נשיא ריאל פלורנטינו פרס ונשיא ברצלונה סנדרו רוסיי. חיים בבועה (gettyimages)
המשחק הזה שיתקיים בסנטיאגו ברנבאו, בין שתי הקבוצות האלה שנשתדל לנקוב בשמן כמה שפחות, הוא בועה. בועה ענקית, שהולכת ותופחת. ואתם יודעים על מה אני מדבר. אני לא מדבר על כדורגל. אני מדבר על כסף. למרות שככל שחולפות השנים זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין השניים. ואתם יודעים מה קורה לבועות.
אם יש משהו שאפשר ללמוד העונה מהכדורגל האירופאי זה עד כמה קשה להפריד בין השניים, כדורגל וכסף. באנגליה, גרמניה, איטליה, צרפת ועוד, הקבוצה שהוציאה הקיץ הכי הרבה כסף על רכש גם מובילה את הטבלה. עד כדי כך פשוט. בספרד, שתי הקבוצות המובילות הוציאו את אותו הסכום (55 מיליון יורו), שהוא כפול מהקבוצה שמדורגת אחריהן. הפערים בטבלה מיישרים קו, כמובן.
באופן כללי, הכדורגל האירופאי מתנהל כמו בועה. בזמן שמספר גדל והולך של מדינות מוצאות את עצמן מתמודדות עם בעיות כלכליות חריפות ומחריפות, כשגוש היורו עומד בפני כמה מהימים הכי גורליים בתולדותיו הקצרים אך העמוסים, וכשבאופן כללי לא רק שהיבשת בקושי יצאה מההאטה (המשבר) של 2008, נראה שהיא בדרך לעוד אחת – בזמן הזה הכסף בכדורגל נשפך כמו נפט. המציאות היא שמחירי ומשכורות כדורגלנים, אילו היו מדד שאפשר להשקיע בו או להצמיד את הכסף שלנו אליו, היו הופכים לאפיק השקעה פופולרי במיוחד. כי הם תמיד עולים. לא משנה מה קורה מסביב, אלה מציגים חץ ירוק. מהבחינה זו, מה שקורה בספרד, שבבירתה יתקיים הערב משחק הכדורגל הגדול בעולם, הוא מקרה קיצון של התופעה.
זה מתחיל מהפערים הכלכליים העצומים בין שתי הקבוצות הגדולות בליגה, לבין כל היתר. בטבלת "ליגת הכסף" של ענקית החשבונאות "דלויט" שני המקומות הראשונים שמורים לשתי הענקיות של הכדורגל הספרדי, שהכניסו בשנה האחרונה 840 מיליון יורו ביחד. כדי למצוא קבוצה ספרדית נוספת צריך לרדת עד למקום ה-17, שם אתלטיקו מדריד (125 מיליון יורו) מתהדרת לה במקום טוב בין שאלקה לרומא, הרחק מתחת לקבוצות כמו טוטנהאם והמבורג. וזה עוד טוב. בשנתיים הקודמות לא הייתה אף קבוצה ספרדית אחרת בין ה-20 הראשונות.
הסיבה העיקרית לפערים העצומים האלה דוברה כבר רבות בעבר – הצורה בה מחולק הכסף מזכויות שידור בין קבוצות בליגה הספרדית. בזמן שבליגות רבות המודל הוא כזה שזכויות השידור של כל הליגה נמכרות כיחידה אחת וההכנסות מחולקות בעיקר לפי הישגים, הרי שבספרד חוזי השידור נחתמים לכל קבוצה בנפרד. וכך קורה שכמחצית מההכנסה השנתית של כ-650 מיליון יורו הולכת לשתי קבוצות. התוצאה היא קבוצות שלמות שהשכר שהן משלמות לכל הסגל שלהן נמוך משכרם של שחקנים בודדים. וזה באותה ליגה.
