שתי קבוצות, ברק נתניה ובני השרון הרצליה, מצאו עצמן בסיטואציה דומה לאחרונה. רועי חגאי אמנם חטף פעמיים על הראש (23 ו-39 הפרש) אבל התמודד עם פתיחת עונה שגם מאמנים מנוסים בהרבה היו מגדירים "הזויה" (בוקר שהגיע ונפצע, היקסון שבא והלך והסיפור המוזר על אפה יודו בשעת לילה). בשאר ארבעת המשחקים הפסיד חגאי בהפרש כולל של 9 נקודות. זה רחוק מלהבריק, אך קרוב שני קליקים שמאלה מלהיות קבוצת אמצע טבלה. בהרצליה החליטו לזעזע. עדי אזולאי הגיע, ואיתו הנצחון הראשון. הזעזוע עבד. (אגב, גם בהפועל חיפה בכדורגל הטריק הזה עבד השבוע).
בברק נתניה הפסידו 6 רצוף, ולא היו קרובים לנצחון מאז תחילת נובמבר. דני פרנקו קיבל קרדיט כווטרן תחתית בליגה והוציא ניצחון מרשים על מ.כ. הבקעה הנחמדה. אלו בשורות רעות לויכוח "האם החלפת מאמן יוצרת זעזוע חיובי". הסיטואציה דומה, ההחלטות הפוכות, התוצאה זהה. כביכול.
כביכול, כי נתניה נתנה עוד משחק נתנייתי, רק קצת יותר מהודק, פחות קפריזי. נתניה קלעה 88 נקודות וניצחה ב-8. היא קולעת בממוצע העונה 82.3 נקודות וסופגת 89. גם הרצליה קולעת בממוצע 82.3, אבל התפוצצה השבוע ל-101 (וחטפה 96) על גבו של דלרוי ג'יימס (ששיפר משמעותית את הסטטיסטיקה של המשפחה) עם השורה הפסיכית של המחזור, 34 נק' באחוזים טובים, 6 ריבאונדים ו-9 בטור סחיטת העבירות. כלומר התחושה היא שהאנומליה היא הרצליה. אישוש התחושה הזו, ועימו מידע נוסף בסוגיית לפטר-או-לא, במחזור הבא, אז יפגשו השתיים בשרון.
*
בעולם המיתוג נהוג שאתה, כמותג, שואף לקחת בעלות על אלמנטים שמחזקים את הערכים שאתה רוצה לנכס לעצמך. כלומר, אם אתה בנק סביר שתיקח את יאיר לפיד כפרזנטור כדי לשדר מובילות, או את אסי כהן, אם אתה בקטע של בנקאות צעירה ומחויכת. לכן אני מודה שתמהתי על דרבי הנדל"ן שהתקיים ביום א' באשדוד בין מכבי "יחד בונים" אשדוד למכבי "אופיצי בנייה מושלמת" ראשל"צ. תמהתי כי אפשר להגיד הרבה דברים על הליגה שלנו והקבוצות שמרכיבות אותה, אבל חשיבה לטווח ארוך, אם תרצו "בנייה", היא לא הערך הראשון ברשימה. גם לא השני.
*
שני המשחקים האחרונים של סילבן לנדסברג מציגים ירידה בכל הקטגוריות. כלומר הוא עדיין נתן 16.5, 7 ו-4 אבל רק 1 מ-9 משלוש לעומת ה-40% העונתי שלו. רק הוגן יהיה לציין שאלו היו משחקים נגד מכבי וירושלים. וזה השלב הבא שלו, להביא את זה נגד הגדולות. ויחד עם זאת, הוא מוביל את הליגה בנקודות עם 23.6. מי הישראלי האחרון שלקח פה תואר מלך הסלים?
