה דרכים מגוונות. בבלוג הקודם שהייתי שותף בו הייתה לנו פינה שנקראה "סליחה על ההשאלה", בה דנו בנושאים שונים באותן דרכים שטוני קורנהייזר ומייקל ווילבון, בעזרתו של טוני ריאלי, עושים בצורה כה מרתקת על המסך. עכשיו הפינה הזו עברה דירה לכאן. קריאה מהנה]

• לכל טורי "סליחה על ההשאלה" הקודמים, ובכלל לארכיון של "נוסחת פלד"

אנדר/אובר אליפויות לשיקגו עם הבסיס של רוז-דנג-בוזר-נואה

המאזן של הבולס הוא כרגע, חצי שעה אחרי ההפסד הצמוד במיאמי, 5:17. 12 מ-22 המשחקים האלה היו בחוץ, והם ניצחו 8 מהם. הם רשמו ניצחונות איכותיים בלוס אנג'לס על לייקרס בערב הפתיחה, וסיימו שם חמישה ימים מאוחר יותר מסע של ארבעה משחקי חוץ במאזן מושלם כשגברו על קליפרס. הם שחטו את גריזליז ב-40 הפרש, הביסו בחוץ את אורלנדו וניצחו גם בבוסטון. הם 2:7 במשחקי בק-טו-בק (כלומר, כששיחקו גם ערב קודם), כולל רצף של בק-טו-בק-טו-בק בדטרויט, במינסוטה ובשווינגטון, אותו עברו ב-0:3. והם נתנו אתמול פייט אדיר, בחוץ, מול מיאמי טרייה ששיחקה קודם לכן רק שני ערבים לפני, וגם זה היה בבית, ובלי לואל דנג – מהבודדים שמסוגלים להגביל את לברון מדי פעם.

אין ספק – רזומה עשיר ומכובד מאוד לזמן כזה קצר. אולי הכי מרשים בליגה. קצב הניצחונות שלהם שווה 51 ניצחונות העונה ואת המקום הראשון במזרח, אותו השיגו גם בעונה שעברה עם 20:62, ניצחון אחד פחות ממה שהקצב שלהם העונה שווה בעונה מלאה.

המאמן שלהם הוא אחד החדים בליגה. היכולת שלו לבנות הגנה יצרתית ויסודית היא אולי הטובה ב-NBA. דנג הוא, כאמור, נשק מיוחד, נואה הוא ריבאונדר אדיר ושחקן הגנה גדול, מישהו שבאמת יכול להיות השחקן ה-3,4 הכי טוב בקבוצה אלופה, בוזר היה פעמיים אולסטאר ובעונות שהיה בריא העמיד 20 ו-10. וזה לא היה מזמן. ורוז, זה ברור, הוא באמת יצור יחיד במינו. תחרותי, ווינר, מנהיג, חסר פחד. ועוד לא אמרנו מילה על היכולות הפיסיות החלליות שלו, על הצעד הראשון, הניתור, השליטה בגוף. ומה עם הטכניקה? הסיומת סביב הסל, השיפור בקליעה לשלוש? ה-MVP הצעיר בתולדות הליגה רק הולך ומשתפר.

מעבר לכך, הגרעין של הקבוצה צעיר והוא מוקף בוותיקים איכותיים, וחתום לשנים רבות.

חכו!

אתם מכירים איך ששיר הפתיחה של "המפץ הגדול" נעצר באמצע בפתאומיות ומחליף קצב, כאילו רץ אחורה, עד לפיצוץ שבסיום? אז תדמיינו שזה מה שקורה עכשיו כאן.

כי הסעיף הזה, "חתום לשנים רבות", אכן נשמע לא רע כשהגרעין שלך איכותי וצעיר. אבל בתוכו מתחבאת הצרה הכי גדולה של שיקגו הנוכחית. כי הוא כולל את קרלוס בוזר, שבשנה שעברה התחיל חוזה של כ-75 מליון דולר ל-5 שנים, והיום, בגיל 30, יש לו עוד 3.5 עונות בהן יקבל, מעבר ל-13.5 מליון של העונה, עוד 15, 15.3 ו-16.8, וזה כשיהיה בן 33.

הנה הבעיות:

1) כבר עכשיו ברור שבוזר בירידה. יותר טוב ממה שהוא היה הוא לא יהיה. וגם בשיאו לא בטוח שהוא הצדיק חוזה כזה.

