הביאו כבוד: קורזיץ, נבו, משיח, בוסקילה וכהן
הילד רובי בשירו המופתי פיזז בעודו חובש כובע גרב על רקע שחור, וכשלצידו כתב חדשות צעיר, בתחילת דרכו העיתונאית, ופיזם שוב ושוב: "מים מים מים מים מים מים מים! מים מים מים מים מים מים מים!". השיר הזה, למי שלא בקיא, סיים במקום השלישי, השני והראשון בפסטיפח. מה אפשר לעשות, הציבור הונה את האמרגן, כי הציבור אמר שהוא יבוא, ולא בא. אבל אצלנו זו לא הונאה ולא תקלה – כאן הכי הגיוני בעולם שהדירוג שלנו מוצף בישראלים שבשבוע האחרון הביאו איתם הישג מרשים בכל פעם שיצאו מהמים. הטופ 10 מתחיל במים, ממשיך במים, ונגמר במים. היינו אומרים משהו על זה שהענפים האלה הם כמו אי בספורט הישראלי, אבל זה כבר היה יותר מדי רטוב.
לעוד כתבות צבע, סיפורים, ציוצים ועניינים אחרים בנוסחת פלד
הספירה לאחור החלה: היכנסו לאזור האולימפי שלנו לקראת לונדון 2012
11. אמיר ויינטרוב ושפיציק (טניס ועידוד)
מה עשו השבוע: האחד היה לא פחות חיה מאשר בשבועות הקודמים, השני נבחר להיות הקמע של המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בלונדון.
סיפור המקרה: אז ויינטרוב התאושש מההצלחה של ספרד בגביע דייויס, שאישררה את חשיבותה של החייתיות במפעל הזה, אבל כמעט ראה את עצמו נדחק מחוץ לרשימה (לא באמת) על ידי הקקטוס החייכן. כי מה ששפיציק עשה, זה לא פשוט. לא ברור כמה כסף עלה הקמפיין המופלא הזה של הוועד האולימפי, שכלל יח"צ ועיצוב דמויות, כל זה בזמן שספורטאים בכירים מקבלים משהו כמו 5,000 שקלים בחודש. אבל עזבו אתכם משטויות, שפיציק כיסח בגמר את שמשון הגיבור, שנחל את המפלה הכי כבדה שלו מאז המפולת ההיא, ועקף גם את סמי הצבר, קרוב משפחה, למרות רגשי האשם שהדודה עשתה לו מאז. אין מה לעשות, קילר אינסטינקט זה משהו שאתה נולד איתו, או שאתה לא. לשפיציק, ובטח שלוויינטרוב, יש את זה. ובכמויות. ולכן התיקו המפואר במקום ה-11.
10. מעיין דוידוביץ' (גלישה)
מה עשתה השבוע: סיימה במקום השישי באליפות העולם.
סיפור המקרה: דוידוביץ' התחילה את התחרות פחות טוב משציפתה, אבל השתפרה עם הזמן והצליחה להשתחל לשיוט המדליות, אבל בלי באמת סיכוי לזכיה. אלא ששם הכל התחבר לה, היא ניצחה את השיוט בעל הניקוד הכפול, ובעצם – אם לא שמתם לב בין כל הכותרות המברכות – הבטיחה את הזהב של לי קורזיץ. אם דוידוביץ' הייתה מסיימת 2, קורזיץ הייתה זוכה בכסף. אז המיקום נמוך כי לא באמת היה לה סיכוי למדליות, אבל אין סיכוי שהיא לא הייתה נכנסת לכאן, ולא רק כי העובדה שעזרה ללי לזכות בזהב נדחקה קצת יותר מדי הצידה.
9. דגן יבזורי (כדורסל)
מה עשה השבוע: קלע 32 נקודות בשני ניצחונות של גלבוע/גליל.
סיפור המקרה: הקבוצה של ליאור ליובין ממשיכה לדהור, ואחרי שנתנו כאן כבוד לעידו קוז'יקרו בשבוע שעבר, הפעם יבזורי (YAVZORI, למי שתוהה) מקבל את הבמה. הוא קלע 15 נקודות ב-4/7 לשלוש עם 3 אסיסטים ב-76:79 על אשקלון ואחר כך הוסיף 17 ב-4/6 לשלוש, 5 אסיסטים ו-4 חטיפות ב-62:85 על איזו יריבה מקדונית. אגב, זה לא שקוז'י ישב בצד בשקט. הוא בעצמו קלע 24 עם 16 ריבאונדים בשני המשחקים. איזה שחקן מרגש.