*
מכבי תפסיד עוד משחקים העונה, זה לא סיכון להגיד את זה (היא הייתה קרובה מאוד להיות היום עם 3 הפסדים בליגה). תראו עם מי בלאט עלה למשחק נגד חולון: לנגפורד, אוחיון, ג'יימס, סמית' ואליהו. זו חמישיית ליגה טובה, לא יותר מזה. ואם הבצורת של בלו ופניני תימשך גם הספסל של מכבי לא כזה מפחיד, ואם הנדריקס שכמעט ונופנף בתחילת העונה הוא המושיע אז כנראה שבאמת אף אחד לא מתפקד. אבל הבעיות האמיתיות הן: מכבי תלויה יותר מדי בסופו ואין לה רכז.
אבל כשיש לך את ג'יימס ופאפאלוקאס, למה זה קורה? שון ג'יימס לא הגיע סתם למכבי, הוא הגיע כי היה הזר הדומיננטי בליגה בעונה שעברה. אבל ג'יימס הוא לא אינסטנט אופנס. למעשה הוא לא אינסטנט כלום. ג'יימס הוא שגר ושכח. תן לו 30 דקות ובסוף המשחק תגלה שורה של 17, 10 ו-5 חסימות. ואם זה לא מספיק לך מהסנטר שלך אז משהו פה לא בסדר.
אבל מה ל"שגר ושכח" ולשיטה של בלאט? ג'יימס נראה מדוכא וחסר אנרגיות. האכזבה שלי מבלאט היא כפולה: אם הוא לא מתאים לשיטה אל תחתים אותו, ואם החתמת בצע התאמות כדי לאפשר לו להתבטא. ובלי מילה על מאצ'באן.
דברים אמורים גם לגבי פאפאלוקאס, שנגד חולון שוב לא התלבש (שיחק 27 דקות בארבע המשחקים האחרונים ביורוליג והופיע רק בשני משחקים בליגה). ההתעקשות על לנגפורד האנוכי נראית מוזרה, כמו העדפת העכשיו על האחר כך, מדיניות בעייתית בעונה של 80 משחקים. השורה היפה של לנגפורד אתמול, 21, 4 ו-5, לא מסתירה את הדרך הכעורה שבה היא הושגה.
פאפלוקאס הוא אחד השחקנים הנבונים בהיסטוריה של הכדורסל, כזה שגם בשיא הקריירה אחז בממוצעים משעממים כמו 9.8, 3.2 ו-5.4 (צסק"א, 2004), אבל ההשפעה שלו בלתי נגמרת. והטיעון של "היום זה כבר לא ככה" לא תופס, כי כששיחק השפיע, ולטובה. אז למה לא לפתוח עם תיאו, לתת לו את הדקות הראשונות כדי לוודא שהמכונה רצה וכולם במשחק (כולל עלייה באיכות הכדורים שסופו יקבל בדקות האלה, כשעוד יש לו אוויר) ואז להוריד אותו? תעלה אחר כך את אוחיון שממילא יקפוץ על כל דקה ולנגפורד ממילא יזרוק את שלו. אבל בלאט גמר אומר להכניס את לנגפורד לעניינים, גם אם זה במחיר של להוציא משם את כל השאר. זה מוזר כשיש לך את הכובש הזוחל הגדול באירופה על הספסל, ואתה נותן את המפתחות לפרחח.
ולמה דומה העדפת לנגפורד על פאפאלוקאס? לסצינה בסרטו של וודי אלן "אהבה ומלחמה", בה זומם אחד הקצינים הצרפתים להפיל את נפוליאון וליטול את השלטון. "הם קוראים לי משוגע", הוא מספר לקצין אחר, "אך יום אחד, כשההיסטוריה של צרפת תיכתב, הם יזכרו היטב את שמי: סידני אפלבאום".
*
אם מרקו קילינגסוורת' הוא גלגולו המודרני של ג'יימס טרי, מיהם גלגולם של קית' בנט וטרי פייר?
*
תואר המתאושש של המחזור הולך דווקא לעפר שלח, שאחרי שנשמע כאילו הוא ממש מתקשה לנשום ביום חמישי, הרביץ משחקי בק טו בק ודברים שלא רואים בסטטיסטיקה.