הכי גדולים בארץ

הרעיון לעשות את הדירוג שאתם עומדים לקרוא לא נולד אתמול, וגם  לא מוקדם יותר השבוע, כשדירגתי את 10 הקבוצות  הכי טובות באירופה עד עכשיו  העונה, במה שגרר כצפוי הרבה מאוד תגובות. האמת, הוא לא נולד בכלל. הוא "הושאל". מהאתר של ESPN כמובן. כבר תקופה ארוכה שהם מציגים שם את דירוג הכוח חוצה ענפי הספורט שלהם לספורטאים אמריקאים. אז נכון, לישראל יש מעט פחות ספורטאים, מעט פחות מוצלחים, ובמעט פחות ענפי ספורט מאשר המגוון שעומד בפני המדרגים ב-ESPN, אבל האם זה אומר שעלינו לשבת בצד ולקרוא בכל שבוע דירוג שכולל גולשי סקי לצד פעלולני אקסטרים לצד חובטי בייסבול לצד שחקניות להקרוס? ממש לא. יש לנו את הזכות המלאה לגייר את הקונספט, וגם אם הוא לא יצא נוצץ כמו האמריקאי... ובכן, האם זה אי פעם הפריע לנו להעתיק מהדוד סם?

ועוד משפט הקדמה אחרון  – בניגוד למשל לדירוג הקבוצות שהצגתי כאן לפני כמה ימים, הדירוג הזה מתבסס על אירועי השבוע האחרון. כלומר, בהחלט יכול להיות שמישהו יוביל אותו שבוע אחד ויצא ממנו לגמרי בשבוע שאחרי. ולמרות שאנחנו נעשה את המיטב להגיש לכם בכל שבוע את הטופ 10 הכי צודקים שאפשר, אתם בהחלט מוזמנים לטקבק את אלה ששכחנו בחוץ, מיד אחרי שתכתבו לנו איזו בושה זו ששמנו את ההוא ראשון ואת ההיא רק 7. או משהו כזה. (וסליחה ששיקרתי בתחילת הפיסקה. זה היה יותר ממשפט הקדמה אחד).

מקום 10: אמיר ויינטרוב, טניס.
מה עשה השבוע: נשאר חיה.
סיפור מקרה: ובכן, ויינטרוב הוא חיית דייויס, ולכן מקומו בטופ 10 מובטח. כי גם כשאין דייויס, הוא נשאר חייה. חיית דייויס.

מקום 9: מורן רוט, כדורסל.
מה עשה השבוע: 15 נק', 4 ריב', 7 אס' בניצחון של חולון על נתניה.
סיפור מקרה: נכון, נתניה נראית בינתיים כמו הנמושה של הליגה. לא שזה משנה, כשאין יורדות, אבל שיהיה. זה כמובן לא אמור להזיז – ובאמת לא מזיז – לאחד השחקנים הכי מגניבים, והעונה גם הכי יציבים, בליגת העל. מאז שקלע 9 נקודות במשחק הראשון של העונה לא ירד מ-12, ולצד ממוצע אסיסטים מדהים של 8.7, רוט הוא בינתיים מועמד מוביל ל-MVP הישראלי של הליגה.

מקום 8: רן בן שמעון וראובן עטר, מאמני כדורגל.
מה עשו השבוע: 0:1 לק"ש בחוץ על בני יהודה, 2:6 לנתניה על ראשל"צ.
סיפור מקרה: השניים האלה, בעיני לפחות, הם לא פחות מקוסמים. כבר שנים שהם עושים עבודה נהדרת במקומות האלה, והעונה – על רקע חולשתן של "הגדולות" – הם מנצלים את זה עד תום. ק"ש שנייה בליגה, נקודה מהמקום הראשון, ונתניה רביעית, שתי נקודות ממנה. והניצחונות שהם השיגו במחזור האחרון – ניצחון חוץ קטן ואיכותי, ניצחון ביתי מפואר על קבוצה רעה – אלה תוצאות שקבוצות גדולות עושות. האם זה מה שהן? בכל מקרה, רב"ש ורובן חולקים את המקום הזה יחד רק כי אני עוד לא לגמרי סגור על זה שהדירוג הזה הוא באמת המקום למאמנים. אבל ממה שהשניים האלה עושים אי אפשר, ואסור, להתעלם.