8. ליאור אליהו (כדורסל)
מה עשה השבוע: קלע 12 עם 6 ריבאונדים ב-75:76 על ראשל"צ, קלע 16 עם 9 ריבאונדים ו-6 אסיסטים ב-57:96 על אנדולו אפס.
סיפור המקרה: נכון, היה לו משחק של 6 נקודות ב-9 דקות בהפסד הראשון של מכבי תל אביב באדריאטית, אבל השבוע התחיל טוב מבחינה אישית בראשון ונגמר מושלם עם ניצחון עצום והמשחק הכי טוב שלו מאז השבוע הראשון של העונה ביורוליג. מכבי חייבת את אליהו בשיאו כדי שהיא תוכל בכלל לחשוב על השלבים הגבוהים באמת של המפעל הזה, ובחמישי הוא נראה היה ככה לפרקים לא קצרים. הישראלי הכי טוב בישראל שוב הוכיח שהוא כזה.
7. דודו אוואט (כדורגל)
מה עשה השבוע: שיחק עוד 90 דקות ב-0:1 של מאיורקה על סראגוסה.
סיפור המקרה: הדירוג הזה לא מיטיב עם היציבים. למשל, אחרי שבועיים שיותם הלפרין יכול היה לעשות פרינט סקרין ולשלוח למשפחה, הפעם אין לו מה לעשות את זה. אלא אם בא לו לחלוק סתם בשביל הכיף. הסיבה? הוא שוב היה טוב, אבל לא כמו בשבועיים האחרונים. וזה דירוג שבועי שלא אמור להתייחס למה שקרה קודם. אז רק תחשבו כמה זה פוגע בשוערים, שאפילו את השבוע המאוד מוצלח סטטיסטית הזה הם לא יכולים להביא. אבל בלי יותם, זה יופי של זמן להכניס לכאן את מי שהוא אולי הליגיונר הישראלי הכי גדול בעשור האחרון (לכל הפחות מתמודד ראוי לתואר). אז עם ניצחון חוץ, ובלי לספוג, ועם עליה למקום ה-11, וכשהוא ספג רק ארבעה שערים בחמשת המשחקים שעברו מאז ה-5:0 לברצלונה, אוואט הוא שוב בעל הבית במאיורקה. וזה חתיכת כבוד.
6. אליניב ברדה (כדורגל)
מה עשה השבוע: כבש צמד ב-0:4 של גנק על ליארסה.
סיפור המקרה: זו כבר עונה חמישית של ברדה בקבוצה הבלגית השאפתנית, שעכשיו – אחרי שסיימה עם הסיפור הזה של ליגת האלופות – יכולה לחזור ולהתרכז בליגה, שם היא צריכה להבטיח מקום בפלייאוף העליון. ברדה, שכמו כל הקבוצה התקשה עם הזגזוג בין שני מפעלים תובעניים, כבש את שני השערים הראשונים במשחק שהראה שגנק בהחלט מוכנה לחזור לעצמה. לא כל שבוע ליגיונר כובש צמד, והוא לא בתוך הטופ 5 רק כי זה היה במשחק ליגה בלגית מול קבוצת תחתית, וכי יש לנו את כל המים האלה מסביב. אחרת הוא היה מוצא עצמו גבוה בהרבה.
5. בן שהר (כדורגל)
מה עשה השבוע: כבש ובישל ב-1:2 של אוקזר על ניס.
סיפור המקרה: כמה כיף להכניס לכאן את שהר. כמה כיף ששהר מצטיין. למה זה כיף? כי מבין כל הכדורגלנים הישראלים שמשחקים בחו"ל, אין אף אחד שנראה יותר טבעי בסיטואציה הזו. הגוף, התנועה בלי כדור, ההתרוממות לכדורי גובה. וכשזה מתחבר לו, זה נראה כל כך נכון וגורם לך לחשוב למה זה לא קורה כל שבוע, כבר שנים, בליגות גדולות אפילו יותר מהצרפתית. אבל אנחנו לא חמדנים (מדי) ובינתיים בהחלט מסתפקים בהופעה הזו – עם הגבהה מדויקת אחת ונגיחה נהדרת – שבאה לו בדיוק בזמן. כי עכשיו יהיה קצת יותר קשה לספסל אותו שוב. ככה זה כשאתה אחראי על ניצחון שמרחיק את הקבוצה שלך מהקו האדום.
