1) אחד האלמנטים שמפרידים בין שחקן ענק לשחקן טוב או טוב מאוד הוא היכולת לשמור על רמה אחידה פחות או יותר, לאורך זמן. כלומר, היכולת לצמצם פערים בין משחקי שיא למשחקי שפל. בליגה שלנו אנחנו רואים את התופעה הזו לא פעם. משחק אחד עצום של 25-30 נקודות ואז שני משחקים מתחת לממוצע. זו אינדיקציה טובה לבגרות ובשלות של שחקן, לכן אני כ"כ נלהב מסילבן לנדסברג: שיקלול של שורה סטטיסטית חריגה ויציבה בגיל צעיר במיוחד.
2) בשבוע שעבר שיחק דלרוי ג'יימס 40 דקות והתפוצץ עם 34 נק' ו-6 ריב'. עד אותו שלב אחז בממוצע של 12 ו-6 ריב'. נראה היה הגיוני שתגיע נפילה משמעותית. השבוע נגד נתניה, שיחק עוד 40 דקות ורשם 25 ו-10, זהו המקבץ המרשים בליגה בשני המשחקים האחרונים. ושימו לב לנתון הבא – בחמשת המשחקים הראשונים רשם ג'יימס 17 מ-36 מ-2 ו-4 מ-13 מהשלוש. בשני המשחקים האחרונים, אחרי הגעתו של עדי אזולאי, רשם 17 מ-31 ו-5 מ-10. עדי אזולאי הפך את ג'יימס לג'ינג'י עם המפתחות.
אבל גם השורה המרשימה של ג'יימס, כולל מדד מרשים של 31, לא מספיקה כדי לקבל את תואר השורה הפסיכית של המחזור. זה הולך בקלות לבריאן אוסברי עם 31, 7, 4 ו-45 נקודות מדד! אגב, אוסברי עשה 31 נקודות בלי לקלוע שלשה, למעשה הוא לא קלע שלשה מאז המחזור השני בנוקיה ועומד על 1 מ-7 עונתי. זה לא פחות ממביך. אוסברי ירד העונה מ-10 נק' רק פעם אחת וגם אז קלע 9. מעניין יהיה לראות איך תשפיע ההצגה הזאת על מה שנראה ממנו במחזור הבא.
3) 73 דקות, 45 נקודות, 75% מהשדה ו-16 ריבאונדים. אלו הנתונים המאוחדים של אוסברי ויוטר שכיכבו בשנה שעברה בהפועל ת"א. אולי זה כי נכחתי בהרבה משחקים של הפועל בשנה שעברה, אבל הם פשוט מרשימים אותי בטירוף, וכבר כתבתי עליהם כאן בעבר. כתבתי אז שההצלחה שלהם בליגת העל מאירה את הישגיו של המאמן אברהמי באור עגום. אולי זה זמן להתחיל לדבר על הסקאוט אברהמי.
4) שלושה פסקי זמן ניהל עודד קטש ב-30 השניות האחרונות של משחק ההפסד נגד חולון. מפסק זמן אפשר ללמוד הרבה על מאמן. אפשר ללמוד על המכניות של דן שמיר, על היכולת לשחרר ועדיין להישאר בשליטה של אפי ועל הקונטרול פריקיות של בלאט. פסק הזמן הראשון, 23.8 שניות לסוף בפיגור שתי נקודות היה המביך מכולם. הוא נוהל במשולב, כלומר בו זמנית, על ידי קטש וגוני, שעה שגוני צורח "תן לי, תן לי", ודרור כהן זועק דברים ברורים מאליהם באוזנו של קטש. עד לשניות האחרונות של פסק הזמן לא הבנתי מה הוחלט. היה זה פסק זמן רועש ומלחיץ, לא כי הסיטואציה מלחיצה, אלא כי הניהול שלו היה היסטרי. ירושלים יצאה מפסק הזמן למהלך אחד על אחד שקוף ואיבוד כדור של סטרוברי.
13.3 שניות לסיום, ירושלים עדיין בפיגור. פסק זמן. השחקנים של קטש חוזרים למגרש ומאפשרים לקלעי העונשין הטוב ביותר של חולון לקבל את הכדור, ואת העבירה. 12.3 שניות לסיום, ירושלים במינוס 4. פסק זמן מרגש של קטש, עם קווים וקשקושים על הלוח כמו שנהוג. הוא מעט מכופף קדימה בזמן שהוא מחלק הוראות מהירות, סימן לדריכותו הרבה. רנדל נראה מנותק. במקום לצאת לזריקה מהירה מהוצאת החוץ, הכדור נכנס לרנדל, משם לגוני שמכדרר ומעביר 4 שניות, לבסוף מוסר ללוק ג'קסון שכביכול יצא מחסימה. ג'קסון מרביץ כדרור וזורק תוך איבוד שיווי משקל זריקה בלתי אפשרית. אני סבור שזהו התרגיל הגרוע ביותר שאפשר היה לחשוב עליו.
כשקטש עזב את גליל/גלבוע ואיתו חצי קבוצה, זה נראה היה כמו הסוף של הגליל לפחות לשנים הקרובות. בטח כשקטש עצמו עזב והשאיר אחריו את ליובין חסר הנסיון. ליובין נראה אז כמו ילד טוב מדי ואולי נטול קילינג אינסטינקט שהיה חסר לו גם קצת כשחקן, בטח לעומת קטש הקטלני. אחרי עונה וחצי הנה סיכום הביניים: בעונה שעברה סיים ליובין מקום אחד מעל קטש, ניצח אותו 2:3 בסדרה העונתית, כולל בחצי גמר הפלייאוף. העונה הביסה גליל/גלבוע את י-ם ב-21 הפרש. הקרדיט של ליובין באליפות של גליל/גלבוע עולה עם כל יום שעובר. הנצחון מול אשקלון השבוע היה מופת של שקט, משמעת וכדורסל חכם.
5) האם דווין מיטשל ומרקו קילינגסוורת' הם ה-one-two punch הטוב בליגה? מול גלבוע/גליל הם נתנו 39 דקות כל אחד, קלעו יחד 44 נקודות לקחו 10 כדורים חוזרים ורשמו עוד משחק סולידי. מתחילת העונה הם נותנים יחד 32.7, 13.5 ו-7.3 (מיטשל 5.5 אסיסטים בממוצע). דלייני ופרימן של מ.כ הבקעה חזק בתמונה עם 36.3, 11.8 ו-6.1. בראדלי ודאנקן מאשדוד עם 36.1, 11.9 ו-5.3. דאן וקרטר מבני השרון/הרצליה רושמים 40.4, 8, ו-7.9, בנקס ואסברי מנתניה נותנים 37.7, 9 ו-3.8. לואיס ודאנסטון מחולון עם 34, 15.9 ו-4.6, לנדסברג ופאוול מחיפה עם 40.2, 12.3 ו-7.4. המספרים לא תומכים בתחושה שלי, ועדיין, מיטשל וקילינגסוורת' לא נופלים מאף צמד אחר, ומיטשל הוא אחד השחקנים המגוונים בליגה.
6) דווקא במשחק בו לא התחשק לי לנקר לעצמי את העיניים בגללו, מכבי כמעט הפסידה. שון ג'יימס קיבל זמן פרקט והציג פתרון אפשרי לחלק מהבעיות של מכבי בהתקפה. כדור נכנס פנימה, מושך את ההגנה ואשכרה יוצא החוצה לקלעים או לשחקן שחותך. ואם פניני יחזור אי פעם לכדור הארץ ושאייר (8 דקות, 0 זריקות) יחזור להכרה, אולי בלאט עלה פה על משהו.