מקום 7: וויאם עמאשה, כדורגל.
מה עשה השבוע: צמד ב-1:4 של חיפה בטדי.
סיפור מקרה: השער הראשון שלו, בבעיטה חדה ומדוייקת לרשת העליונה, כשמלפניו שוער ומאחוריו מגן, וברקע היציעים ה(כמעט) מלאים של טדי המרשים (ואתם יודעים איזו אידיאולוגיה חלק מהאוהדים שישבו שם מייצגים), שהשווה ל-1:1 והזכיר שבית"ר ירושלים, למרות הסיטאוציה שהחדירה בה מוטיבציה, היא עדיין קבוצה הרבה פחות מוכשרת ממכבי חיפה – השער הזה מייצג את העונה של עמאשה. כשהוא מפוקס, הוא מנצל מצבים שמרבית הכדורגלנים הישראליים מבזבזים, וכבר כמה חודשים שהוא מרבה להיות מפוקס. הפנדל בסיום העלה את מאזנו ל-12 כיבושי ליגה העונה, 3 לפני אחמד סבע (שכמעט נכנס לדירוג) ועומר דמארי (שבכלל לא היה בכיוון של הדירוג).

מקום 6: איציק חליפי, כדוריד.
מה עשה השבוע: שני ניצחונות עם מכבי ת"א, 10 שערים בכל אחד מהם.
סיפור מקרה: לכדוריד יש משהו משותף עם הכדורגל שלנו: בכל פתיחת עונה דנים בספקולציה ושמה מכבי ת"א. הצהובים מתחזקים כל שנה ומחתימים שחקנים מצוינים, אבל משום מה זה לא מתחבר, ובכדוריד, הדיבורים על איום על ההגמוניה של הקבוצות מראשל"צ מתפוגג מהר ואפילו על הבכורה העירונית כבר מוותרים מתישהו באמצע העונה. אבל השנה נושב אוויר חדש באולם בהדר יוסף. אוויר שהגיע יחד עם שחקן השנה שעברה בליגה, איציק חליפי, שחצה בקיץ את הכביש ועבר מסגנית האלופה אס"א למכבי. עד כה הוא הסיבה העיקרית אולי לכך שלצהובים יש מאזן זהה לזה של הדאבליסטית, מכבי ראשל"צ. אלטרנטיבה? נראה.

מקום 5: ורד בוסקילה וגיל כהן, שייט מפרשיות.
מה עשו השבוע: מדלית ארד בתחרות בינלאומית באוסטרליה.
סיפור מקרה: הסכסוך צוברי-משיח תופס את כל הכותרות של ענף השייט, אבל שימו לב לצד הזה. כבר שנה שלמה שהן נמצא בצמרת העולמית ב-470. בוסקילה, שפספסה מדליית ארד ביום האחרון של תחרויות השייט במשחקים האולימפיים בבייג'ין, חולמת על הפודיום בלונדון לצד עם השותפה הצעירה והמוכשרת. התחרות השבוע, בה הצטיינו, מהווה הכנה לאליפות העולם, שתיפתח בעוד שבועיים בפרת', גם כן בדאון אנדר. מדליה באליפות תהיה ההוכחה החותכת לכך שהבנות הן מועמדות יותר מריאליות לקחת מדליה בוויימות' בקיץ הקרוב, ובטח שתבטיח להן מקום עוד יותר גבוה בדירוג הזה.

מקום 4: חן עזרא, כדורגל.
מה עשה השבוע: כבש צמד ובישל שער ב-2:6 של נתניה על ראשל"צ.
סיפור מקרה: הקשר ההתקפי הצעיר והמוכשר הזה לא מפסיק להשתפר, ובשבת האחרונה ניצח על התצוגה הענקית של נתניה. אחרי משחקים כמו זה האחרון, שלא רק נגמר בתוצאה נדירה, ולא רק שם את נתניה במקום הרביעי, אלא גם הוכיח שלעזרא יש את היכולת לא רק להבריק אלא גם להשתלט על משחקים, בהחלט מותר לפנטז על מקום גבוה בצמרת גם בסוף העונה, ועל השתלבות בסגל הנבחרת הבוגרת. המכשול היחיד בדרך לשם – יציבות. מזל שבשביל הדירוג הזה לא צריך יציבות.