וכמובן שההשפעה של הפערים האלה ניכרת היטב על הדשא. בעונה שעברה הפער בין המקום השני לשלישי היה 21 נקודות. 30 נקודות הפרידו בין הסגנית לבין המקום הרביעי. במלים אחרות, המקום הרביעי היה יותר קרוב לירידת ליגה מאשר למקום השני. וזה נכון גם לעונה שלפני כן. השנה, למרות שהפער בצמרת עוד לא גדול כל כך, רק עכשיו ראינו את הקבוצה שבמקום השני מביסה 0:5 את הקבוצה שבמקום הרביעי. והעתיד לא טוב יותר. מבין 4 קבוצות ספרדיות שהשתתפו השנה בשלב הבתים של ליגת האלופות, רק שתיים עברו הלאה לשמינית. הפעם האחרונה שרק שתי ספרדיות היו בין 16 האחרונות של המפעל הכי חשוב בעולם הכדורגל הייתה לפני 7 שנים. ולא צריך לספר לכם מה המשמעויות הכלכליות המיידיות של זה. אבל, כאמור, המשחק הזה שימשוך אליו מאות מיליוני צופים מרחבי העולם הוא לא רק בועה כשמשווים אותו למה שקורה בכדורגל הספרדי. הוא בועה בתוך ספרד.
אנחנו, חובבי הספורט, רגילים לראות את ספרד בשורה הראשונה של כל ענף פופולרי כמעט. לעתים נדמה שעל כל פודיום פנוי יש פתק קטן שכתוב עליו Reservado (שמור). אבל ההצלחה הזו, עם הכדורגל בראשה, רק מספקת יחסי ציבור טובים ואפשרות לברוח מדי פעם מהמציאות היום-יומית העגומה של החיים בספרד.
כי ספרד נמצאת בשורה הראשונה באירופה לא רק בספורט, אלא גם בקטגוריית "הכלכלות הכי חולות ביבשת". עם יותר מ-20% אבטלה, כשמומחים מדברים על למעלה מ-30% בקרב גילאים 25-40, עם דירוג אשראי פוחת ועם תחזיות צמיחה מביכות, ספרד צריכה ש"מרקל וסרקוזי יצילו את היורו" בשבילה, כמו שפפ גווארדיולה אמר לפני כמה ימים.
רק כדי שיהיה ברור עד כמה ההצלחה הספורטיבית של ספרד, עם צמד אימפריות הכדורגל בראש, היא בועה, אפשר להסתכל על רשימת 500 החברות הגדולות בעולם לפי המגזין פורצ'ן, שבטופ 50 שלה אין אף חברה ספרדית. בנק סנטאנדר, המדורג במקום ה-51 בעולם, הוא החברה הספרדית שמדורגת הכי גבוה. ובסך הכל, מבין 500 החברות הגדולות בעולם, רק 9 הן ספרדיות (1.8%). לשם השוואה, לבריטניה 30 נציגות ברשימה, לגרמניה 34, לצרפת 35. להולנד, מדינה של 17 מיליון בני אדם (לעומת 46 מיליון ספרדים), 12 חברות בטופ 500, כולל שתיים בטופ 20.
מאמר מערכת מלפני כמה שבועות ב"טיימס" של ניו יורק הוקדש לכך שחברות ספרדיות רבות, כולל הגדולות שבהן, מנסות בתקופה האחרונה להיות כמה שפחות ספרדיות. הן מפטרות בתוך ספרד, מעבירות פעילויות ומחלקות למדינות אחרות, אפילו מבטיחות למשקיעים שהן "מסתכלות מחוץ לספרד" כדי שאלה לא יפחדו לשים את הכסף. ובעידן של דיבורים על הקמת ליגה אירופאית, של שביתות בליגה הספרדית, כשקולות מתוך ספרד אומרים ששתי הגדולות "הורגות את הכדורגל הספרדי", ומנגד נשיא ברצלונה סנדרו רוסיי טוען שהליגה הספרדית צריכה להצטמצם, נראה שבשביל שהבועה הזו תמשיך להתנפח, גם לשתי האימפריות אין כל כך ברירה אלא לעשות כמו יתר החברות המובילות בספרד ופשוט להתנתק ממנה. זה לא שהן ממש מחוברות לכדורגל הספרדי גם ככה.