פרא אדם

[הסבר קצר: למדור הזה קוראים "סליחה על ההשאלה". בתכנית הדיבורים המופתית של ESPN, שנקראת PTI (משמעות השם: סליחה על ההפרעה) עוברים על הכותרות החדשותיות מעולם הספורט בהרבה דרכים מגוונות. בבלוג הקודם שהייתי שותף בו הייתה לנו פינה שנקראה "סליחה על ההשאלה", בה דנו בנושאים שונים באותן דרכים שטוני קורנהייזר ומייקל ווילבון, בעזרתו של טוני ריאלי, עושים בצורה כה מרתקת על המסך. עכשיו הפינה הזו עברה דירה לכאן. קריאה מהנה]

תן ציון: להתאחדות הספרדית בעניין פפה
פפה הוא חיית אדם. אין הרבה דרכים ללכת מסביב לזה. מעבר לעובדה, כפי שדור הופמן מציין, שהוא עוסק במקצוע שהוא לא מבין בו ולא מסוגל לתפקד בו כראוי (זה שקוראים לו "כדורגל"), הרי שפפה הוא פשוט איום לסובבים אותו. בייחוד אם הסובבים האלה הם כדורגלנים יריבים, ועוד יותר אם הם כדורגלנים טובים מספיק כדי לברוח מהתאקלים הפרועים שלו. זה כנראה התסכול, אבל לא רק. משהו פשוט דפוק שם בפנים.

אתם בוודאי זוכרים כיצד במשחק מול חטאפה, באפריל 2009, הוא איבד את עשתונותיו, ותקף שחקן בסדרה של בעיטות, דריכות וצביטות בעוד הקורבן שוכב על בטנו, חסר יכולת להתגונן? גם כששחקנים אחרים ניסו להרחיק אותו או להרגיע אותו זה לא עזר. פפה הושעה אז מעשרה משחקים, שגמרו לו את העונה ודחו לו את פתיחת עונת 2009/2010.

את הלקח הוא לא למד, ואחרי שאת הזמן שחלף מאז העביר בעיקר בכיסוחים ובספיגת כרטיסים צהובים ואדומים, בקלאסיקו בשבוע שעבר הוא דרך על כף ידו של לאו מסי בצורה שהייתה עלולה לשבור לו כמה עצמות שם.

השופט לא ראה, ופפה זכה לסיים את המשחק. האנשים של ברצלונה ראו בוידאו, ולא דרשו להעמיד אותו לדין. פפה פרסם התנצלות באתר הרשמי של ריאל מדריד, וזהו. זה הספיק. ההתאחדות הספרדית בקושי עשתה טובה שהיא דנה בנושא, והוציאה הודעה לפיה פפה ראשי להמשיך להתפרנס מכדורגל ספרדי בין מפריע. עכשיו עוד אומרים שיכול להיות דיון נוסף וגם אם כן יהיה, זה רק בגלל שהם נבהלו מהתגובה התקשורתית ובכל מקרה, זה מאוחר מדי.

אם הכדורגל הספרדי היה מוסד שפוי, הגיוני, מתקדם ונאור, הוא נראה היה אחרת לגמרי. הוא היה שוויוני יותר, בריא יותר כלכלית, נקי בהרבה משחתויות. כמו כמה ליגות אחרות בעולם. אבל הוא לא. ובמסגרת היותו של הכדורגל הספרדי לא שפוי, לא הגיוני, לא מתקדם ולא נאור – הוא גם די אפאטי לתופעות מכוערות כמו גזענות ביציעים ובמגרש, וכן גם אלימות בוטה ומפחידה. בבואה של החברה בתוכה הוא מתקיים? את זה אני אשאיר לכם להסיק.

השורה התחתונה היא שפפה, עבריין מועד שחוזר ומתפרע שוב ושוב, כנראה לא יסבול משום סנקציה חמורה בעקבות המקרה הזה. אני לא אכנס כאן לספוקלציות בנוגע לסיבות בגינן הוא ימשיך לשחק (בורות, פרימיטיביות, צרכים שיווקיים), אבל ברור שבמקום מתוקן פפה היה צריך לספוג במקרה הנוכחי עונש השעייה גדול מזה שספג אחרי מקרה חטאפה. בדיוק בגלל שמדובר בשחקן פרוע ואלים שכבר פגע באחרים בעבר. במקום זאת, הוא ימשיך לשחק באין מפריע. ובזמן שבאנגליה מריו באלוטלי, כוכב בינלאומי ענק, מורחק מארבעה משחקים יממה אחרי שדרך על ראשו של שחקן, כנראה בכוונה (בטח שבכוונה), אנחנו יכולים לראות בבירור את ההבדלים בין מקום מתוקן למקום מקולקל. ועל הקלקול הזה מגיע לכל הכדורגל הספרדי נכשל אחד ענק ומכוער, כזה שישאיר כתם. בפעם הבאה, אל תתפלאו אם זה יהיה כתם של דם.