מקום 3: ניסו קפילוטו, כדורגל.
מה עשה השבוע: הצטיין ב-0:3 של הפועל עכו על מכבי ת"א.
סיפור מקרה: בשנים האחרונות הרבה אנשים במכבי תל אביב דיברו על כך שקפילוטו הוא בלם העתיד של הקבוצה, אולי אפילו של ישראל, אבל באותו זמן לא באמת נתנו לו את התחושה שבונים עליו. עכשיו הוא משחק בעכו. אבל זה לא מה שימנע ממנו לתת את המיטב. מאז ההפסד, ובמהלך השיחות הרבות שמוטי איוניר ניהל עם שחקני מכבי בימים האחרונים, שמו של קפילוטו הוזכר לא פעם. קודם, איוניר השתמש באופן בו התאמן בקיץ כדוגמא לשחקנים שלו. אח"כ הוא הילל ושיבח את העובדה שאחד אחד בצהוב לא הצליח לעבור אותו. משחק שכזה, מול קבוצת האם שניפנפה אותך, הוא חלומם של הרבה שחקנים צעירים ברחבי העולם. ההתגשמות שלו שווה מקום 3.

מקום 2: יובל נעימי, כדורסל.
מה עשה השבוע: הצטיין בניצחון של הפועל ירושלים בנוקיה, ואז הוסיף 12 נקודות בניצחון על ציבונה ביורוקאפ.
סיפור מקרה: לפני שנתיים נעימי קלע סל ניצחון די מוזר, כשאושרה לו שלשה למרות שאוגונה אוניקווה מבני השרון דחק את הכדור פנימה, מה שאמור היה להעניק להפועל ירושלים 2 נקודות (עדיין את הניצחון). הכותרת כאן אצלנו הייתה "י-ו-ב-ל". על משקל "מ-י-ק-י". מאז הבנו שקצת (המון) נסחפנו, אבל זה העניין עם נעימי – קל להיסחף איתו. כי לפעמים, כשמתחבר לו, הוא נראה כמו שהוא נראה היה בנוקיה ביום ראשון. 23 נקודות באחוזים מצויינים הובילו לניצחון על מכבי ת"א, ואז בתבוסה שהנחילו הרוסונרי לציבונה הוא הוסיף 6 אסיסטים ו-3 חטיפות, למי שמיהר לטעון שהוא יותר מדי חד גוני. הצגות שברוב השבועות היו מספיקים למקום ראשון.

מקום 1: אורי ששון ג'ודו.
מה עשה השבוע: מדליית ארד בטורניר גראנד פרי באמסטרדם.
סיפור מקרה: הוא בכלל יצא לתחרות הזו רק כי אריק זאבי לא יצא. אבל ששון, שמתחרה באותו משקל כמו האייקון הכי בולט של הענף הזה אולי בתולדות ישראל, רגיל לחיות בצילו של אריק-מלך-ישראל. השבוע הוא ניצל את הפירצה הקטנה שקיבל כדי לצאת מהצל הזה – ועשה זאת בענק. ששון הציג ג'ודו מעולה ויציב לאורך טורניר מאוד תחרותי ואיכותי, ניצח שלושה קרבות באיפונים מהירים מבלי לספוג ניקוד לרעתו, וכל זאת מול יריבים חזקים מהעשירייה השנייה של הדירוג במשקל. גם בחצי הגמר, מול הנק חרול המעולה, והקהל הביתי שלו, הוא הרשים, לפני שהפסיד למדורג 5. ששון הוכיח שהוא מסוגל לנצח כל יריב, ואם ימשיך להציג יכולת כזו – הרי יציביות היא שם המשחק בתחרויות האלה – אפשר כבר לדמיין אותו גם על פודיומים בתחרויות אפילו יותר יוקרתיות.

* סייעו בהכנת הכתבה:  אופיר גולן ועופר אידלס