1. מנהלת הליגה שמה העונה עוד יותר את יהבה על שיווק. אלה הבשורות הטובות. יש אתר יפה ונחמד גם אם לא מושלם, יש איזה מיני קמפיין, יש אפילו פייסבוק. נהוג לברך על שינויים שכאלה, אך במקומותינו נהוג גם לתהות איפה היו עד עכשיו ומה גרם להם להבין שזה משהו שצריך לעשות. הרי הכלים הללו בנמצא כבר שנים.
2. גם צריך כבר לומר שהתחרויות בין הרבעים, ואפילו במהלך פסקי הזמן, בהן אוהד נדרש לקלוע פעמיים (!) ברצף (!!) מאותה עמדה מעבר לקשת כדי לזכות בסוף שבוע בקפריסין, פשוט מגוחכים. אני לא מכיר הרבה שחקנים בליגה שמסוגלים לעשות את זה ואין בזה את הריגוש של קליעה מחצי מגרש. תוחזר הקליעה מחצי המגרש!
3. אני לא זוכר איפה בדיוק נתקלתי בזה (מן הסתם בשידורי ערב הכדורסל של ישראל). מנהלת הליגה משווקת את האתר החדש שלה עם הסלוגן: "אוהבים כדורסל? אנחנו יותר!". על זה אפשר לומר: איך אתם מעזים?! בליגה ללא תחרות, בתחתית או בצמרת, זו אולי השאלה היחידה שנשארה פתוחה: מי באמת אוהב יותר? על כך הרשו לי לומר רק זאת: אנחנו, אוהדי הכדורסל, שצופים שנה אחר שנה בליגה שסופה ידוע מראש, ואם אינו ידוע זה רק כי מישהו עיקם את המראה כדי שתציג השתקפות נעימה יותר, אנחנו אוהבים יותר. זו ליגה בה השנה אפילו יורדות אין. אנחנו צופים בליגה שהעונה המרגשת-באמת האחרונה שלה הייתה כנראה ב-1993. בליגה שמתנקזת למשחק אחד מעניין יותר או פחות, שאין לה שיטה קבועה לאורך זמן, שלא מטפחת מסורת, שלא מכבדת את עברה. בליגה בה "לקחת אליפות" הוא מושג חלול. ריק מתוכן. אנחנו צופים בכל זה, ועדיין אוחזים חזק חזק בענף המתייבש הזה, עד שישבר. אז אל תגידו לי שאתם יותר אוהבים כדורסל. פשוט אל.
4. תראו מה שתי נקודות יכולות לעשות: במחזור הקודם מכבי ת"א הגיעה לראשון אחרי שני הפסדים רצופים, גירדה מהרצפה ניצחון בנקודה ועושה עכשיו קולות של חזרה לחיים (91 נק' בממוצע בשלושת המשחקים הבאים וביטחון מחודש). קטש הגיע השבוע למשחק מול ראשון כשהוא יודע שהפסד עלול להוציא אפילו את דני קליין מהתרדמת העמוקה שבה הוא נמצא. אז גם קטש שפיכטל ניצחון בנקודה ודחה מעט את הקץ. ראשל"צ לא תיקח השנה אליפות אבל הייתה לה הזדמנות נדירה להכתיב במידה רבה איך תראה העונה של שתי הקבוצות האלה, שהגיעו למשחק מולה על סף תהום. זאת ועוד, היא יכולה הייתה לחלוק את המקום השלישי בליגה עם גליל/גלבוע.
5. לפני שבועיים תהיתי כאן לגבי ההשפעה של חילופי מאמנים על קבוצה במשבר. השבוע ברק נתניה, שלא החליפה מאמן, נתנה משחק מצוין (מינוס ג'רום רנדל שברח) נגד גלבוע/גליל הבטוחה בעצמה וחיברה 3 ניצחונות רצופים. לעומתה, בשרון הרצליה סופרים עכשיו ניצחון אחד משלושת המשחקים הראשונים תחת עדי אזולאי, כולל תבוסה ב-36 נק' במחזור האחרון למכבי אשדוד. בשלושת המשחקים הראשונים של העונה רשם רועי חגאי את אותו מאזן בדיוק, כולל הפסד ב-39 נק' בחולון. בשני המשחקים האחרונים שלו בקבוצה, כאלה שרמזו שהקבוצה עלתה על איזושהי דרך, הפסיד חגאי ב-2 נקודות לגליל ולבקעה ופוטר. תראו מה שתי נקודות יכולות לעשות.
6. אז אני מסתכל על הטבלה ורואה שהפועל חולון במקום השני (אמנם עם משחק עודף). ואז אני נזכר שהפועל חולון היא היחידה בליגה שקלעה יותר מ-100 נקודות במשחק פעמיים העונה. ואז אני רואה שחולון קולעת 86 נקודות למשחק, מקום ראשון בליגה. ואז אני רואה שרון לואיס נותן שורות פסיכיות כמו במחזור האחרון: 38, 6, 4, 51 נק' מדד וסחיטה של 13 עבירות. ואז אני מבין שמורן רוט הוא שלישי בין הישראלים בנק' (12.8) וראשון בליגה באסיסטים (8.3) ונותן עונה אסרטיבית במיוחד. ואז אני מסתכל על הקווים ורואה שם את השועלים שמיר-את-גרשון. ואז אני מסתכל על דאנסטון, שמוביל את הליגה במדד היעילות (28.1, 5 נק' יותר מלנדסברג שבא אחריו), ושהוא היחיד בליגה עם ממוצע של דאבל-דאבל (16.1 ו-11, היחיד שמתקרב לזה הוא רוט), ושהוא בן 25 וקפיץ לא נורמלי ומגיע לשתי מסקנות: מבין כל קבוצות הצמרת, להפועל חולון הסיכוי הטוב ביותר להתפוצץ ברגע המתאים ולקחת שוב אליפות ושבמכבי ת"א עוקבים טוב-טוב אחרי דאנסטון, שהוא בדיוק מסוג השחקנים שהם אוהבים לגנוב.
7. עוד אחד שייגנב ככל הנראה בעונה הבאה (ירושלים?) הוא פול דילייני. דילייני, בעונה שעברה עם הבקעה בלאומית, רושם שורה מדהימה: 19.1, 4.1 ו-4.8. הוא מצטרף ליוטר ואסברי שעלו מהליגה השנייה ונותנים אימפקט מיידי ויציב בליגה. כמו אסברי, דילייני ירד העונה פעם אחת בלבד מ-10 נקודות אז קלע 9. בניגוד לאסברי יש לו את האתלטיות לעלות עוד רמה. זה אומר שני דברים: הרמה בלאומית באמת גבוהה, וקבוצות יהיו יותר נכונות להעלות זרים משם כיתה.
8. עם כל דקה שהוא על המגרש אני מבין פחות ופחות מה ג'ון שאייר עושה במכבי. זה נכון שהוא מיובש, אבל הוא לא מזכיר במאום את כוכב המכללות שהיה: הביטחון אבד, 10% משלוש מתחילת העונה, לא חודר, לא יוצר, לא מחבר. כלום. גם לא ניצוצות. כולם מדברים על הקליעה האבסולוטית שלו אבל שוכחים ששחקנים שלא תורמים באספקטים אחרים לא שורדים במכבי. תשאלו את קירק פני, ניקולה לונצ'אר וסימאס יאסאיטיס.
9. ומאיר טפירו בגיל 36 עם טריפל דאבל ב-28 דקות.