4. ורד בוסקילה וגיל כהן, ערן סלע וגידי קליגר (שייט)
מה עשו השבוע: הגברים סיימו במקום ה-4 באליפות העולם, הנשים מדורגות כעת במקום ה-3 באותה תחרות.
סיפור המקרה: לכאורה, לסיים במקום הרביעי שווה יותר מאשר להיות מדורג במקום הרביעי במהלך התחרות, אז אולי הגברים היו צריכים להיות כאן במקום טוב יותר בהשוואה לגברות. אבל בעוד הם הגיעו לשיוט המדליות עם סיכוי קלוש למדליה, לבוסקילה-את-כהן עדיין יש אחד מרשים במיוחד, והפוטנציאל הזה מקזז את הפער. וכשהמקום הרביעי מוזכר כאן כל כך הרבה פעמים, איך יכולנו לשים אותם במקום אחר?
3. נמרוד משיח (גלישה)
מה עשה השבוע: ניצח 2 מ-8 השיוטים באליפות העולם ומדורג כעת במקום ה-3.
סיפור המקרה: קשה לפתוח תחרות בצורה טובה יותר מזו שבה נמרוד פתח את אליפות העולם הזאת. הוא סיים שני בשיוט הראשון, ניצח את השיוט השני, סיים שני שוב בשיוט השלישי וניצח בשיוט הרביעי. אז הוא עוד הוביל את כל התחרות ודיבר על "דאבל עם לי". מאז הוא הספיק לרשום את המקומות 4, 8, 12 ו-5, ולרדת ביום רביעי למקום השני, וביום חמישי למקום השלישי. אז גם אצלנו הוא שלישי. אגב, משיח קרוב יותר למקום הראשון מאשר לרביעי, ככה שלפני שני השיוטים הרגילים האחרונים, ועם שיוט מדליות מסיים, כשהתוצאה הכי רעה של המוביל רעה משלו (16 לעומת 12), הכל באמת עוד פתוח. מחזיקים אצבעות, כמובן.
2. גל נבו (שחייה)
מה עשה השבוע: לקח מדליית ארד שניה באליפות אירופה בבריכות קצרות.
סיפור המקרה: עלה מקום אחד בהשוואה לשבוע שעבר, למרות שעל הנייר בסך הכל שיחזר את ההישג שלו. אבל כאן נכנס אלמנט אחד שאמרנו שלא משפיע על הדירוג בהגדרה, אבל קשה להתעלם ממנו כאן –אלמנט ההמשכיות. ומה לעשות, הבחור זכה בשתי מדליות באליפות אירופה. המשחה הזה, ל-400 מטר מעורב אישי, היה עוד יותר איכותי מזה של השבוע שעבר (ל-200 מטר), כשכלל 4-5 שחיינים שמצפים מעצמם להיות בגמר גם בלונדון, נבו כמובן אחד מהם. וכשעוד צריך לעבור באליפות אירופה בבריכות "רגילות" לפני לונדון, אנחנו לגמרי על הגל כאן. איכ, הגעלתי את עצמי.
1. לי קורזיץ (גלישה)
מה עשתה השבוע: זכתה באליפות העולם.
סיפור המקרה: אני לא יודע כמה מכם שמו לב לנתון הזה, אז הנה הוא: לי קורזיץ היא הספורטאית הישראלית היחידה שאי פעם זכתה באליפות העולם בענף אולימפי. ועכשיו היא עשתה זאת שוב. קורזיץ פתחה מצוין, הובילה לאורך כל הדרך, עמדה בלחץ ובציפיות ובסוף חזרה הביתה עם הזהב. ועכשיו לקורזיץ יש עוד הישג להתפאר בו – היא הראשונה ששומרת על המקום הראשון שלה בדירוג שלנו שבוע אחרי שבוע. האמת, הגאווה היא שלנו.