אנדר/אובר: כמה נציגות מגיעות לאנגליה בליגת האלופות בשנה הבאה?
צ'לסי, ארסנל וליברפול משחקות השנה משחק מאוד מוזר. שלושתן רבות על המקום הרביעי בפרמיירליג, זה שמוביל למוקדמות ליגת האלופות, אבל הן עושות את זה בצורה שעלולה לגרום למי שלא מבין לחשוב שהמקום הרביעי הזה הוא סכנה, אסון שיש להתרחק ממנו. צ'לסי צברה 10 נקודות ב-7 המחזורים האחרונים. ארסנל הפסידה כבר שלושה משחקים ברציפות, וקטפה 7 נקודות ב-7 המשחקיה האחרונים. ליברפול לא ניצחה כבר שלושה משחקים ולה יש 6 נקודות מ-6 המשחקים האחרונים. הן כל כך רעות לאחרונה שאפילו הדעיכה הצפויה של של ניוקאסל (11 נק' ב-11 המשחקים האחרונים) לא עזרה להם לברוח למגפייז בטבלה. לליברפול עוד יש נקודה פחות מלג'ורדיז.

אבל אחרי הכל, אחת מהן, כנראה, תתפוס בשנה הבאה מקום במוקדמות ליגת האלופות. וזה יהיה מקום שלא יגיע לאף אחת מהן. כבר שנים רבות שהליגות של איטליה, אנגליה וספרד שולחות ארבע נציגות לשלביה השונים של ליגת האלופות, אבל המצב הנוכחי בכדורגל האירופאי מחייב לבחון את השיטה הזו מחדש.

מה שקורה זה שבשנים האחרונות נראה שכמות הקבוצות שמתמודדות על האליפות בליגות הבכירות ברחבי אירופה קטנה, ושכמות הקבוצות שנמנות על חבורת העילית של הכדורגל האירופאי הולכת ומצטמצמת. אחרי שחשבנו שחברות בה שלוש או ארבע אנגליות, שתיים או שלוש ספרדיות, שתיים או שלוש איטלקיות, גרמניה אחת או שתיים, ואולי עוד קבוצה – משמע, חבורה של כ-10,12 קבוצות – הרי שככל שחולפות השנים אפשר לצמצם את הרשימה הזו עוד ועוד, עד שהשנה כבר ברור שריאל וברצלונה הן רמה בפני עצמה גם בליגת האלופות. ולאנגליה יש חלק לא קטן בתופעה הזו של צמצום חבורת המובילות.

בחמש העונות שבין 2004/5 ל-2008/9, 12 מ-20 המקומות בחצאי גמר ליגת האלופות נתפסו על ידי אנגליות. זה 60%. צ'לסי הייתה שם 4 פעמים, ליברפול ויונייטד 3, ארסנל עוד פעמיים. מאז, בשתי העונות שחלפו, המספר צנח ל-1 מ-8. 12.5% בלבד. האנגליות כבר לא פאקטור, וזה לא שהעונה הנוכחית טובה יותר. יונייטד וסיטי בחוץ כבר אחרי שלב הבתים, ולמה ששתי הנציגות שנשארו, צ'לסי וארסנל, מסוגלות, היינו עדים בשבועות האחרונים.

וככה יוצא שגם בשנה הבאה יותר מדי מקומות יוקדשו לקבוצות הצמרת הבינוניות של הליגות הגדולות באירופה, בעוד אלופות אמיתיות של ליגות קטנות יותר ייאלצו להידחק מחוץ לליגה הזו, שנקראת ליגת האלופות. השינוי שמישל פלאטיני הכניס בשיטת המוקדמות פועל כבר בעניין הזה, אבל יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות. אפשר, למשל, לצמצם את גודל שלב הבתים או לשנות אותו לגמרי, אפשר כמובן להגביל את כמות הנציגות מכל ליגה ל-3. את המקומות הנותרים אפשר להבטיח לקבוצות אלופות מליגות קטנות יותר או לקבוצות שייבחרו על ידי ועדה משלל סיבות (יציבות כלכלית, פייר-פליי ועוד). אפשר לעשות כל מני דברים. וצריך. אבל אם זה לא יקרה מלמעלה, אולי זה יבוא מהדשא, ואחרי שראינו שתי אנגליות עפות כבר בשלב הבתים, אולי בעונה הבאה היכולת הדלה של אחת מהן תעלה לה בהדחה כבר במוקדמות? על זה אני בונה כשאני נותן אנדר 3.5 אנגליות בשלב הבתים של ליגת האלופות בשנה הבאה. רק שזו לא תהיה ניוקאסל שתעוף.