זה אולי יישמע לכם מובן מאליו, אבל רוג'ר פדרר אוהב טניס. מאוד אוהב טניס. כל כך אוהב טניס שגם לאחר ההפסדים האכזריים שחווה בשנים האחרונות, הוא אף פעם לא דיבר על "תחושת עייפות מהמשחק" או על "פחות תשוקה מבעבר". יותר מכך, בניגוד לדיוקוביץ', נדאל, מארי ושחקנים נוספים מצמרת הסבב, הפנומן השווייצרי אף פעם לא התלונן על "העונה הארוכה מדי". להיפך.
"אני יודע שהיה רעיון (של חלק מהשחקנים) לפתוח בשביתה, כל נושא החרם", אמר פדרר לאחר שגבר על מרדי פיש בטורניר סוף השנה בלונדון. "אבל אלה שטויות. שאזכיר לכם שבעבר אפילו הטניסאים הבכירים בעולם שיחקו גם בזוגות?". לדעת השחקן שחתם את 2011 עם זכיה בשלושה טורנירים ברציפות, "גם אם העונה ממושכת וקשוחה, אפשר להתגבר על הקשיים באמצעות ניהול נכון של לוח הזמנים". והטיעון של פדרר בהחלט מגובה במספרים. ב-2005 הוא שיחק 85 פעמים (מאזן 4:81) וב-2006 קפץ ל-97 (5:92).
תסכימו איתי שזה מטיל צל כבד על ההישג המרשים כשלעצמו של דיוקוביץ' (70 ניצחונות לעומת 6 הפסדים). בחודש וחצי האחרונים הסרבי נראה רע, תרתי משמע. לא רק היכולת על המגרש, אלא גם גופנית. עושה רושם שהוא ירד משמעותית במשקל (דיאטה נטולת גלוטן או לא, שמישהו כבר ייתן לו בורקס). ועוד לא אמרנו מילה על הפציעות הטורדניות, שהציקו לנולה בתחרויות של אוקטובר-נובמבר.
וכאן אנחנו מגיעים לנדאל. לפני כמה שנים דיברתי עם פיזיולוג ספורט ידוע. שאלתי אותו אם זה הגיוני שטניסאי יהיה על המגרש כמעט 10 שעות בתוך יומיים (5 שעות ו-14 דקות נגד ורדאסקו בחצי גמר אוסטרליה ועוד 4 שעות ו-22 דקות בגמר מול פדרר). התשובה שקיבלתי: "זה כמו לרוץ מרתון פעמיים בשבוע. בטח שהגיוני, אם אתה לוקח סמים". בניגוד לדברי אגדת העבר יאניק נואה, אינני יודע אם השור הספרדי אכן נעזר בחומרים אסורים במהלך הקריירה הנפלאה שלו. מה שאני כן יודע זה שבגיל 25 המדורג 2 בעולם איבד מההרתעה, הוא שחוק ויש לו ברכיים של קשיש באורתופדית ג'.
"זה מרגיש כאילו אני משחק טניס 100 שנה", אמר נדאל בחודש מאי האחרון. ככה זה כשאתה יונק מהמחנה שלך במשך שנים שכדי להביס את פדרר אתה צריך להיות כל מה שהוא לא: בק-הנד שתי ידיים, כמויות טופ-ספין שיכולות להעיף ליריב את המחבט מהיד, שרירים שמזכירים יותר כדורסלן ב-NBA מאשר טניסאי והתאבדות על כדורים שכל שחקן אחר היה מוותר עליהם. זו גם הסיבה שנדאל (ובמידה רבה גם דיוקוביץ') לעולם לא יהיה אהוב כמו פדרר, עם הטניס הקלאסי, החמאתי, שנראה לעתים כמעט נטול מאמץ (איך זה שהוא לא מזיע?).
רוג'ר פדרר אוהב טניס. נדאל ודיוקוביץ'? הם אוהבים לנצח את פדרר.