2) כשבוזר היה בשיאו הוא שיחק לצד רכז שבאותם ימים ניצח בוויכוח מי מנהל משחק טוב יותר – הוא או כריס פול. קוראים לו דרן וויליאמס (אז קראנו לו "דרון"), ולמרות שזה לא נראה ככה כבר זמן רב, וויליאמס הוא הרכז המושלם לפיק אן רול. הודות ליכולות שלו לחדור ולקלוע, וליכולת של כל המערכת ביוטה ג'אז, תחת ג'רי סלואן, להוציא לפועל את התרגיל הזה, בוזר – שיש לו ידיים טובות (למרות הפאמבל אתמול מול מיאמי), שהוא נייד ושהקליעה שלו מחצי מרחק-מרחק מצוינת, ולא רק ביחס לגודלו – פרח.

רוז, עם זאת, הוא שחקן מסוג אחר לגמרי. וגם אם הוא כנראה השחקן הכי טוב בליגה שמשחק בעמדת הרכז, הוא לא הרכז הכי טוב ב-NBA. והוא לא ישנה את כל המשחק שלו כדי שיתאים יותר לבוזר. בתוך הסיטואציה הזו, בוזר – שחקן שכבר הוכיח שכסף הוא כנראה הדבר שהכי מעניין אותו – לא תורם לשיקגו את מה שהיא אמורה לקבל ממי שאוכל נתח כזה גדול מעוגת התקציב שלה.

3) העניין הזה שהזכרתי במשפט הקודם: הכסף. הוא מובטח לו, לא משנה מה יעשה. וכאיש שהבטיח לקליבלנד שאם יפתחו את חוזה הרוקי שלו מוקדם הוא יאריך אותו אצלם ואז ברח ליוטה, ושהילדים שלו אתמול באמריקן איירליינס ארנה במיאמי ישבו בחולצה שיקגו שלו אבל עודדו את ההיט, בוזר הוא פשוט לא הבנאדם שאתה רוצה שיעמוד לצידך בזמנים קשים.

4) בוזר איננו אדם טיפש, והוא מודע לכל הסיטואציה הזו. הוא מודע לזה שהוא בירידה, הוא מודע לזה שהמשחק של רוז לא תורם לו, הוא מודע לתדמית שלו והוא מודע לחוזה ולמה שאומרים עליו. ובמקרה של בוזר, בורות הייתה יכולה להיות ברכה. כי ברגעים רבים על הפרקט, בוזר נראה מוטרד מדי ולא מפוקס. ככה הוא נראה היה לאורך הפלייאוף הקודם וככה הוא נראה היה מול מיאמי עכשיו.

אז נכון, לשיקגו יש הרבה מה להציע – אחד הכוכבים הגדולים בליגה, מערכת תומכת, שוק גדול שיכול למשוך שחקנים חופשיים איכותיים. והיא תמשיך להיות קבוצת הגנה מעולה, בטח כל עוד טים ת'יבודו ידריך שם אנשים כמו דנג, נואה וברואר.

אבל היא קבוצה מאוד מוגבלת בהתקפה, בייחוד ברגעי קלאץ'. כי אז הכל, ממש הכל, עובר דרך רוז, שהרבה מאוד פעמים לא רואה דבר מלבד הסל. וגם אם זה יספיק רוב השנה מול מרבית הקבוצות, כדי להגיע לגמר בשנים הבאות היא תהיה חייבת לעבור דרך מיאמי. ולהיט יש מספיק כלים כדי להתמודד עם זה. מצ'אלמרס דרך באטייה ו-ווייד ועד לברון, ששוב שמר על רוז בדקות האחרונות, כמו שעשה בגמר המזרח האחרון, גם אם בהצלחה פחותה.

כמו שהיא בנויה עכשיו – לבולס אין סיכוי לעבור את מיאמי בסדרה, או כל קבוצה אחרת ברמתה. הדרך היחידה שהיא תוכל לעשות זאת היא אם תגוון את ההתקפה שלה בשחקן שמסוגל לייצר לעצמו עם הגב לסל. ת'יבודו לא יכול לענות על זה מהסגל הנוכחי, וכל עוד שיקגו מנצחת כל כך הרבה משחקים, התשובה לא תבוא גם מהדראפט סביר להניח. היא תהיה חייבת להגיע דרך שוק השחקנים, בטרייד או החתמה חופשית.

אבל כאן בוזר תוקע אותה. החוזה שלו גדול מדי והיכולת שלו בבולס לעולם לא תגרום לקבוצה אחרת להיות מוכנה לקחת אותו. לכן אני מוכן לומר בביטחון – אנדר 0.5 אליפויות לשיקגו עם הליבה הזו של רוז-דנג-בוזר-נואה. כלומר – אפס. אלא אם הם יחליטו לחתוך אותו תחת סעיף האמנסטי. ואז השאלה היא מה עדיף: לשלם מליונים לשחקן שלא ישחק אצלך, או לרוץ על אמת לאליפות? במלים אחרות: כסף או תהילה. שאלה קלה אם אתה קרלוס בוזר.